ב-14.6.17 זעקה הכותרת הגזענית והמצמררת: "הניסויים בילדי תימן נחשפים: מוכרח להיות להם דם כושי".
וכצפוי התקשורת השמאלנית לא רעשה ולא געשה ואמות הסיפים לא רעדו כפי שהיה אמור לקרות בכל מדינה דמוקרטית ותקשורת ממלכתית חוקרת שאינה מועלת בתפקידה.
מיותר לציין שאילו האחראים לזוועת ילדי תימן והבלקן היו ראשי 'חרות' ושמם היה ז'בוטינסקי, בגין, או נתניהו, ולא ראשי מפ"ם ומפא"י שהתקשורת כה נזהרת 'בכבודם' ו'בשמם הטוב', הו אז, היינו זוכים לצונמי של דיווחים ונביחות אופייניות עד לב השמיים כלפי אותם ה'פשיסטים' ה'רשעים' מ'הימין הקיצוני'.
בכל הדיונים המינוריים שהתקיימו בנושא מעורר פלצות זה, איש בתקשורת לא העז לשאול: הכיצד יכלו ציונים נאורים, תרבותיים ומופלאים בעיניהם לעולל כזאת לאחיהם חסרי הישע? ולצורך מה נדרשה הרעה החולה הזאת?
מאחר שלמדתי רבות אודות קשר השתיקה וההשתקה של העיתונות העברית בארץ חמדת אבות בתקופת השואה הנוראה מכול, לא התפלאתי כלל לנוכח השתיקה וההשתקה במשך שבעים שנה גם על-אודות האסון שפקד את עדות תימן והבלקן, הרי מדובר באותה האג'נדה השלטת וספק רב אם נזכה אי-פעם לדעת את כל האמת הצרופה והמרה אותה חשף הרב משולם ממזמן ובשל כך דאג מי שדאג לסכור את פיו לנצח.
חומר אנושי
למדתי שאותה ההנהגה הציונית שמנכסת לעצמה את 'בניית המדינה' השתמשה ביהדות כדי להשיג לעצמה מדינה והשתמשה במדינה לעקור את היהדות מלב-יהודייה כשבמקביל התנכרה בהתנשאות מרושעת אל אחינו בני אשכנז בתקופת השואה והתייחסה אליהם כאל: 'אבק אדם כלכלי' כשהאידיאליסטים הפנטים של אותה הנהגה ציונית פעלו בגלוי להרוס כל ניצוץ וסמל יהודי במטרה להמיר את דת היהדות בדת הציונות הקטסטרופלית במסווה של 'מדינה יהודית ודמוקרטית'.
למדתי שהחלום הציוני אליו חתרו מנהיגיה היה: מדינה ציונית קטנטנה וסלקטיבית עבור יהודים 'אחרים' 'מחונכים' המורכבים 'מחומר אנושי' כלשונם, לא גלותיים ולא מקוריים. ולצורך הגשמת החלום תפסו הציונים גם את מקומו של האלוקים וקבעו מי לחיים ומי למוות, מי 'שווה' ומי שווה יותר - ממש כמו ב'חוות החיות' של ג'ורג' אורוול.
מנהיגיה הרוחניים של הציונות אף הטיבו להסביר ולהדגיש מהו ההבדל המהותי בין היהדות לציונות והראייה: "אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים השונים זה מזה. בוודאי שני דברים הסותרים זה את זה. הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות. דבר אחד ברור: הציונות לא המשך, לא רפואה למכה, היא עקירה והריסה. אדרבה היא מסיחה את דעתה מן העם, מתנגדת לו, הולכת נגד רצונו ורוחו, חותרת תחתיו ועוקרת אותו. בבקשה לשים לב: לא חדש ולא מחודש אלא אחר, מי שאינו סבור כך או שהוא טועה או שהוא מרמה את עצמו". (הסופר חיים הזז מהוגי הדעות של ההנהגה הציונית, מצוטט מתוך 'שואה משמיים', 'הארץ' 1943).
