ניצבים כעירומים בפני מסך ערפל,
והמציאות שהכרנו לובשת עתה את בגדי האחר.
התמימות שאפפה חיינו וחיבקה כאוהבת את גוף ההתבגרות
לפתע מסתתרת מאחורי קיר הברזל שהקמנו בידינו
וראו: אני, איני עוד עצמי.
עשן, ערפל, עמעום חושים, טשטוש ההווה.
נולד הפחד לחשוף, להתמודד.
ושוב, מחבוא ומסתור מאחורי האחר.
ניתוק מהסביבה והתרחקות מהמוכר.
נולדתי מחדש מאחורי המִדבר.
מה שארך פעם שנה, כיום אורך כשנייה.
התבגרות, התפתחות, התחדשות, התאהבות(?)
אולי מרוץ החושים השקרי בלב מִדבַּר של מציאות בדויה,
רק מסתיר את רוחנו מפני האמת. מפני הסביבה (?).
דקה כבר חלפה לה, והתמימות אינה עוד תמימות. כזו היא המהירות.
המציאות החדשה שכבר התיישנה בליבה, מחוברת בעורקיה לערפול הבדיה.
היא ממשיכה ולובשת בגדי אחרים; ממשיכה ומסתתרת תחת מסכים דקים.
עידן חדש.
