ברובד הראשון והגלוי, אירן פועלת סביב ישראל בשלושה מאמצים. הגורם המבצע הוא כוח קודס, השייך למשמרות המהפכה, אך פועל באופן די עצמאי. המאמץ הראשון מכוון למהפך בכוחו ההתקפי של חיזבאללה. האירנים עושים כל שביכולתם להביא את היכולת של חיזבאללה לשיאים חדשים. במהלך השנים האחרונות התאמצו אירן וסוריה לגוון את כלי הנשק שבידי חיזבאללה והעבירו לרשותו טילי נ"מ, טילי נ"ט וטילי חוף-ים מתקדמים ביותר, מהמיטב שקנתה סוריה ברוסיה. כמעט כל מערכת מתקדמת שהגיעה מרוסיה לידי הסורים הועברה לחיזבאללה. המערכות האלה נרכשו על-ידי סוריה, אך מומנו ככל הנראה עבור חיזבאללה על-ידי האירנים, שאולי אף מימנו את הרכש הסורי. הרוסים אינם מודעים לכאורה להעברות אלה, אך אין ספק שיש ביכולתם לפקח טוב יותר על מערכות נשק מתוחכמות אלה, גם כשהן תחת בעלות סורית. המאמץ האירני לבניית חיזבאללה בולט עוד יותר בתחום ההתקפי, ועיקרו מבוסס על תוצרת התעשיות הצבאיות בסוריה ובאירן. למשל, הן הקנו לארגון יכולת שיגור טילים ורקטות מרשימה ביותר בכל קנה מידה עולמי. גם ה"יאחונט", לכאורה טיל רוסי להגנת החוף, אם יגיע לידי חיזבאללה, הוא באופן מעשי כלי התקפי המאיים על נמלי ישראל ומערכות הפקת הגז של ישראל בים התיכון. המאגר של חיזבאללה כולל למעלה מ-120,000 רקטות וטילים בגדלים שונים, היכולים להגיע לכל נקודה ברחבי ישראל, כולל הערים הגדולות - חיפה, ירושלים ותל אביב. כל מרכזי האוכלוסייה של מדינת ישראל חשופים כיום לאש של חיזבאללה.