ניתן להבין מדבריו של הציוני חיים הזז שהזוועה בילדי תימן והבלקן, בדומה לבגידה ביהדות השואה, נעשו מתוך החלטה אידאולוגית נחושה ולא מתוך 'כוונות טובות' כפי שמנסים עיתונאים ומומחים 'מטעם' ליחס למחוללי הזוועות. ובהנחה שהזוועה אכן נעשתה מתוך 'כוונות טובות' של ציונים 'תמימים' שהגיעו למסקנה שהזוועה נדרשת לצורך הקמת מדינה ליהודים - אחרת אין מדינה - מדוע אם כך לא התחלקה הזוועה בין כל עדות ישראל כשווים בני שווים, כיאה לדמוקרטיה מתוקנת, למשל גם בילדי הקיבוצים השבעים והמדושנים יחסית לאותם ימים? מדוע קורבנות הזוועה היו רק ילדי תימן והבלקן?
כשקראתי את הכותרת אודות הניסויים המצמררים בילדי תימן והבלקן, נזכרתי כיצד נהגה התקשורת נלעגות, זלזול והתנשאות לריק ברב משולם הגיבור והראשון שחשף את הזוועה. היא נהגה בו על-פי המסורת המפא"יניקית-בולשביקית הנוהגת אלימות ועלילות סרק בחושפי שחיתויות ופשעים ובגורמים המסכנים את מפלגתם ושלטונם היחיד.
חומר מרשיע
נזכרתי ביתר-שאת בפגישה הראשונה בין יואל ברנד מפרשת קסטנר לעו"ד המופלא שמואל תמיר ז"ל, שייצג את מלכיאל גרינוולד, הגיבור החרדי שהעז לחשוף את מעלליו של קסטנר המפא"יניק והמדינה הציונית של בן-גוריון תבעה אותו לדין בעוון "הוצאת דיבה" אך התביעה כזכור התהפכה על ראשה של מפא"י. פגישה אותה יזם יואל ברנד כפי שהוא מעיד בספרו:
"מר תמיר, יש לי חומר מרשיע כל כך ומחריד כל כך נגד ראשי המדינה, שהיו אז ראשי הסוכנות, שהוא יכול לזעזע את המדינה כולה. הם פשוט אינם יכולים להרשות לעצמם שחומר כזה יובא בפני העם, אם אני אעיד - יישפך דם בחוצות תל אביב. על כן ספק בלבי אם הדבר רצוי גם מבחינה לאומית. תמיר חייך באירוניה מרה ואמר: "אינך מכיר את היישוב, מר ברנד. לאחר עדותך לא תישבר אפילו זגוגית אחת בתל אביב. זוהי אולי הטרגדיה העמוקה ביותר שאירעה לנו - החושים קהו, הגוף הלאומי אינו מגיב באופן נורמלי אף על הפגיעות המכאיבות ביותר" (מתוך ספרו של ברנד, 'השטן והנפש').
אתם הבנתם את זה? אין חדש. גם לאחר חשיפת הניסויים בילדי תימן הציבור ברובו נותר אדיש כתוצאה מהטרגדיה הנמשכת עד היום משום שכל עוד התקשורת השמאלנית וסייעניה במערכת המשפט ובאוניברסיטאות וההיסטוריונים המגויסים 'מטעם' יהיו אחראים לתודעת הציבור ויקבעו איך תיחרט ההיסטוריה בתודעה שלנו על-ידי שטיפות מוח בולשביקיות יזומות - דבר לא ישתנה כאן ודבר לא יזעזע, לאסוננו.
מדהים להיווכח כל דור מחדש איך שההיסטוריה חוזרת על עצמה כתוצאה מאי-הפקת לקחים. הרי קיים דמיון מובהק בין שלושת הקורבנות הנרדפים והגיבורים ברנד, גרינוולד ומשולם זצ"ל על-ידי אותה 'אליטה' ציונית בגלל שהרהיבו עוז לא לשתוק וחשפו את פשעיה ומחדליה של ההנהגה הציונית מ
מקור ראשון ובזמן אמת והראייה:
יואל ברנד הוכרז כ'תמהוני' בשל אומץ ליבו ואחריותו כלפי הקורבנות הצפויים למוות בדרך לאושוויץ אותם ביקש להושיע בעסקה 'סחורה תמורת דם' בשליחות השטן אייכמן וזכה לאיומים מ
טדי קולק הציוני למען 'המפלגה מעל הכול', והלז איים לאשפזו בבית חולים לחולי-רוח אם יעז להעיד במשפט קסטנר ולפרסם את ספריו 'בשליחות הנידונים למוות' ו'השטן והנפש' שעסקו בפרשת קסטנר, ואותה העסקה שהציע אייכמן יש"ו סוכלה כידוע על-ידי ראשי מפא"י, בהסגרתו של ברנד לידי הבריטים בחאלב...
