האם ז'בוטינסקי חזה את השואה

ב-6.5.17 האזנתי לתוכניתו של יצחק נוי 'שבת עולמית' בה השתתפו פרופ' אהרונסון ופרופ' איתן גלבוע בנושא 'ועידת בילטמור' שאורגנה על-ידי נשיא ארגון ציוני אמריקה הרב הרפורמי אבא הלל סילבר, נשיא הציונות העולמית חיים ויצמן ויו"ר הסוכנות היהודית ויוזם התוכנית דויד בן-גוריון, כתוצאה מאכזבתו מהבריטים וממדיניות 'הספר הלבן' השלישי שנכפה כבר ב-1922. הוועידה התכנסה במלון בילטמור בניו-יורק במאי 1942. ואלה עיקרי התוכנית: 1. פתיחת שערי הארץ לעלייה יהודית חופשית. 2. מסירת הפיקוח על העלייה ועל פיתוח הארץ באזורים הבלתי מיושבים לסוכנות היהודית. 3. דרישה להקמת 'קהילה יהודית' ריבונית בא"י שתשלב במערך הדמוקרטי שיכון בעולם עד תום המלחמה. וזאת כש"התביעה לריבונות חייבה למעשה את חלוקת ארץ ישראל. על כן קמו לתוכנית מתנגדים, הן מבין אלה שהאמינו בשלמות הארץ, הן מקרב אלה שתמכו ברעיון הדו-לאומית, דהיינו, ארץ ישראל כמדינה אחת לשני עמים. בן-גוריון הוסיף לקדם את התוכנית שיזם על-אף התנגדות רבה במפלגת מפא"י". ע"ע ויקיפדיה.

עובדה: מנגנון התעמולה עדיין בידם

שניים מההיסטוריונים המועדפים על הממסד הישראלי והקבועים ברשות השידור הציבורי הם שלמה אהרונסון ודינה פורת, ובדומה לרוב ההיסטוריונים 'מטעם' גם הם מסתמכים על בורותו של רוב הציבור שלא באשמתו כמובן (מנגנון התעמולה של מפא"י ההיסטורית בסיוע ההיסטוריונים המגויסים שלהם דאגו לבורות הזאת על-ידי סילוף ושכתוב ההיסטוריה כפי שקבע בן-גוריון ורצה שתיכתב) והשניים, לדעתי, הם העדות לכך. באופן קבוע נוהג מר אהרונסון להאדיר את אנשי 'שלומו' ולגמד את ז'בוטינסקי ותלמידיו, למרות העובדה שבזכות הרוויזיוניסטים של ז'בוטינסקי גורש הכובש הבריטי בבושת פנים וחוסל 'הספר הלבן' ורק אז זכה בן-גוריון להכריז על עצמאותה של מדינת היהודים, ואני מסתמכת יותר על עדויותיהם של הבריטים מאשר על ההיסטוריונים 'מטעם' - ולראייה: "...ין סמאטס רואה בוויצמן מנהיג גדול ומדינאי מרחיק-ראות, אך לדעתו הרי הטרוריסטים - הרוויזיוניסטים של ז'בוטינסקי שגרעינם היה קבוצת שטרן הם שאילצו את בריטניה להודות במפלתה ונתנו לוויצמן את שעת הכושר שלו. ויצמן, שלא חיבב את ז'בוטינסקי, חייב לו הרבה, וכאשר תיכתב ההיסטוריה ייחשב הלז הפטריוט שאפשר את צאתה של ישראל לאוויר העולם" ('יומן מזה"ת', מיינרצהאגן). גם לגבי השואה המשוכתבת, נוהג אהרונסון להגן על 'הגיבור' ו'הצדיק' שיש לטהר רוז'ה קסטנר לעומת 'ההזויים' בעיניו משה קראוס, יואל ברנד, מלכיאל גרינוולד וכמובן עו"ד שמואל תמיר המבריק שהפך במשפט קסטנר, את הקערה על פיה והוכיח מי החפים מפשע ומי האשמים שסרחו. לא פעם התלוננתי על כך שאין מי שמייצג צד שני למטבע - אך כצפוי - לשווא. בכל הדיונים בנושא השואה, כפי שהאזנתי להם, המתנהלים עד היום בתקשורת הציבורית לעולם לא שמעתי למשל על פעילויותיהם של הגיבורים: הרב וייסמנדל, בן-הכט, הלל קוק, שמואל מרלין, רודולף ורבה ורבים אחרים שעדויותיהם המדהימים או שוכתבו או הודרו מדפי ההיסטוריה הממוסדת ומהשיח הציבורי - וזו הסיבה לדעתי, לבורות המכוונת בה לוקה רוב הציבור.

