"הַשֵּׁיזָף הֲכִי גִּזְעִי בָּאָרֶץ" -
כָּךְ הֻכְתַּרְתִּי בְּפִי יוֹדְעֵי-דָּבָר.
גִּזְעִי עַל צִדּוֹ נוֹטֶה שְׂבַע יָמִים וְשָׁנִים,
צֶאֱצָאִי לְצִדִּי מַמְשִׁיךְ דַּרְכִּי.
צִלִּי נָדִיב בַּמִּדְבָּר הַצָּחִיחַ,
יְעֵלִים בְּצִלִּי מוֹצְאִים מָנוֹחַ.
לְגֹבַהּ רַב אֲנִי מִתְנַשֵּׂא,
צֵל עֲנָפַי לָרֹחַב מִתְפָּרֵשׂ
בְּמַעֳלֵה כְּבִישׁ הָעֲרָבָה צָפוֹנָה,
עוֹמֵד אֲנִי עַל אֵם-הַדֶּרֶךְ
בּוֹאֲכָה לָעִיר אֵילַת דָּרוֹמָה.
כָּל מִי שֶׁיַּחְפֹּץ בְּצִלִּי לַחֲסוֹת
מֻזְמָן לְהַפְסָקָה, לִמְנוּחָה.
הַחוֹם הַמִּדְבָּרִי הַיָּבֵשׁ עָלַי אָהוּב,
גַּלֵּי הַחוֹם מֵעָלַי נָעִים
בְּמַשָּׁב חַמִּים וְנָעִים.
כָּאן בַּמִּדְבָּר עִקָּר גִּדּוּלִי וְתִפְאַרְתִּי
אַךְ אַלְיָה וְקוֹץ בָּהּ -
הַמַּעְיָן מִמֶּנּוּ שָׁתִיתִי לִרְוָיָה
הָלַךְ וְנֶעֱלַם בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים.
לְמַיִם אֲנִי מְשַׁוֵּעַ בְּעוֹדִי חַי וְנוֹשֵׁם,
הַצָּלָתִי בָּאָה לִי מֵאַנְשֵׁי שְׁמוּרוֹת הַטֶּבַע:
צִנּוֹר-מַיִם הִנִּיחוּ לְעֶבְרִי
וְגָאֲלוּ אוֹתִי מִצִּמְּאוֹנִי.
