האם ניתן להצדיק קיום לימודים אקדמיים, כאשר מתקיימת הפרדה מגדרית בין סטודנטיות נשים לסטודנטים גברים וכאשר רק אנשי סגל אקדמי גברים, רשאים ללמד סטודנטים גברים ואילו נשות סגל אקדמי ואנשי סגל אקדמי רשאים ללמד סטודנטיות נשים. תשובה שלילית רבתי ניתנה לשאלה זו. עצומה שנחתמה לפני מספר ימים ע"י מרצות ומרצים לדיני עבודה בפקולטות למשפטים בישראל ולפיה מצב שבו מרצות מנועות מללמד כיתה זו או אחרת מנוגד לאיסור האפליה ולעיקרון השוויון המעוגן סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988.
מטרת רשימה זו היא להאיר את הסוגיה בהקשרה המשפטי-מוסרי הרחב יותר
סעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, אוסר על הפליה בין עובדים מחמת מין כאשר סעיף 2(א)(2) אוסר הפליה בין השאר גם בתנאי העבודה. אומנם סעיף 2(ג) מסייג וקובע שלא רואים הפליה כאשר היא מתחייבת מהאופי או מהמהות של התפקיד או המשרה, אולם ניתן לקבוע כי המטרה של שילוב חרדים אינה מהותית ואינה מתחייבת מאופי המשרה של מרצה.
עם זאת לדעתנו יש זכויות אחרות המתנגשות עם הזכות לשוויון וכי באיזון בין הזכויות אפשר שאותן זכויות אחרות (או מקצתן) גוברות על הזכות לשוויון. נעבור לפרטן כעת:
ראשית,
כבוד האדם של החרדים והחרדיות המעוניינים בהשכלה גבוהה הן בשל ההיבט של מימוש עצמי בלמידה ומימוש עצמי בתעסוקה והן בשל היות ההשכלה הגבוהה מסלול מוביליות לרבות היחלצות מעוני הפוגע לכשעצמו בכבוד האדם. בנוסף,
חופש העיסוק אף הוא מצדיק את מתן האפשרות לנגישות בשל המתאם בין השכלה גבוהה לבין תעסוקה.
על זכויות אלה יש להלביש את טיעון חופש המצפון: שהרי הדרך פתוחה לחרדים לרכוש השכלה גבוהה במסלולים הרגילים המעורבים מגדרית. אולם, קיימת מניעה מצפונית לחרדים ללמוד בתנאים מעורבים. לימודים בתנאים אלה יפגעו במצפונם הדתי. לימודים בהפרדה מגדרית לפחות לגבי חלקם היא הדרך היחידה לממש את זכותם לכבוד האדם ולחופש העיסוק באמצעות רכישת השכלה גבוהה.
רציונל אחד לחופש המצפון הוא רציונל האוטונומיה. לפי רציונל זה מה שרע בפגיעה במצפון הוא הרע שבכך שאדם לא יכול לבחור לעצמו את אורח חייו מבלי לשלם מחיר כבד על כך. זה המקרה כאן, פגיעה בחופש המצפון של החרדים משמעותה פגיעה בכבוד האדם ובחופש העיסוק עקב היעדר נגישות להשכלה גבוהה. על-פי רציונל זה חופש המצפון הוא לפחות במידת מה בלתי תלוי בתוכן המצפון. על כן גם אם תוכן המצפון "שגוי" ואין זה ראוי לבחור באורח חיים חרדי הכולל דרישה לצניעות הכרוכה בהפרדה מגדרית, הרי שעצם ההנחה בדבר טעות בבחירה אינה לכשעצמה שוללת את הטעם הלכאורי בדבר חופש המצפון.
