"על כן יכולים אותם אנשים הטוענים כי הסכם שלום עם הערבים הוא: תנאי בל יעבור של הציונות - לוותר כבר היום על ציון". (ז'בוטינסקי).
"משפטינו לשררה לעצמה כמלכות בית-דוד - או לתופת קלונים למלכות ערבית".(אצ"ג)
כך הוזהרנו ע"י ענקים בדורם ז'בוטינסקי והנביא אצ"ג שצדקו במבחן התוצאה. מרגע בו הפקירה הציונות הקטסטרופלית בידי הווקף האיסלאמי והמתחזים ל'פלשתינים' את קודש הקודשים וזלזלה בנס-ששת-הימים, היא חרצה את גורלנו. וההתפרצות התורנית בהר-הבית היא הפרומו למה שצפוי לנו בעתיד הלא רחוק - אם לא נתעשת.
שוב כצפוי הובער הר-הבית. שוב הוסת המון משולהב וזועם נגד ישראל, המדינה היחידה בעולם המעניקה ביטחון לאויביה ופרנסה לתלייניה. הפעם הוסת האספסוף 'הפלשתיני' ע"י כפויי טובה ערבים מתוצרת כחול-לבן ובחלקם מככבים כח"כים בכנסת ישראל, שהיו אמורים לשמש באוסלו: 'גשר של שלום עם שכנינו' כפי שהבטיחו לנו מחוללי אסון אוסלו חסרי-בינה והבנת הנקרא - ושיקרו לנו ביודעין ובמצח נחושה.
שוב המונופוליסטים על 'החכמה' ו'השלום' המזדהים נפשית עם הנרטיב ה'פלשתיני' היודעים יותר טוב מכוווולם, אפילו מאלוקים, מה טוב לערבים ומה רע ליהודים ובעיקר לבנימין - שמלכתחילה הצטרפו לווקף האיסלאמי וגרורותיו בישראל נגד המגנומטר המשמש לביטחון המתפללים תחילה.
ושוב כצפוי הכל בגלל מוקש קטן בדרך להדחתו בכל דרך ושמו בישראל ביביביבי שבחר להישמע להערכות הקבינט הביטחוני ואזהרות השב"כ והבג"ץ ולהסיר את המגנומטר - וכתוצאה מכך לרצות את הערבים ועוזריהם משמאל ולקומם עליו את בוחריו המושפלים שלא יכלו לשאת את חרפת המגנומטרים וגרוע יותר: לסכן את כיסאו ושלטונו החשובים לו יותר ממדינת היהודים וביטחון ישראל כפי שמעלילים עליו שונאי-חינם בזויים משמאל ומימין-בלוף יותר מ-20 שנה - כשהמושפלים מספקים לשונאי הימין וערפדי התקשורת את מנת הסמים הנדרשים להם לחגוג נגד ראש ממשלת ישראל והמחנה הלאומי להנאתו ושביעות רצונו של העולם הערבי... בראבו עליכום.
"מיהו טיפש בהיסטוריה? זה מי שאינו רואה את הנולד". (פרופ' הרסגור)
מדוע השווה הארכי-טרוריסט ערפאת את הציונים לצלבנים - ומה הקשר? כידוע, בשנת 1187 נפלה ירושלים לידי המוסלמים כשהצלבנים נכנעים בנקל - וללא שפיכות דמים מסרו את קודש הקודשים. זו הפנטזיה עליה פנטז ערפאת באוסלו מתוך הבנה ש: "השולט על ההר שולט על
הארץ" (אצ"ג) ושם לו למטרה מיליון 'שאהידים' צועדים אל ההר, במסגרת "השלום של אמיצים" בנוסח 'חודייביה' כלשונו, כדי להביס בשלבים את הציונים בדומה לצלבנים שהובסו ללא משאי-מתנים וחלומות על: "שלום", "הבנות", "סטטוס-קוו", "מצלמות" ו"'גנומטרים". הפיתוי להגיע לאוסלו היה כה גדול לכן לא דחה ערפאת לשם שינוי את ההצעה הקטסטרופלית.
ערפאת הסתמך בעיקר על העובדה שהציונים ויתרו בחדווה על ציון-קודש- הקודשים וברצון מסרו את מפתחות הר-קודשנו לידי הווקף האיסלאמי שראה בכך סימן משמיים. הוויתור מרצון נעשה ללא מחשבה ואחריות לאומית ומבלי לראות את הנולד ולצפות את העתיד הצפוי לנו כתוצאה מהתנהלות מסוכנת במצעד-האיוולת עם ערב שהגיע לשיאו באוסלו, וביתר-שאת כש
אהוד ברק העלה את ירושלים על ראש שמחתו של ערפאת בקמפ-דייוויד, והלז שפנטז על כל כל כל 'פלשתין', הקשה את ליבו כפרעה - תודה לאל - ודחה למזלנו את הצעתו המבישה של ('הצעצוע' של
ביל קלינטון) אהוד ברק, ובראיון ל
סמדר פרי אמר ערפאת: "ברק טעה כשהעלה את ירושלים. ברק הפך את ירושלים מעניין פוליטי לנושא דתי. כל העולם הערבי התעורר, ועכשיו זה גדול יותר משנינו". (ערפאת, '
ידיעות אחרונות', 21.9.00).
