הרובד השני של מאמצי אירן, הרובד הפחות גלוי, ולאחרונה גם הפחות מדובר, הוא המאמץ האירני לייצור נשק גרעיני. מאמץ זה אומנם עוכב לאחר שלחץ סנקציות כבדות הביא את אירן לשולחן המו"מ, שהניב לפני כשנתיים הסכם בדבר הגבלת צעדי האירנים בתחום למשך כעשור. אך עשור זה יסתיים בעוד כשבע שנים, ואירן תוכל לחזור ולבצע את תוכניותיה ביתר הצלחה. בתום התקופה יהיו ברשות אירן טילים עם טווח ארוך יותר ומדויקים יותר, צנטריפוגות חדשות - היעילות פי עשרה או עשרים מאלה שהיו לה - ותהיה לה הלגיטימציה שהוענקה לה בתום ההסכם. הישגים צפויים אלה הם מרכיב דומיננטי בהחלטת האירנים לשמר את ההסכם; קשה לחשוב על הסכם טוב ממנו מנקודת המבט של אירן, תמורת השהיה של עשר שנים בלבד של לוח הזמנים הגרעיני שלה. לאחר הודעתו של הנשיא דונלד טראמפ על יציאת ארצו מן ההסכם, אירן מתוסכלת מאוד. היא קיוותה שבנוסף להישגים שצוינו לעיל, היא גם תצליח לנצל את הזמן וההפוגה שההסכם מקנה כדי לשפר את כלכלתה. אך הישג זה נמצא תחת איום בגלל צעדי הממשל האמריקני הנוכחי. פרסום ארכיון הגרעין האירני משנת 2003 על-ידי ישראל, מצביע בבירור על שתי עובדות שהן ללא מחלוקת. האחת היא שהאירנים בנו מערך פיתוח רציני לנשק גרעיני, עמוק ורחב יותר מכל מה שתיארו לעצמם מומחי המודיעין השונים, ובניגוד להכחשה האירנית המתמשכת. מאמץ זה מתועד בארכיון עד 2003.

המשמעות של חשיפת הארכיון

העובדה השנייה היא שהם שימרו את כל הידע הזה בשלמותו בארכיון מסודר, בניגוד להתחייבותם בהסכם, וטרחו טרחה יתרה, תוך סיכון לא קטן שיואשמו ברמייה מתמשכת. לא נראה שהם עשו זאת מטעמי נוסטלגיה, אלא ככל הנראה כדי להשתמש בידע שהצטבר עד 2003 בעתיד כשיחליטו לחזור לסורם ולקדם את בניית הנשק הגרעיני. ארכיון כזה אמור היה לסייע לקצר תהליכים בתחום הכנת הנשק כאשר תיפול על כך החלטה. שמירתו מבהירה את ההתלבטות האירנית ביחס להסכם: מצד אחד הוא מקנה לאירן יתרון אדיר - בסופו של התהליך כשתחזור אירן לסורה. מצד שני גילוי הארכיון המוסתר עלול לפגוע בצורך החיוני של אירן לשפר את הכלכלה, כי גילויו ודאי יתן נשק בידי אויביה, ובעיקר יפגע ביחסיה עם ארה"ב. האירנים התלבטו איך לשמור בסוד את האופציה הגרעינית, ומצד שני להיראות לעולם כמי שכבר אינם עוסקים בגרעין צבאי ומקפידים על ביצוע ההסכם. חשיפת הארכיון חשפה את כוונתם האמיתית: לשמור את הידע של הכנת הנשק למועד עתידי בתום ההסכם. קיימת טענה שגם את קבוצות המדענים שעבדו בתחום הנשק שמרו האירנים כקבוצות פעילות העוסקות כיום בתחומים שיאפשרו להם לשימור את הידע הרלוונטי. סביר שבעתיד יתגלה גם נעלם זה, והתמונה של שמירת האופציה לבניית הנשק הגרעיני תהיה עוד ברורה יותר מאשר לאחר פרסום הארכיון, פרסום מפתיע וחשוב כשלעצמו. מאמצי אירן בשני הרבדים, קרי המאמץ הגובר לבניית עוצמתה ההתקפית בסוריה (ולבנון) ושמירת הידע הגרעיני, תוך שיפור איכות הטילים והצנטריפוגות, נראים במבט ראשון כרחוקים לכאורה ולא רלוונטיים זה לזה. אך בחינה מעמיקה מגלה, כי שני הרבדים קשורים בקשר לוגי חזק, ומתבצעים במסגרת של תפיסה אסטרטגית אחת. בלב התפיסה האירנית עומד הרצון להשיג נשק גרעיני, כי ברור למנהיגיה שתחת מטרייה גרעינית יקל עליהם לממש את חלומם להגמוניה אזורית ואף מעבר לכך. כשבידם יהיה נשק גרעיני הם יוכלו לפעול נגד מדינות האזור, וישראל בראשן, עם הרבה פחות דאגה ביחס לתגובה האפשרית. כוהני הדת האירנים מעריכים, כי כאשר יהיה בידם נשק גרעיני, גם ישראל תורתע מלפעול נגד אינטרסים אירניים, אפילו אם מאמצי אירן ילכו ויניבו את מנגנוני החנק שהם רוצים להקים סביב המדינה היהודית. מדינת ישראל, כמדינה קטנה, היא כדברי רפסאנג'אני "מדינה של פצצה (גרעינית) אחת", ולכן היא ודאי תיאלץ לקבל כל מהלך אירני שייעשה תחת מטרייה גרעינית.