קפיצת מדרגה באיום

קפיצת המדרגה הבאה בלבנון היא הניסיון האירני להביא לשיפור משמעותי בדיוקם של רבים מהטילים שבידי חיזבאללה, בעיקר הכבדים וארוכי הטווח שבהם. המאמץ לחיזוק חיזבאללה מתבצע במקביל גם על-ידי העברת טכנולוגיה אירנית, ולאחרונה גם בניסיון לבנות תעשיה צבאית מקומית, בסוריה ובלבנון כדי לייצר בקירבה מיידית לחיזבאללה יכולות אלה בשיתוף עם הארגון. מבחינת יכולת ההרס שתהיה בידי הארגון, זה שינוי של ממש בעוצמת האיום. כמדינה קטנה (20,000 קמ"ר בתחומי הקו הירוק, ועוד פחות מ-6,000 קמ"ר בגדה המערבית), שאוכלוסייתה מתרכזת לאורך פחות מ-80 ק"מ המשתרעים לאורך חוף הים התיכון בין חדרה לאשדוד - ישראל חשופה מאוד. אין בישראל חלופה או יתרות ממשית לרבות במערכות התשתית. לכן, פגיעה מדויקת במתקני תשתית יכולה להיות אקוטית עבורה, שלא לדבר על מספר הנפגעים האזרחים שיהיו באזור כה צפוף (בעיקר בתל אביב ובנותיה). זאת הסיבה שישראל משקיעה הון עתק בבניית מערכת הגנה נגד טילים בעלת שלוש שכבות, שעלותה 15-10 מיליארד דולר. אם תפרוץ מלחמה, ישראל תהיה נאלצת לפעול בכוח רב ובכל האמצעים שבידה כדי לנטרל תוך זמן קצר את מירב יכולות השיגור של הארגון. מבחינת ישראל שימוש בכמות טילים כזו, רבים מהם מדויקים ביותר, תחייב מלחמה קשה שונה מבעבר. זו מלחמה שבה יוסרו חסמים לא מעטים, כדוגמת אלה שישראל לקחה על עצמה במבצעים המוגבלים בעזה בגלל קרבתם של אזרחים פלשתינים למרכזי הלחימה של החמאס. כאשר חיזבאללה יפעיל אלפי טילים אל ערים מרכזיות בלב ישראל ואל מטרות תשתית חיוניות מלב ליבה של אוכלוסייה אזרחית בלבנון, התוצאה של הלחימה העזה לניטרול יכולת השיגור של חיזבאללה תהיה חמורה ביותר: אלפים רבים של נפגעים לבנונים, חלקם אזרחים תמימים, והרס ניכר ביותר בכל רחבי לבנון. המצב הקשה הזה יווצר כי אירן אדישה ל"מחיר הלבנוני" של המלחמה בישראל ומוכנה להילחם עד הלבנוני האחרון, גם אם הוא שיעי. צריך לשים לב שבנושא לבנון האירנים מצליחים לתעתע בעולם, בעיקר בארה"ב ובצרפת, שמתנהגות כאילו יש מדינה ריבונית ששמה לבנון ושחיזוקה יביא להחלשת חיזבאללה. בה בעת, כוחות האו"ם הערוכים בדרום לבנון לא דיווחו על איתורם של אף רקטה או טיל אחד, כאילו חיזבאללה בדרום לבנון הוא תנועת צופים תמימה שאין לה שום קשר למאמץ של הארגון להתחמש בעשרות אלפי טילים ורקטות. אפשר לחשוב, על-פי דיווחי האו"ם, כי ישראל המציאה סיפור על ארגון שאינו קיים, ודאי שלא בשטח שבפיקוח האו"ם בדרום לבנון. ההסתמכות על החלטת מועצת הביטחון 1701 כבסיס למנגנון הסיום של הלחימה ב-2006 הסתברה כמקח טעות, וכדאי לזכור זאת לקראת העימות הבא, אם יתרחש.

לא רק מול ישראל

מובן שליחס מדינות העולם ללבנון ולאופן שבו מצטייר חיזבאללה מדיווחי האו"ם אין כל קשר למציאות. בעולם האמיתי אין ולו דבר חשוב אחד המתרחש בלבנון שאינו יזום, או לפחות מאושר, על-ידי חיזבאללה. ובדרום - חיזבאללה הוא הריבון הלכה למעשה. חיזבאללה הוא הארגון הצבאי החזק במדינה, ודאי חזק מצבא לבנון, שנענה לכל בקשה של הארגון. לכן העברת נשק לצבא לבנון היא באופן מעשי חיזוק הכוח שמסייע ויסייע לחיזבאללה, כי צבא לבנון הוא כיום חלק מהכוח שעליו מתכנן חיזבאללה את מלחמתו בישראל. אין שום סיכוי שיהיה מצב שהצבא הזה, שרובו שיעי, יפעל נגד חיזבאללה, או אפילו נגד מה שייחשב כאינטרס של הארגון השיעי. במסגרת המאמץ האירני/שיעי במזרח התיכון, יש חשיבות גדולה לחיזבאללה, לא רק בהקשר של איום על ישראל. את הפירות של הצלחת הארגון קוטפת עתה אירן עם דעיכת הקרבות בסוריה, שבהם נפגעו כ-10,000 אלפים לוחמי חיזבאללה, מהם כ-2,000 הרוגים. אירן רואה בחיזבאללה לא רק את הזרוע הארוכה שלה בסוריה ולבנון, אלא גם את מאגר הלוחמים האיכותי והחשוב ביותר שעומד לרשות המנהיגות השיעית בטהרן לצורכי הרחבת השפעתה בכל המזרח התיכון (בינתיים לא מעבר לו, אך גם זה יגיע). כך אפשר לפגוש אנשי חיזבאללה לא רק בשדות הקרב של סוריה, אלא גם בתימן לצידם של החות'ים הנלחמים נגד בני בריתה של סעודיה ומאיימים על הממלכה מדרום, כמו גם בעירק, בעיקר כשאנשי הארגון משתפים פעולה עם אנשי המיליציות השיעיות החזקות ברחבי המדינה. אירן יודעת להעריך את חשיבותו של הארגון להצלחתה לאחר שהארגון שסייע לניצחון המשטר בסוריה ואנשיו קנו ניסיון צבאי רב.