"אל תלכו ככבשים אל הזאב"

בתוכניתו של יצחק נוי, לגלג מר אהרונסון על ז'בוטינסקי בשל כך ששיער שהפולנים ינצחו במלחמה ושז'בוטינסקי לא חזה את השואה כלשונו: "כל הניסיונות להגיד שז'בוטינסקי חזה את השואה זאת הרי שערורייה שאין הדעת סובלת... (האם) ז'בוטינסקי חזה את השואה או לא? התשובה שלי: לא היה ולא נברא... ולכן מה שכל תלמידיו ואוהביו מנסים לטעון היום שהוא כן ידע - זה דבר שלא בא בחשבון מנקודת ראותו של היסטוריון". השערורייה לדעתי, היא, נקודת ראותם הסלקטיבית של היסטוריונים מ'טעם', ושלא נשמעה בתוכנית שום תגובה לטענותיו המופרכות של אהרונסון, משום שהראיות לכך שז'בוטינסקי כן חזה וכן הזהיר מפני השואה ואף הציע פתרונות ודרכי ההצלה, עדיין זועקות לשמיים, לעומת העובדה שאהרונסון כמו דינה פורת המציגים תמונה סלקטיבית, וזאת בלשון המעטה, כפי שניתן ללמוד מהראיות הבאות מפיו של ז'בוטינסקי: 1. "... ואני אומר לכם חברים נכבדים, כי אין זה מעבר אל סדר היום אלא אל החורבן. ח-ו-ר-ב-ן, למדנו את המילה הזאת בעל פה, הלוואי שאתבדה. לא ייתכן כי מישהו מאתנו יאמין ששנתו של הזאב תאריך ימים" ('המשקיף' 30/6/39). 2. "לעתים חושש אני כי השעה כבר מאוחרת יותר מן השעה השתיים-עשרה, כלומר חצות הלילה, כלומר הסוף... האנושות יושבת ומצפה למלאך המוות. ובקרב אנושות זו, אנחנו היהודים" ('המשקיף' 27/1/39). 3. "צריך אני לומר מתוך בושה כי הבריות מתנהגים כעת כאילו נגזר דינם. לא ראיתי כזאת בהיסטוריה ואף ברומנים לא קראתם על-כניעה דומה לגורל, משל למה הדבר דומה? כאילו הושיבו את האנשים בעגלה, שניים-עשר מיליון אנשים משכילים ומנוסים הושיבו בתוך עגלה, ואת העגלה דחפו אל עברי פי-תהום. כיצד מתנהגים אנשים אלה? אחד בוכה, אחד מעשן סיגריה, אחדים קוראים עיתונים, אחד שר, ולשווא תחפשו אחר איש אחד שיקום, ייטול את המושכות לידיו ויעביר את העגלה משם והלאה. זה הלך הרוחות. כאילו בא איזה אויב גדול והרדים את מוחותיהם בכלורופורם. בא אני עכשיו אליכם לערוך ניסיון. את הניסיון האחרון קורא אני אליכם שימו קץ למצב הזה! נסו לעצור את העגלה, נסו לקפוץ מתוכה, נסו לשים איזה מכשול בדרכה אל תלכו ככבשים אל הזאב" (בעצרת עם בוורשה טרם הכרזת המלחמה). 4. "מזה שלוש שנים אני פונה אליכם יהודי פולין, עטרת היהדות העולמית בקריאה. אני מזהיר אתכם ללא הפוגה שהקטסטרופה מתקרבת. שערותי הלבינו וזקנתי בשנים אלו, כי לבי שותת-דם על שאתם אחים ואחיות יקרים, אינכם רואים את הר-הגעש שיתחיל בקרוב לפלוט את אש-ההשמדה. אני רואה מראה איום. קצר הזמן שבו אפשר עוד להינצל. יודע אני: אינכם רואים, כי טרודים ובהולים אתם בדאגות יום יום. האזינו לדברי בשעת ה-12. למען השם: יציל כל אחד את נפשו כל עוד יש זמן לכך - והזמן קצר" (תשעה באב 1938). ובאותו נאום הגדיל ז'בוטינסקי להתנבא: "... ועוד דבר ברצוני לומר לכם ביום תשעה באב זה: אלה שיצליחו למלט את נפשם מן הקטסטרופה יזכו לרגע החגיגי של שמחת היהודים גדולה, לידתה מחדש ותקומתה של מדינה יהודית. איני יודע אם אני אזכה לזה. בני - כן. אני מאמין בזה כשם שאני בטוח שמחר בבוקר שוב תזרח השמש. אני מאמין בזה באמונה שלמה". ותזכורת נוספת, כבר ב-1936 הזהיר ז'בוטינסקי מפני מדיניותם של הציונים שתמכו בעלייה סלקטיבית לא"י ואמר: "אין זה מתפקידנו להקים בא"י בית לנבחרים מעם, אף לא מדינה לחלק קטן של אומתנו. מטרת מאמצינו לארגן אבקואציה המונית ושיטתית של היהודים מן הארצות בהן הם חיים". ובאפריל 1940 חדשים ספורים לפני מותו הכריז ז'בוטינסקי בניו-יורק: "העברת מיליוני היהודים למולדתם תציל את יהדות אירופה מהשמדה. אבקואציה של ההמונים היא התרופה היחידה מן השנאה היהודית".

