כבוד נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין והגברת נחמה ריבלין, אדוני ראש הממשלה חבר הכנסת
בנימין נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון השופטת
מרים נאור ופרופסור אריה נאור, שרים, ראש האופוזיציה חבר הכנסת
יצחק הרצוג והגברת מיכל הרצוג,
מבקר המדינה השופט בדימוס
יוסף שפירא, יושבי-ראש הכנסת לשעבר - יושב-ראש הכנסת לשעבר, סליחה, דן תיכון, והגברת לודמילה תיכון, ראשי הנציגויות הזרות, ראשי העדות הדתיות בישראל, מזכירת הכנסת ירדנה מלר הורוביץ, מנכ"ל הכנסת אלברט סחרוביץ, היועץ המשפטי לכנסת עו"דן
איל ינון, ראשי רשויות, שרים וחברי הכנסת לשעבר, משפחות שכולות יקרות: משפחת אריש, משפחת עותמאן, משפחת סלומון, משפחת גברייה ומשפחת סיתאווי, משפחות השבויים והנעדרים של חיילי צה"ל, וגם של אזרחים: משפחת שׁאול, משפחת מנגיסטו, משפחת שעבאן, אורחים נכבדים, אזרחי ישראל, ואחרונים חביבים, חבריי חברי הכנסת מן האופוזיציה והקואליציה - טוב לראות אתכם כאן שוב, את כולכם, שמחים ורעננים.
במהלך הפגרה עזבו את המשכן כמה חברי כנסת, ואנחנו מקבלים היום בזרועות פתוחות את מחליפיהם. בשם כל חברי הבית אני מבקש להודות לח"כים שעזבו על תרומתם החשובה, ולאחל למצטרפים הצלחה רבה בדרכם החדשה והמאתגרת.
בתקופה האחרונה אומנם נדמו קולות המליאה, אבל הפעילות הפרלמנטרית לא נעצרה לרגע. התחלפות עונות השנה היא סימן לכך שגם מחוגי המציאות המשיכו לנוע. כשיצאנו מן המשכן בפעם האחרונה היה זה שיאו של קיץ. כשנצא מכאן היום ילוו אותנו רוחות קרירות של סתיו ירושלמי.
לעומת זאת, גורמים אחרים נותרו כשהיו; גם בחודשים האחרונים התמודדה מדינת ישראל עם פיגועי טרור נפשעים. גם בהם עשו חיילינו ושוטרינו לילות כימים, בחגים ובימות החול, כדי לשמור על ביטחון אזרחי ישראל ועל שגרת יומם.
רבים רבים הם המקרים שבהם הצלחנו לסכל את זממם של המחבלים בעוד מועד. לצערי, במקרים אחרים רצונם הארור יצא אל הפועל.
נמצאים איתנו היום קרוביהם של נרצחי הפיגועים שהתרחשו בהר-הבית, בחלמישׁ ובהר אדר. לפני שעה קלה היה לי הכבוד להיפגש איתם בלשכתי לשיחה קצרה וכואבת. משפחות יקרות, לקורבנכם אין מידה, לצערכם אין שיעור. כולנו שותפים להם יחד איתכם. אני מקווה שתוכלו למצוא בכך מעט נחמה.
מכבדות אותנו בנוכחותן גם משפחות החטופים והנעדרים שבניהן עדיין שבויים בידי מחבלי ה"חמאס". אני שומע כי יש שנהנים מזמירות הפיוס החדשות-ישנות העולות שוב מעזה ומרמאללה. ימים יגידו אם גורלו של פיוס זה להתמוסס כקודמיו או להחזיק מעמד, אך דרישתנו מן ההנהגה הפלשתינית לא השתנתה ולא תשתנה כהוא זה - השיבו את בנינו הביתה! על כולנו להתחייב שלא ננוח ולא נשקוט עד שנשלים את המשימה העליונה הזאת.
חברי הכנסת, אנחנו חוזרים היום אל המלאכה שאין תובענית ממנה ואין חיונית ממנה. עיני העם כולו נשואות אלינו. החוקים שיתקבלו במושב הקרוב יעסקו בנושאים רבים. כל אחד מהם, בתחומו המיוחד, יקבע גורלות ויסלול דרכים.
אך ציפייתם של כל אזרחי ישראל מכל החוקים אחת היא: שיוסיפו להצעיד את מדינת ישראל בנתיבי הצדק והיושר, וימשיכו להאיר את דרכה באור מורשת ישראל וכבוד האדם. אין מקום אחר שבו הציפייה הזאת יכולה להתממש, אלא בכנסת ישראל. אין שום דרך לממש את הציפייה הזאת, אלא אם כן תהיה הכנסת מוסד חזק ועצמאי, מוסד שאינו מוחל על כבודו - לא בגלל תאוות השררה של חבריו, אלא כי הם יודעים שכבוד הכנסת הוא כבודם של אזרחי ישראל.
