X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
יומן ראשי  /  שירים

המפות שורטטו, הדרך נסללה, התיק הועמס.
כולם יודעים כי מסעם החל. איש אינו היה לשליח, אך מצפנם הטבעי הוא שדחפם.
צעדם הראשון מסתיר את השְביל, אך עֵצי הדרך וענני הרוח נולדים כמוֹרִים; מורים כי מסעם הוא כבלתי נמנע. הוא בן הגורל. בת המזל. מסעם כבר נחקק.
הוא הֶחל.
אנו מעדיפים לעצום עיניים. כבר עייפים. צֵעדת שעות עֵרב, בלא מים, נוטעת יובש אלוהי המייחל לנווה מדבר משתקף באופק.
אנו ממציאים כוחות עליון, והשביל המפותל שבליבו אנו פוסעים - הופך אט אט לבלתי מוכר. כאילו שביל אחר; שביל מקביל. שביל, שאין מפותיי שרטטוהו.
הנוגָב האלוהי דוחף אותי הלאה. מוזר כי דווקא תחושת היובש היא שמניעה גלגליי, בעוד השובע הוא שמאט צעדיי.
האופק ממשיך ולובש פני זרים. כאילו פניו של סתיו חדש שאינו עוד מוכר.
כאילו ישן - עד כי אין זיכרון.
רוחי יודעת כי צעדיי - כמוהם כצעדי עיוורים; בעוד זיכרון הרגש הוא שמובילני - הוא חרישי ובלא קול קורא.
הדחף הבלתי נשלט שב ומניע את רגליי; מוביל אותי לאורכו של שביל השאלות. אמתי יסתיים? אמתי אגיע לקיצו המיוחל? אמית אראה הסוף? (האור?)
אני ממשיך. השאלות כנשכחות. השביל מתפתל. אנו צועדים.
אנו חיים היובש, וכך שבים ושותים. ממשיכים ופוסעים במשעול הפרח, ואיננו יודעים מה בנעשה. מדוע בעצם הולכים? לאן? ומי מובילנו?
סימני החזרה נבלעו ברוח הדרך. הם אינם עוד בנמצא.
למשך זמן היו הם לסימני החיים שלנו, הזיכרון לתחילת הדרך. זיכרון ההתחלה.
השאלות מתאדות.
אוויר המדבר כשותק מחדש. הרגלים ממשיכות מלאכתן.
אינן יודעות לאן.
כך הן ממשיכות ושוכחות לשאול. ממשיכות ושוכחות מוצאן.
הדרך אינה מגיעה לקיצה וסופה אינו מתקרב. הכעס גדל.
בניתוחנו את משמעותו אנו נותרים כאילמים. מה מהותו של הכעס אם איננו זוכרים מקורו? הייתכן כי נייצרו מבלי נדע ייעודו?
תרמיל השכחה גדל וטופח.

תאריך:  10/08/2005   |   עודכן:  11/08/2005
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אורית אשד
אורנה רב-הון
אורנה רב-הון
מריאן קפלון
הפער הכלכלי הולך ועולה, מי שכבר מאובטח כלכלית איננו מבין את התלונות של חסרי המזל, שמנוצלים בשכר מינימאלי בעבודות, שהוא לא היה מעז לעשותם...
אבל לדבר הרי זה יותר קל מלעשות, לכן חוסר רגישות מצד השכבות החזקות בלתי ניסבלת... עד שהם יורדים מנכסיהם!!!
בעזרת רגישות והבנה ניתן לפתור בעיה זו, בלי לנצל חלשים וגם לעלות את שכרם בלי להפסיד... רק חכמים יודעים לעשות זאת... השאלה האם הם רוצים??!!
יהודית מליק-שירן
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il