"אבק אדם כלכלי בעולם אכזרי"

בתוכניתו של יצחק נוי, כצפוי, לא עסקו כלל באלה שכן חזו וכן ידעו על הצפוי ליהודי אירופה אך נרדמו בשמירה כהחלטה ציונית. ואחד מהם הוא חיים ויצמן ממארגני 'ועידת בילטמור' שידע על הצפוי ליהדות אירופה על-פי עדותו שלו, בנאום שנשא בלונדון אוגוסט 1937, כחמש שנים לפני גזרת 'הפתרון הסופי' ב-1942, בפני 480 צירים ציונים, 1500 אורחים, 200 כתבי עיתונות מכל קצווי תבל אמר את הדברים הבאים: "אמרתי לוועדה המלכותית הבריטית כי תקוותם של ששת מיליוני יהודי אירופה היא - הגירה. נשאלתי: 'התוכל להביא שישה מיליוני יהודים לארץ ישראל?' עניתי: לא. הבאים בימים ילכו. הם יישאו את גורלם או לא יישאו, הנם אבק, אבק כלכלי ומוסרי בעולם אכזרי, רק ענף ינצל, עליהם לקבל זאת. אם יישאו ויסבלו, ימצאו את דרכם באחרית הימים, מתפלל אני כי נדע לשמור על אחדותנו הלאומית, כי היא כל אשר לנו" ('כחש', בן-הכט עמ' 28).

"עד עולם תרדוף אחרינו תחושת אשם" (חיים גורי, 'הארץ' 30.10.86)