להפוך את סוריה ללבנון

המאמץ האירני השני נגד ישראל ברובד הראשון הוא הניסיון לבנות בסוריה חזית מקבילה ללבנון. מאמץ זה הולך וקורם עור וגידים, תוך הגברת הנוכחות הצבאית האירנית: מאות רבות של אירנים ממשמרות המהפכה, בתוספת אלפי חברי המיליציות השיעיות שהובאו על-ידי האירנים מעירק, פקיסטן ואפילו אפגניסטן. האירנים שולטים במיליציות העושות במלאכה, לאחר שהסיוע הרוסי מהאוויר עזר לבשאר אסד להחזיק מעמד כשליט סוריה. התכנון האירני הוא לבנות בסוריה, כמו בלבנון, מערכת צבאית שאינה תחת מרות הממשלה הריבונית, אך בחסותה היא יכולה להתחזק ולפעול באופן עצמאי. האירנים ואנשיהם הפרוסים כבר היום ברחבי סוריה אוספים שם מודיעין על ישראל ובונים את הכוח. זאת רק ההתחלה, והמאמץ האירני צפוי להיות יותר אינטנסיבי. אלה המקדמים את חזון ייצוא המהפכה באירן, בהובלת משמרות המהפכה, רואים בלבנון את הדגם האידיאלי. השאלה הגדולה היא מה יתרחש בסוריה. העדה השיעית שם קטנה ביותר, ולכן קשה יותר לקדם בסוריה דגם מעין-לבנוני, אם כי בינתיים אסד מסכים כמעט לכל דרישה אירנית. האירנים מתמודדים עם האתגר הסורי באופן מסודר, במעין תוכנית רב-שלבית. בניין הכוח הצבאי העצמאי הוא רק אחד הסממנים של מאמצים אלה; הוא תומך במאמצים האחרים ויסתייע בהם בהמשך. למשל, האירנים מבצעים בסוריה, בשת"פ עם הממשל העלאווי, שינוי דרסטי באופי האוכלוסייה על-ידי הבאת שיעים רבים ממדינות רחוקות, בעוד שהשלטון מונע את חזרתם של סונים למקומות שמהם גורשו או ברחו (בסוריה עצמה יש 6 מיליון פליטים, רובם ככולם סונים). גם הצבא הסורי יהיה שונה: מגויסים אליו אלפי חיילים חדשים והוא ישא אופי יותר עלאווי/שיעי מאשר לפני המלחמה בין העדות בסוריה. במערכת היחסים הפנימית בתוך סוריה בין הקבוצות השונות מתחולל שינוי, שאינו נובע רק משינוי היחס המספרי בין העדות. עד המלחמה היו העלאווים רק 12% מתוך אוכלוסייה של 23 מיליון סורים, ועתה יהיה אחוזם גבוה יותר, כי סונים רבים נטשו את המדינה ושיעים רבים מגיעים אליה. אני מעריך, שאירן ומשטר אסד ינסו להגיע לשיעור גבוה של 20% שיעים ועלאווים בכלל האוכלוסייה הסורית בעתיד. הרכב כזה מבטיח את מעמדה של אירן בסוריה מעל ומעבר לכל הסכם מדיני. הקמת מיליציות מקומיות על-ידי האירנים והשלטון של אסד, תשרת את צורכי השיעים והעלאווים ויישמר השקט הרצוי למשטר בזכות הכוח. הסונים ירגישו את נחת זרועם של המיעוטים שיתחזקו ויתקשו לשוב ולמרוד. בכלכלה מסתמנת מעורבות אירנית רבה יותר, אם כי לא ברור מהיכן יימצאו מקורות ההשקעה הנדרשים לבנייתה מחדש של סוריה ההרוסה. מדובר בעשרות מיליארדים של דולרים ובשנים רבות (הסינים מאותתים על רצונם לקחת חלק במאמץ זה, וייתכן שתגבר מעורבותם). נראה שהרוסים, שנוכחותם חיונית להמשך שלטונו של אסד, עוצמים את עיניהם לנוכח המציאות, אף שהם מבינים מה אירן עושה ומול מה ישראל מתגוננת. המשך ההסכמה מצד אסד והתעלמות הרוסים עלולים להביא לכך שהתחזקות אירן תעבור את נקודת האל-חזור. אז גם אם ירצו אסד או הרוסים להחזיר את הנמר האירני אל סוגרו, יגלו שהוא גדול וחזק מדי ואין בכוחם לעשות זאת. היום שבו תהיה סוריה שלוחה אירנית אינו רחוק, אם התהליך שהאירנים מובילים לא יופרע על-ידי אסד או על-ידי גורם זר וחזק דוגמת רוסיה.