בן הארץ הזו
לבין מלכיאל גרינוולד הגיבור שהוכרז כ'פסיכופט' בגלל שהעז לחשוף את העובדה שמי שסייע לנאצים בהונגריה רודולף קסטנר, עשה מלאכתו בשליחות הסוכנות ולאחר השואה קיבל רשות מהמפלגה להציל כמה מחבריו הנאצים במתן עדות שקר במשפטי נירינבג...
ולבין הגיבור הרב משולם שהוכרז כ'חשוך' ו'הזוי' על שהעז לזעוק: את אחיי אנוכי מבקש - ולחשוף את פשעי הציונות המפא"יניקית בילדי תימן והבלקן...
ישנה טענה בולשביקית החוזרת על עצמה בכל פעם שמדברים על פשעיה ומחדליה של ההנהגה הציונות, טענה שמטרתה לסתום פיות ולא לאפשר לאיש לדבר על הזוועות שנעשו ביהודים על-ידי ההנהגה הציונית 'הקדושה' - וכך נשמעת הטענה כלשונו של עו"ד שמואל תמיר בספרו 'בן הארץ הזאת' שנועדה להניא אותו ואת כל העדים מלהעיד נגד מפא"י במשפט קסטנר:
"גם אם הכל אמת, הכל נכון, למה לגלות זאת? הייקומו המתים לתחייה? היינתן לשנות ולתקן דבר? האם אין הדבר עלול להזיק לכולנו, והרי אנו יושבים כולנו בסירה אחת קטנה בלב-ים סוער. האם אין זה עלול להזיק לכולנו, בעולם הגדול ובקרב היהדות" (פתאום היהדות קדושה לעוכריה ועוקריה ? איזו צביעות!)?
ואני מציעה לכל מי שטענה זו נשמעת בפניו להשיב בדיוק כפי שהשיב הגיבור בפרשת קסטנר מלכיאל גרינוולד: "אין לנו רשות לזייף את ההיסטוריה - זאת דורשת חובתנו כלפי קורבנותינו"!
מי מעצב את תודעת הציבור
ולסיום, איך אני יודעת שעובדות וראיות לא מעניינות כלל את השמאל בישראל? ולכן הם לא נותנים לשום עובדה לבלבל להם את מה שנחרט בתודעה שלהם כפי שהם קבעו והחליטו מראש - ובעיקר כדי לא לקלקל להם את השנאה היוקדת לימין.
בראיון שערך
דרור אידר ב-14.5.17 עם האינטלקטואל והסנדק של אוסלו
עמוס עוז, שפורסם כאן באתר, גיליתי שעוז לא ידע שהמסית והמדיח לרצח רבין בגלוי ומי שהפיץ את הפוסטר המתועב של רבין במדי אס.אס. היה סוכן השב"כ אבישי רביב הידוע בשמו המחתרתי 'השמפניה'. הוא לא ידע?
וכשאידר הוכיח לו על-פי מסקנות 'וועדת שמגר' לטיוח רצח רבין שהפוסטר כן הופץ על-ידי אבישי רביב ושהפוליטיקאים במרפסת בכיכר ציון לא יכלו לראות את הפוסטר בגלל הפנסים המסנוורים לכיוונם, ושעל ארון המתים בהלוויה ברעננה היה כתוב: "רבין ממית את הציונות" ולא היה זה ארונו של רבין ח"ו כפי ששונאי הימין מייחסים זאת, בזדון, עד היום למחנה הלאומי ולנתניהו - כך השיב הגאון המתחכם עמוס עוז כך: "השאלה היא לא עד כמה זה נכון או לא נכון. השאלה היא איך זה נחרט בתודעה"?
ומי מעצב כאן את תודעת הציבור יותר מ-70 שנה וקובע איך זה 'נחרט בתודעה' שלנו? ומי מסלף ומשכתב כאן את ההיסטוריה מאז קום המדינה? זאת יודע כמעט כל אזרח בישראל.