ולנו המרומים בעם אסור לשכוח את חסרי האמונה ו
כבוד לאומי שהפנו עורף לנס הגלוי ב'ששת הימים' ולא נהגו כצפוי מיהודים, ואת השודד שהעדיף את הארכיאולוגיה לכיסו הפרטי בתמורה להר-הבית, ושמו בישראל משה דיינו ממפא"י הציונית ובהסכמתה, אליה משתייכים גם המגלומן אהוד ברק וסרסורי אוסלו. לכן זו הסיבה שעד היום מאמינים אויבי ישראל שגורל הציונים בארץ ישראל - בגלל בגידתם בהר-הבית, יהיה כגורל הצלבנים וכעונש משמיים - ולכן הם כה נחושים ונחרצים לממש את חלומם ולסרב לכל פתרון ו'שלום' וביתר-שאת לנוכח התבטאויותיהם של 'שומרי סף' ו'ביטחוניסטים' בעיניהם והמשך הכניעה וההתבטלות החגבית המשמשים להם רוח-גבית ומוטיבציה.
ואני, האדם הפשוט של ג'ורג' אורוול, תוהה: מה צריך עוד לקרות בהר-הבית ובארץ חמדת אבות, ועוד כמה קורבנות ה"כיבוש" נדרשים לזעזע את מערכת הביטחון ולהחריד את הקבינט הביטחוני, השב"כ והבג"ץ כדי לקבוע מהו הגבול ועד מתי? הרי שפני ניסיונות במעבדת 'השלום' כבר היינו, וגם כבשים. מתי לעזאזל יימצא העיתוי המתאים לדעתם לזעוק: עד כאן! ולהשיב מלחמה שערה וצודקת למען עתידנו וקיומנו גם דורות הבאים ? הרי לצורך מה יש לנו צבא? האם שבנו לארצנו כדי להקים למבקשי נפשנו עוד מדינה בקרבנו? או לחנך את חיילינו אמות מידה בנוסח הלחי השנייה? או שהאויב צודק יותר מאתנו לכן יש לנטלו ולא לחסלו כדי שיצליח בפעם הבאה לממש את זממו? מה קורה פה? עד כדי כך הכהה השמאל את מוחנו ושכחנו עם מי הצדק?
הדמיון המובהק בין הציונים לצלבנים.
על הדמיון המובהק בין הצלבנים שמעולם לא ראו בארץ ישראל את מולדתם כמו היהודים, לבין הציונים ששכחו מה זה להיות יהודים והפקירו מרצון את הר-קודשנו, ניתן ללמוד מזעקת השבר והתוכחה של ההיסטוריון מטעם ממלכת הצלבנים, וילהלם מצור, הנותן לדוגמה ומופת את היהודים הגיבורים והנאמנים לקודש הקודשים, לנוכח אכזבתו המרה מהצלבנים התבוסתניים שנכנעו מרצון:
"מה גדול הכאב! האם קראנו אי-פעם, שהיהודים עזבו את קודש הקודשים ללא שפיכות-דם וקרבות קשים ושמסרוה מרצונם? (עד שבאו הציונים השימושיים ממפא"י המתייוונת, ליגוני, נ.ק.) - יאבדו נא תגרנים נבזים אלה (הצלבנים) - אשר מרצון מכרו את עיר הקודש ואת המשיח!" ("תולדות ממלכת הצלבנים בא"י")
הסכסוך בין ישמעאל לישראל נמשך מאז שעשיו שונא ליעקב יותר מ-3000 שנה וביתר-שאת מאז שובם של היהודים בשלישית אל ארץ מכורתם - מבלי למצוא שום פתרון לסכסוך שיימשך כצפוי כל עוד היהודים נושמים בארצם או: "עד שהערבים ינצחו" ח"ו, כלשונו של בן-גוריון. כי זאת כתוצאה ממדיניות ההבלגה ותהליכי שלום וחנופה לשווא וביתר-שאת מהבגידה בהר-הבית והפקרת ההסברה על זכותנו בא"י בידי ציונים ושמאלנים קיצונים שמתפרנסים מזה.
"קינה היא ולא קוננוה מקונני הדורות: על גניוס הכסל אצלנו וטפש צדקו".
כך קונן הנביא אצ"ג על: "הסוציאליזמוס עוועים" ועל: "הסלחנים וחנפים לערב וזועמי-דם לשבטי" ועל: "חסרי-האדנות ששכלו את חרבם והנם כחגבים!"