כאמור, בתוכניתו של יצחק נוי לא דנו ההיסטוריונים, בנוגע לבילטמור, באותם הציונים העבדים-נרצעים של המנדט הבריטי שכן חזו וידעו על המתרחש באירופה - (בדיוק כמו שז'בוטינסקי השנוא עליהם חזה אך בניגוד להם ולמרבה הצער הוא לא היה מבין קובעי המדיניות) - אך לא עמדו במבחן הערבות והנאמנות לבני עמם - ואלמלא הפריעו ללוחמי אצ"ל ולח"י לזרז את גירושם של הבריטים מבעוד מועד ולפתוח את שערי הארץ, סביר להניח שמיליוני יהודים היו ניצלים ולא היה צורך בוועידת בילטמור. לטענתם, תוכנית בילטמור נבעה מאכזבתו של דוד בן-גוריון מהבריטים ומדיניות 'הספר הלבן' - ומאחר שלא התאפשר לי להפנות שאלה אל ההיסטוריונים המכובדים, אעשה זאת כאן: כאמור ועידת בילטמור התכנסה ב-1942 לאחר שגורלם של יהודי אירופה נחרץ והצפוי להם היה ידוע לכל העולם ואשתו כולל היחס הציוני והמתנכר אליהם כאל: 'אבק אדם'. די תמוה מדוע רק ב-1942 התאכזב 'פתאומית' בן-גוריון ממדיניות 'הספר הלבן' כשבאותה השנה יזם את הסזון השני נגד לוחמי לח"י שנלחמו בחירוף נפש נגד שלטון 'הספר הלבן' במטרה: לזרז את גירושם של הבריטים, לשים קץ ל'ספר הלבן' ולפתוח את שערי הארץ בפני ניצולי השואה? הרי אי-אפשר לטעון, לדעתי, שהסיבה לוועידת בילטמור אותה יזם ב"ג ב-1942 נבעה מ'אכזבה' קשה מהמנדט הבריטי וממדיניות 'הספר הלבן' כאשר ה'ספר הלבן' הראשון נכפה על הציונות כבר ב-1922, השני ב-1930 והשלישי ב-1939- וכשב"ג נלחם בחירוף נפש נגד גיבורי העוז והתהילה מאצ"ל ולח"י ומנע מהם להכריע מבעוד מועד את המנדט הבריטי למען הצלתם של שרידי השואה?! כידוע לכל היסטוריון מתחיל: הסזון הראשון היה ב-1938, השני ב-1942, השלישי ב-1944 והרביעי ב-1947 - כך שלבן-גוריון 'המאוכזב' מ'הספר הלבן' היה מספיק זמן לשנות את מדיניותו האכזרית והבלתי מובנת בעליל נגד שנואי נפשו הרוויזיוניסטים של ז'בו ולהצטרף אליהם במטרה גורלית להילחם יחדיו באויב האמתי וב'ספר הלבן' למען הצלת יהדות אירופה. חשוב לציין כי באותה העת ב-1942 (גם יצחק נוי הזכיר זאת כדרך אגב), לוחמי האצ"ל הצטרפו לשורותיו של בן-גוריון ששיתף פעולה עם הבריטים במלחמתם נגד הגרמנים, במקום להילחם בשלטון 'הספר הלבן' ולחסוך את ועידת בילטמור?! הצטרפותם של לוחמי האצ"ל למלחמה עם הבריטים נגד הגרמנים זעזעה את אברהם יאיר שטרן הי"ד שהתנגד לכך נחרצות. שטרן סבר מלכתחילה, ובצדק לדעתי, שיש להילחם תחילה בשלטון של 'הספר הלבן' למען ניצולי השואה אך ב"ג בשל נאמנותו לבריטים מנע זאת ממנו. "שום דבר אינו הורג אותנו יותר מן הטיפשות שלנו". לאחר מותו של מפקד האצ"ל דוד רזיאל ז"ל שהצטרף לבריטים המקוללים במלחמתם נגד הגרמנים ונהרג בעירק ב-1941- קונן יאיר שטרן על רזיאל חברו שהיה לו כאח, בפני לילי שטרסמן: "הבריטים, אלה שהלך (רזיאל) לשרת אותם. אני לא יודע הכל ותסמכי על האנגלים - לעולם לא נדע הכול, אבל מה שאני יודע מספיק. ואתחיל מן הסוף: כרגיל שום דבר אינו הורג אותנו יותר מן הטיפשות שלנו, לחשוב שאם נפסיק אנחנו להילחם בבריטים - יפסיקו גם הם להילחם בנו, טיפשות גדולה, תהומית טרגית". ('יאיר', משה שמיר). אין ספק שאברהם שטרן צדק במבחן התוצאה - אך במנגנון התעמולה של ב"ג עד היום 'חושבים' אחרת. לעניות דעתי, ועידת בילטמור נועדה לשמש אליבי למחדליה של הציונות ועסקניה בתקופת השואה מבחינת: "עוד כוס מים על העיר הבוערת" ('הארץ' 3/10/86) בדומה לפרשת הצנחנים וביניהן חנה סנש, יואל פלגי ופרץ גולדשטיין שנשלחו להונגריה במטרה ל'הציל' מיליון יהודים - ואיש הקשר שציפה להם בהונגריה, ישראל קסטנר, שכנע אותם להסגיר את עצמם למשטרה ההונגרית, והסוף ידוע. עד כאן טיפה בים של ראיות מתוך עדויותיהם של רבים רבים, גם של אלה שידעו, זעקו והתריעו וגם של אלה שידעו, שתקו והשתיקו - אך קצרה היריעה. אני תקווה שמר יצחק נוי יתקן את העוול ויתבע את עלבונו של זאב ז'בוטינסקי ושל כל אלה שפרופ' שלמה אהרונסון נוהג לזלזל בהם שלא בצדק.