בדיוק כשם שהטענה לפיה הימנעות משירות צבאי היא שגויה מבחינה מוסרית בשל היותה פוגעת בשוויון בנטל ההגנה מפני איומים ופוגעת בכבוד האדם עקב הרגשת הניצול מצד המשרתים כלפי הפטורים משירות ואף על-פי כן אינה שוללת את חופש המצפון שלא לשרת מטעמי מצפון כך הטענה לפיה הפרדה מגדרית היא שגויה מבחינה מוסרית בשל היותה פוגעת בשוויון ובכבוד האדם אינה שוללת את חופש המצפון של החרדים כזכות לכאורה.
רציונל שני לחופש המצפון הוא רציונל היושרה (אינטגריטי). רציונל זה מעניק ביטוי לאינטרס של בני אדם לחיות חיים ההולמים את אורח חיים התוכן שהם מאמינים בו בכל מאודם ומרגישים מחויבות לו באופן ההופך את אורח החיים למרכיב בזהותם האישית ונותן טעם לחייהם. מבחינה זאת הדבר הרע בפגיעה במצפון הוא הפגיעה בתוכן הספציפי של אורח חיים, שעבור אותו אדם הוא בלתי נסבל לאור ערכיו האישיים. בהקשר דיוננו עצם העמדת אדם בניסיון או לפגוע במצפונו או להיפגע עקב חוסר הנגישות להשכלה גבוהה ובכך להיפגע בכבוד האדם ובחופש העיסוק מהווה תשלום מחיר כבד על ההגנה על האינטגריטי או סיכון האינטגריטי עצמו עקב אי-הצלחה לעמוד בניסיון. זכות אדם שנדרשים לשלם מחיר כבד על מימושה אינה בגדר זכות.
גם הטיעון מן היושרה הוא טיעון שלפחות במידה כלשהי הוא בלתי תלוי בתוקף או מוסריות תוכן התביעה המצפונית. בני אדם עשויים לראות בתכנים שונים- שניתן לטעון שיש בהם לכשעצמם פגם מוסרי- כתכנים של זהות.
לפני מספר שבועות טען פרופ' מנחם מאוטנר בעיתונות היומית כי לא ניתן להצדיק פגיעה בשוויון מטעמים תועלתניים אפילו טעמים אלה מראים כי משיקולי תועלת הפגיעה בשוויון קטנה יותר מהפגיעה בחרדים אלמלא ההפרדה המגדרית.
נראה כי מאוטנר מניח ליברליזם דאונטולוגי שבו עיקרון השוויון שווא גובר על שיקולי תועלת מצרפיים. הנחה זו של מאוטנר שנויה במחלוקת בהגות הפילוסופית בתחום האתיקה הנורמטיבית אולם אין צורך להתעכב עליה. לצורך הדיון נניח גם אנו מוסר ליברלי דאונטולוגי - גם במסגרת זו הזכות לשוויון אינה הזכות היחידה. שוויון עשוי לפגוע בכבוד האדם, בחופש העיסוק ובחופש המצפון. זכויות אלה מתבססות על חרות ואוטונומיה שמעמדן אינו נחות אפריורי מעיקרון השוויון. לכן, אין בסיס לטענה, שעיקרון השוויון אינו ניתן לאיזון עם חופש המצפון, כבוד האדם וחופש העיסוק.
לאור האמור לעיל אנו סבורים כי חופש מצפון של הסטודנטים החרדים מעגן את זכותם ללמוד בהפרדה מגדרית. אמנם, יש לזכור כי זכות זו היא לכאורה בלבד. כנגדה וכנגד כבוד האדם והזכות לחופש העיסוק המונח בבסיסה עומדות זכויות אדם מן העבר השני של המתרס שהן הזכות לשוויון ולכבוד האדם של אותן מרצות.
מתבקשת אפוא פעולת איזון בין זכויות. תרומתנו הצנועה לדיון אינה אם כך בהכרח במסקנה הסופית אלא בהסבת תשומת הלב כי חופש המצפון של החרדים כמעט נעדר מהשיח ולכך שחלק מהטיעונים נגד ההפרדה הוצגו תוך התעלמות או הבלעה מכך שמדובר בסופו של יום בשאלה של איזון בין זכויות.