תמונת מצב קוריאנית

זוהי המסגרת התפיסתית העומדת בבסיס העשייה האירנית הרחבה. היא מסבירה את נכונותם להשקיע במאמצים אלה לא מעט כסף וליטול סיכונים יוצאי דופן, כולל סיכונם של אלפי שיעים (לבנונים וזרים אחרים, כמובן) בסוריה, גם לאחר ייצוב משטרו של אסד, שהיה התירוץ להגעתם בעבר. האירנים מבינים שכדי להגיע ליכולת גרעינית, הם חייבים לנטרל את רצונה של ישראל ונכונותה ליטול סיכונים כדי לעצור את תוכנית הגרעין של אירן. הם מבינים שחיל-האוויר הישראלי יכול, על-אף חיזוק ההגנה של אירן, להגיע ליעדים הנדרשים ולפגוע קשות בתשתיות הגרעין באירן. הדרך שהם הולכים בה כדי לנטרל את היכולות של ישראל היא ניסיון להביא את היחסים בינם לבין ישראל למעין "תמונת מצב קוריאנית". במרוצת העשורים האחרונים הייתה השכנה הקרובה, קוריאה הדרומית, המתנגדת הגדולה ביותר למאמצים לעצור את תוכנית הגרעין הצפון-קוריאנית בכוח צבאי. סיאול מבינה, כי בכל עימות, גם אם ייגמר בהשמדת תוכנית הגרעין הצפונית, ישלם הדרום מחיר כבד. עשרות אלפי קני הארטילריה מסוגים שונים שהצפון יכול להפעיל נגד סיאול, והאפשרות של פלישה צבאית לעבר הבירה ובנותיה - הקרובות לגבול בין שתי הקוריאות - יביאו לכך שאולי לצפון לא יהיה גרעין, אבל בוודאות לדרום לא תהיה בירה. האיום הקונבנציונלי שיצר הצפון על הדרום כה גדול, עד כי הוא משתק את מנהיגי הדרום. האיום הקונבנציונלי כה מוחשי, עד שהוא מונע את המאבק נגד התממשות האיום הלא-קונבנציונלי. אין ספק שמצב זה מקשה גם על ארה"ב כשהיא רוצה להפעיל לחץ על קוריאה הצפונית. אירן בנתה את חיזבאללה, כי היא חתרה להגיע למצב דומה. אך אירן הגיעה למסקנה שאין זה מספיק (נדמה שהדבר הובן לה כתוצאה מניתוח הלחימה של חיזבאללה נגד ישראל ב-2006). לכן האירנים רוצים לבנות סביב ישראל יכולת צבאית גדולה יותר ובשליטתם, כדי שביום שבו יפנו לגרעין - תהיה ישראל מנועה בהיבט המעשי מלקבל החלטה לעצור אותם בכוח. הם רוצים שבידי חיזבאללה והכוח שהם בונים בסוריה (וככל האפשר גם ביו"ש ובעזה) תהיה יכולת לפגוע כה קשה במדינת ישראל, עד כי שום מנהיג ישראלי אחראי לא יעז לתקוף את התשתית שהם יבנו באירן כדי לייצר נשק גרעיני. בהקשר הזה, הרחב יותר והאסטרטגי, צריך לראות את מאמצי אירן כלפי ישראל באזור. משום אותן סיבות ממש, ישראל צריכה לעשות כל מאמץ כדי לפגוע במהלך האירני, קרי למנוע מהם להגיע לתכלית מעשיהם: נשק גרעיני שייבנה על ידם באירן - כי ישראל תחשוש מלמנוע אותו בכוח. הבנת המסגרת האסטרטגית הזאת מאפשרת להבין טוב יותר את הגיון פעולתה של ישראל בסוריה בשנים האחרונות (השם שניתן לסדרת הפעולות הללו, בסוריה ובמקומות אחרים, הוא "המלחמה שבין המלחמות", או בקיצור הצה"לי המקובל - מב"מ), ועד כמה רחוק ישראל מוכנה ללכת בהקשר זה.