טוהר הנשק

מפקדי צה"ל, זה היה בוקר ככל הבקרים. שקט של יום השבת, שמיים כחולים, יום כיפורים. 1973. כמה חברים עמדו זה ליד זה על המדשאה בקיבוץ, ואיננו יודעים שמהיום הזה והלאה ישתנו חיינו. שעות לאחר מכן הכול התפוצץ. האימה הטריפה את הדעת, זעקות הכאב חדרו עמוק ללב, ואני המשכתי קדימה אל מול אש תופת המכלה כל העומד בדרכה. חבריי נפלו בזה אחר זה לצידי, ואני יודע שאין אחרים במקומי. אובדנם השאיר צלקת עמוקה החרותה על לוח לבי. אני נושא את זיכרונם עמוק בתוכי ומספר את סיפור גבורתם לדורות הבאים זה שנים. אני מרגיש כל פעם מחדש שאובדנם צורב צריבה שהופכת עם השנים לגאווה גדולה. הודות לבנים כאלה אנו ממשיכים בבטחה את חיינו במדינתינו הקטנה והאהובה. מה שדחף אותי ואותנו קדימה מול תופת איום, הוא האמונה בצדקת הדרך, ההבנה שאין אחרים שיעשו את המלאכה במקומנו, וההרגשה שכל מדינת ישראל מונחת על כתפינו הצרות. פעלנו בשיקול דעת, ולא נתַנו לתחושת השנאה והרצון לנקום באויב להיות מרכיב משפיע בהחלטותינו ובעיצוב פעולותינו. לאחר קרבות עקובּים מדם, שבהם נפלו רבים מחברינו, עמדנו לא אחת מול אויב שהרים את ידיו וכרע על ברכיו. שמרנו מכל משמר על טוהר הנשק, מרכיב מרכזי בעוצמתנו המבדיל אותנו מאויבינו. המוסר והערכים היו נר לרגלינו. ניצחונות צה״ל

בשדה הקרב התבססו בראש ובראשונה על המוסר ועל הערכים אשר על-פיהם פעלו חיילי צה"ל ומפקדיו. מאז ומעולם נבדל צה"ל מאויביו, בעיקר באיכות המשרתים בו. איכות זו מתבססת על רוח הלוחמים הפועלים על-פי ערכי "רוח צה"ל" המהווים להם מצפן ודרך. בכך טמון כוחנו, ומכאן אנו שואבים את עוצמתנו. ראש המטה הכללי, מפקדי צה"ל וחייליו, המשיכו לשמור על ערכינו מכל משמר, בעיתות שִגרה ומלחמה. אני מבקש לחזק אתכם בעמידתכם האיתנה ובשמירתכם על חוסנו הערכי והמוסרי של צה"ל מכל משמר.