המסדרון הקרקעי

כסיוע לשני המאמצים הללו, חיזוק חיזבאללה והפיכת סוריה למדינת חזית ישירה של אירן נגד ישראל, מהווה הצלחת אירן לבנות מסדרון קרקעי מאירן דרך עירק לסוריה וללבנון מרכיב חשוב מאוד. האירנים התקדמו בפרויקט זה, שכבר משמש אותם בצורה מעשית אך לא מלאה, ומקל על הלוגיסטיקה הנדרשת לשם קיום המאמץ המשולב בלבנון ובסוריה. מאמץ זה יימשך ויתגבר אם יעזבו האמריקנים את המרחב. גם מאמץ זה משרת את אירן לא רק אל מול ישראל, אלא לצרכיה במסגרת שליטתה בלבנון או הגברת השפעתה בסוריה. מנקודת המבט הישראלית, המאמץ הזה מגביר מאוד את יכולותיה של אירן לבנות את הכוח הנדרש לה למלחמתה בישראל; זה שינוי דרמטי עבור מי שהיה תלוי עד כה באספקה מן האוויר. הכוח האמריקני נמצא כיום בעיר תנף, על גבולה המזרחי של סוריה עם עירק, לכאורה קרוב מאוד למסדרון הקרקעי האירני העובר מדרום, ובעיקר מצפון לו. זהו כוח פסיבי המגן על עצמו, ואינו תורם מאומה לפגיעה במסדרון שבו זורמים האירנים לאיטם - אך בביטחון. התנהגות מוזרה זאת של ארה"ב משתלבת היטב בתמונת חוסר המדיניות האמריקנית בסוריה בכללה. מלבד סיום הלחימה בדאעש, בצפון-מזרח סוריה, ארה"ב אינה נוקטת שום עמדה מחייבת בשום עניין סורי, וודאי שאינה מקדישה שום מאמץ של ממש לטיפול באחת מבעיות אלה. מכל בחינה מעשית, ארה"ב אינה רלוונטית כיום במאבק אל מול התפשטותה של אירן במזרח התיכון. לעומת זאת, ארה"ב פעילה מאוד בצעדים הכלכליים נגד אירן וחיזבאללה: היא משקיעה מאמצים בחסימת צינור הכסף והמימון של חיזבאללה, והיא מפעילה לחץ כלכלי כבד על אירן על-ידי חידוש הסנקציות, בעקבות פרישתה מהסכם הגרעין איתה. אין ספק שבראייה כוללת, מאמץ הסנקציות שארה"ב מובילה הוא קריטי. הוא בעל משמעות אסטרטגית עליונה, והוא ישפיע בסופו של דבר גם על האפשרויות של אירן לתחזק ולחזק את מאמציה ברחבי המזרח התיכון כולו. אבל בשלב זה השפעתו על בניין הכוח האירני בסוריה (ובלבנון) קטנה ביותר, אם בכלל. דווקא בעניין המסדרון היבשתי יכולים היו האמריקנים, הערוכים במרחב עם כוח צבאי איכותי, לעשות הרבה יותר, אך ארה"ב נמנעת מכך, תחת שני נשיאים.