חמישים שנה חלפו מאז הופקר קודש הקודשים בידי הפולשים לארצנו והווקף האיסלאמי שמשתין עלינו יום יום מההר ומצחק לנו בפנים בדומה לסב סבו הישמעאלי, מבלי שרוב העם היהודי יחוש השפלה וכאב ומבלי להעלות בדעתו לתבוע כחוק ובצדק את עלבונו של הר-קודשנו המושפל מידי המוסרים ממפא"י ודיקטטורת הבג"ץ אפילו בהאג - וביתר-שאת כנגד כל ממשלות ישראל הציוניות שהרגילו ושכנעו את הערבים שהישראלים 'כובשים' בארצם ורודפי 'שלום' אינפנטילים הכמהים להסכמים בכל מחיר, ועל כך שאפשרו להיסטוריונים אוטו-אנטישמים ולמתחזים ל'פלשתינים' לסלף ולשכתב את ההיסטוריה בשקרים, חצאי אמיתות ודמיונות מזרח תיכוניות אופייניות - מול עינינו העצומות לרווחה - בלתי נסלח.
וכך ללא כל הפרעה ותגובה, ציירו הערבים לעצמם ולעולם האנטישמי נרטיב מצוץ מן האצבע בו מככבים היהודים כגוליית 'הכובש' בא"י ואת עצמם כ'אדוני הארץ' צאצאיו של דוד היהודי מן: "העיר השוקטת אל-קודס שחנה בה המלך דאווד".. ב:"ארץ ערבית שמוסה ראה מרחוק". (אלתרמן).
ועד היום מכל הגאונים היהודים שלנו, זוכי פרסי נובל רבים ומבורכים, ומכל התורמים באהבת-חינם לישראל מדוע מעולם לא חשבו להקים קומדו של עו"ד, מומחים, ארכיאולוגים והיסטוריונים מבריקים ללא הבדל דת, ויש רבים כאלה, שיעסקו בהסברה בינלאומית במטרה להפריך כחוק, את עלילת-דם 'הכיבוש' שבחסותה הותר דמנו ובגינה ניתן להצדיק כל רצח וטבח יהודים. די! הגיע הזמן לשים קץ אחת ולתמיד לנרטיב הכוזב של "העם" "הפלשתיני", עוד המצאה קולוניאלית כמו ירדן, כצעד ראשון לקראת הסיכוי לפתרון צודק תחילה.
אז מה הפתרון?
"האמת היא שלדעתי אין פתרון בידי אדם, אבל אם יש הוא צריך להתחיל עם האמת! לעשות כאילו יוביל ליותר תוהו ווהו - כי אי-אפשר להחליף 5000 שנה של זכויות נצח עם גיבוי אדיר של הוכחות היסטוריות וארכיאולוגיות בטענות שווא שמוציאים שם רע לאמת, לשלום ולאינטליגנציה".
כך בשנת 2000 כששרון עלה להר-הבית וערפאת הבעיר את השטח, הציע ההיסטוריון והעיתונאי הערבי-אמריקני המבריק ג'וזף פראח בג'רוזלם פוסט. נכון לעכשיו נראה שרק נס גלוי בנוסח קריעת ים סוף או משיח בן דויד דרושים לנו כדי להפוך את הקערה על פיה בהר-הבית - מאחר שאין שום סיכוי לחולל נס כלשהו לנוכח מדיניות הבלגה וכניעה מרצון של מערכת הביטחון והבג"ץ בראשות נתניהו הנרדף ע"י ערפדים פוליטיים צמאי-דם שטומנים לו מלכודות ועלילות - גם על חשבון ביטחון המדינה.
עם זאת ולמרות זאת אם נבחן את ההיסטוריה נגלה שהערבים בארץ ישראל - ערבים לקיומנו - והם הם אלה שתמיד מצילים אותנו מעצמנו תחילה וביתר-שאת מידם ומידי שמאלנינו שמעולם אינם מפיקים לקחים מרעיונותיהם האינפנטילים והמסוכנים לקיומנו, שהוכחו ככאלה במבחן התוצאה, וע"ע אוסלו.
לדעתי, אנו צועדים, ויותר נכון, המתחזים ל'פלשתינים' מצעידים ומקרבים אותנו בשלבים לקראת התסריט בו הם כופים עלינו, בניגוד לרצוננו, לעשות להם את מה שהיינו אמורים לעשות ב-48 ולא עשינו - כשהם דחו בשאט-נפש את תוכנית החלוקה, כי עד היום הם רוצים ומתעקשים למזלנו על ה-כ-ל ונקי מציונים ויהודים - ובמו ידיהם הצילו אותנו מתוכנית הבלהות של חלוקת הארץ שהתקבלה ברצון ע"י אותה מפלגה נוראה שהפקירה את הר-הבית בידי "הזד הפלשתי" - והתוצאות מונחות לפנינו.
הבה נדמיין, לנוכח ההתפרעות התורנית בהר-הבית, כיצד היה מצבנו כיום אילו נענו הערבים לתוכנית החלוקה? רחמנא ליצלן!