לא אחדש לכם הרבה אם אומר שהמציאות רחוקה מכך. אין צורך לפתוח את ספרי ההיסטוריה כדי להבין את חומרת המצב. סאגת חוק מס דירה שלישית, שהתרחשה רק בסוף המושב האחרון, נתנה לנו דוגמה מדהימה. בעיני הציבור בישראל היא ציירה את המערכת השלטונית כדירה להשכיר בת שלוש קומות; השכנים - כולם נאים בעיניי, אבל את היחסים ביניהם יש לשנות מהר ככל האפשר. בקומה הראשונה גרה לה הממשלה, שהוכיחה כי מבחינתה שמיעת דעתם של חברי הכנסת היא במקרה הטוב מיותרת ובמקרה הרע בזבוז זמן מוחלט. בקומה השנייה נמצאת הדירה של חברי הכנסת, שלא העמידו את הממשלה על טעותה ואפשרו לחוק להתקבל במהירות הבזק ובאישון לילה. בקומה השלישית - דירתם הנאה של שופטי בג"ץ, שבהחלטה תקדימית פסלו את החוק והחזירו אותו לדיון בכנסת.
סוף הסיפור עוד לא נכתב, אבל מוסר ההשכל שלו זועק לשמיים. הפרדת הרשויות בישראל הפכה למיתוס, לאגדה. בעוד הממשלה ובית המשפט מנהלים ביניהם סכסוך שכנים, מעמדה של הכנסת נשחק עד דק.
חברים יקרים, הגענו לנקודה שבה אין ברירה אלא לעצור ולשנות. במושב הקרוב על כולנו לעשות הכל כדי להחזיר הפרדה ליושנה. זוהי מטרה שאין חשובה ממנה: פיזור הכוח בין שלוש הרשויות וההקפדה כי כל אחת מהן תבצע את תפקידה הייחודי הם פעולות הכרחיות ולא קישוט נחמד. עצמאות הכנסת היא לא בבחינת nice to have, עיקרון שאם קיים - טוב, ואם לא - לא נורא; אלה היסודות המכוננים של מבנה השלטון שלנו. הם שמבטיחים את חרותם של אזרחנו. בלעדיהם, שגשוגה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית נתון בסכנה.
אני מבקש מחבריי באופוזיציה: אל תשכחו כי לריצות התכופות שלכם אל בג"ץ יש מחיר דמוקרטי יקר. תחשבו גם על ההשלכות ארוכות הטווח של הפעולות האוטומטיות האלה. אני יודע שהיום זה נשמע קצת מופרך, אבל המציאות הפוליטית יכולה להפתיע. יכול להיות שבקרוב תצליחו, בתרגיל פרלמנטרי מבריק, להעביר הצעת חוק שיקרה לליבכם. מה יקרה אז? אולי ח"כים מן הקואליציה יעתרו לבג"ץ בטענות פרוצדורליות ויגרמו לה להיפסל.
לחבריי בקואליציה אני רוצה לומר: אל תברחו מן תפקיד של פיקוח על עבודת הממשלה. זוהי אחת מחובותינו העיקריות כחברי הרשות המחוקקת. אם נוותר עליה, נמעל בתפקידנו, פשוטו כמשמעו. בהקשר הזה אני רוצה לשוב ולהזכיר שביוזמתי הוקמה במושב הקודם יחידה פרלמנטרית חדשה, יחידת כת"ף. תפקידה הוא לתאם ולחזק את כלי הפיקוח הניתנים לחברי הכנסת. זוהי יחידה חדשנית, וחברים בה אנשים מצוינים. אנא, השתמשו בשירותיהם.
גבירותיי ורבותיי חברי הכנסת, אם אין אנחנו לנו, מי לנו? אף אחד אחר, חוץ מאתנו, לא ישמור על כבודה ומעמדה של הכנסת. בואו ניטול על עצמנו את המשימה הזו. בואו נדאג שהשאילתות נענות בזמן, שהחוקים המוגשים לנו על-ידי הממשלה מתוקנים ומאוזנים. בואו נוודא שמי שיצפה בדיוני המליאה יתמלא בגאווה. בואו נשמור בתקיפות על כבוד הכנסת, שהוא כבוד מדינת ישראל ואזרחי ישראל.
אני רוצה לאחל לכולנו חורף טוב ומושב מוצלח. שיהיו אלו חודשים של עבודה פרלמנטרית מאומצת ומבורכת, לתפארת הכנסת ולתפארת מדינת ישראל.