האיום על ירדן

התחזקות האירנים לאורך המסדרון היבשתי ובחלק הדרומי של סוריה מדאיגה מאוד את ירדן, המצויה מדרום למסדרון ומעבר לגבול הסורי. כשהסתמן לפני כמה שנים המהלך האירני, והיה ברור שאירן נחרצת לקדמו בכל מחיר, אמר עבדאללה מלך ירדן, כי מה שמתחולל מול עינינו הוא "הקמתו של חצי סהר שיעי". והוא ידע על מה הוא מדבר. עבדאללה קרא נכון ומוקדם מאוד את כוונתה של אירן, והבין את הסכנה שתצמח לשלטונו. הוא תפס, כי ערעור השלטון הירדני הוא מהלך בעל משמעות אסטרטגית לאירן, שתוכל להשתמש במאחז שתשיג בירדן הן נגד סעודיה, שתרגיש מוקפת, והן נגד ישראל. גורמים עוינים שייערכו בירדן יוכלו לנצל את המרחב לתקיפת הבטן הרכה של ישראל, אל מול ממד האורך שלה והמרכז האסטרטגי של מדינת היהודים, המרוחק רק כמה עשרות קילומטרים מגבול ירדן. עד עתה לא צלחה דרכה של אירן לערעור השלטון הירדני, אבל נוכח בעיותיה הכלכליות של הממלכה יש לשים לב, ולוודא שירדן תקבל כל סיוע אפשרי לבלימת המאמץ האירני. בעניין זה ישראל יכולה לעשות לא מעט; האינטרסים של שתי המדינות חופפים בנושא, כך שזה בסיס טוב לחיזוק שיתוף הפעולה ביניהן. אין ספק שלאחר ייצוב משטרו של אסד והתבססות האירנים בסוריה, ובתום המאבק על השליטה בעירק, בהנחה שהכוחות האירניים יכתיבו שם את אופי השלטון או ישפיעו עליו, יקדישו משמרות המהפכה את כל שנדרש כדי ללחוץ על ירדן; היא חשובה כמאחז הן נגד סעודיה והן נגד ישראל. המאמץ השלישי של אירן ברובד הראשון נגד ישראל מכוון לפלשתינים. מאמץ זה ניכר קודם כל בתמיכה המסיבית שאירן נותנת לארגון הג'יהאד האיסלאמי שהוקם ומתוחזק על-ידי אירן, ובחיזוק שיתוף הפעולה עם חמאס, הן בעזה והן ביהודה ושומרון. יו"ש הוא אזור המפתח לפגיעה בישראל על-ידי הפלשתינים, כפי שהסבירו האירנים לא פעם. אירן השיעית מוכנה לסייע גם לארגונים סוניים מובהקים, כולל חמאס, שהוא ענף של האחים המוסלמים, שנוא נפשם הדתית, ובלבד שתהיה להם עוד דרך לפגוע בישראל. האיום על ירדן אמור להשתלב במאמצים אלה, שהרי היא מעין עורף אסטרטגי ליו"ש כמרחב עוין לישראל.