לפני ימים אחדים נפתחה מהדורת חדשות הבוקר של רשת ב' בעוד סמן מובהק של שנת האישה הבינלאומית - בגירסתה הישראלית-אמריקנית. כוכבת פורנו, דהיינו אישה המרוויחה את לחמה באמצעות הצגת איבריה האינטימיים בעת משגל לעדשת המסרטה, או עשר מסרטות, שכל אחת מהן מאוישת בידי צלם או צלמים, מאשימה את המועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית בהצצה. או נסיון להצצה. ולא, היא לא עושה זאת כדי לזכות בפרסום אחרי בלותה, אלא כדי לחשוף את פרצופו האמיתי של מי שמתיימר להתמודד על הנשיאות מול אשה.
מתלוננת זו שאת שמה לא נזכיר מפאת צנעת הפרט, היא רק האחרונה בסדרה של נשים שהופיעו מאי-שם כדי להאשים את טראמפ ביחס בלתי נאות לנשים, ובהצלחה מרובה. ואילו המתמודד מצידו עמד במשך חצי שעה ושטח לפני האומה מצע ממוקד ומנומק היטב של צעדים ושינויים שיבצע במאת הימים הראשונים של נשיאותו. כל אחד מן הצעדים והשינויים הללו מרעיד את אמות הסיפים של ממסדים אמריקניים מעוגנים היטב. למשל, הגבלה של משך הכהונה של חברי בתי הנבחרים - עניין חשוב מאין כמותו לפוליטיקאים מקצועיים ששכחו כיצד להיות אזרחים מן השורה. או הטלת תקופת צינון של חמש שנים על פקידי ממשל משתדלנות למען גורמים זרים, ובמיוחד ממשלות זרות - עניין שאין למעלה הימנו לגדודים גדודים של עובדי ממשל שכל כוונתם להישאר בוושינגטון הבירה ולהשתמש בקשריהם בממשל לטובת מעסיקים חדשים וממשלות זרות בתשלום העולה עשרת מונים על משכורתם. או ביטול החקיקה שביסודו של חוק הבריאות הממלכתי של אובמה שגרם לזינוק מטאורי של עלות הביטוח דרך המעסיק - אבן היסוד של משק הבריאות האמריקני.
כל אלה לא זכו אלא לבוז משועמם מצד התקשורת האמריקנית וגרורתה הישראלית. עיקר תשומת הלב ניתנה לכוכבת הפורנו המזדקנת שסיפרה כי טראמפ או מישהו עלום מטעמו, הציע לה לפני עשור עשרת אלפים דולר כדי שתתלווה אליו במטוסו הפרטי, וכך עלה ערכה פלאים בעיני התקשורת, כי ערך הנשים בחברה האמריקנית המודרנית כבר אינו נמדד בשכלן, עבודתן, ילדיהן ולא בתרומתן לשיפור החברה, אלא בקדושת האגן - בתנאי שמשתמשים בו להשמצת המועמד או הפוליטיקאי המאיים על הסדר הקיים.
על הכבוד
ישראל, כגרורה אמריקנית, הולכת בעקבות מנהיגתה הרוחנית, וכך סולקו אחד לאחד כוכבי הפוליטיקה המקומית, כוכבים ותיקים כגון
סילבן שלום, וכוכבים צעירים ורעננים כגון
שרון גל ו
ינון מגל. זאת כהמשך ישיר למאסרו של נשיא המדינה לשעבר
משה קצב שאף הוא חילל את הקדושה של מאן דהיא, לפני שני עשורים. פשעם האמיתי של המסולקים הוא כמובן השתייכותם לצד הפוליטי הלא נכון, אך בשנת האישה הבינלאומית אסור להעלות אפשרות זו אפילו על דל המחשבה, שכן מחשבה לא נכונה בנושא תיחשב גם היא למיקרו-תוקפנות. בתקשורת הישראלית, כמו זו האמריקנית, ערכן של הנשים לא נמדד בעושרן, ביכולתן, בשכלן, בתרומתן, בילדיהן, אלא רק ביכולתן להפיל כל גבר שבחר בצד הלא נכון של המפה הפוליטית.
יש עוד תרבות המקדשת את מיניותה של האישה - האיסלאם. זו כמובן אינה שייכת לאשה, אלא לבעלה, או אביה, או אחיה, או החמולה שלה. כל חשד לאפשרות שהיא חיללה אותה גורר עונש כבד, עד כדי רצח, על הכבוד כמובן. אלא שבאיסלאם ישנן הקלות. כך למשל את האישה היזידית, או היהודייה, או הנוצרייה, או כל אישה שאינה מוסלמית, אפשר ואף רצוי לחלל באופן המוני, ללא שום עכבה או עיצומים כלשהם.
האמת, שתקשורת המערב והאיסלאם חולקות גישה זהה באשר לנשיות וקדושתה על-פי סיווג לאומי, עדתי או גזעי של האישה. למשל, מדינות המקדשות את גופה של האישה המוסלמית תורמות סכומי עתק למועמדת הרצוייה להן, זו שקבלה על עצמה את סולם העדיפויות המוסלמי. אותן מדינות גם רוכשות השפעה בכל ערוצי התקשורת המערבית, ואין מוחה בהם היחס המפלה כלפי נשים - כל עוד זה מגיע מן הממלכות והרפובליקות האיסלאמיות. לעומת זאת שיחה בטלה בין שני גברים לבנים על-אודות האגן הקדושה די בה כדי לפסול את המועמד שלא קיבל תרומות מאותן מדינות מכל וכל. כך, אותה תקשורת המהללת כוכבת פורנו על תעוזתה המפליאה, זו שבעבר הראתה את גופה המעורטל למצלמות בכל תנוחה, היא שמגנה היום בכל לשון את המועמד שהזכיר חלק גוף בשיחה עלומה, ללא כוונת מגע או חילול. וגם זה ההישג המדהים של שנת האישה הבינלאומית, שמעלה כל שיחה אודות הנשיות לרמה גבוהה זו.
שבע שנים שאני כותב במגזין "מראה" על-פי בקשתה ולכבודה של אשה, דפנה שמורק-נתניהו. זו כבר תקשורת אחרת, שמכבדת את האיש את האישה ואת האמת. אין בה מקום לתרבות השקר והסטת האמת ממסלולה שהיא נחלתה של מרבית התקשורת הממוסדת, המגמתית, הנאמנה לשלטון עצמה ומקורביה. כמו כל דבר טוב גם זה נגמר, וחבל לי מאוד. לדפנה נתניהו יש מספריים ספרותיים של איכות, דיוק, ערכים וטעם. כל אלה יחסרו לי. שיהיה בהצלחה.
שנת האישה האמיתית שייך לאשתי מזה 30 שנה שתמיד אוהב, ולנשים כמו דפנה שנשיותן מעצימה את הטוב, הישר והאיכותי. שנה טובה.
