בטח יצא לכם להכיר את האיש עם הגיבנת. אדם נחמד. במאי האחרון מלאו לו 70. שיבה זרקה בשיערו. חריצי פניו מעידים את כל אשר עבר בחייו. ברם, על גבו מתנוססת גיבנת, ונדמה שהגיבנת מכבידה עליו כי הוא מתהלך שפוף. כמעט מחקה את האות רי"ש. כשהוא מצליח להרים את ראשו רואים שעיניו מעוננות.
יום אחד קשרתי עמו שיחה ושאלתי אותו אם מאז ומתמיד היה מגובנן.
- "בכלל לא", ענה וסיפר לי שעד לפני עשרים ושלוש שנים היה זקוף. נכון. זה היה די מזמן, אבל הוא עוד זוכר את הימים הזקופים ההם. הוא התהלך בגו ישר וקומתו הזקופה האצילה עוצמה לנוכחותו וחן באיבריו.
אך ב-1995 כשרוחו הייתה פזורה עליו, הגיחה משום מקום אותה גיבנת, קפצה על גבו ותפסה שם אחיזה ומאז אינה מרפה. ולא רק זאת, אלא שמיום ליום הולכת הגיבנת ומתגבהת. תופסת שליטה יותר ויותר על גבו ומשעבדת את כולו.
הצעתי לו להוריד אותה בניתוח אבל הוא הסביר שמומחים גורסים שאם יוריד אותה, ימות ביחד איתה ולכן אין ברירה אלא שיחיה עמה בשלום.
הצעתי שיעשה מדי יום תרגילים ליישור הגב, והוא אמר שכשניסה להתיישר קמעה ולשאת עיניו אל השמים, הכאיבה הגיבנת והכריחה אותו לכוף גוו ולהשפיל מבט לאדמה כמו אמרה: "חוליגן! מי אתה בכלל? אני החשובה ואתה מאום בעיניי"!
וזו הייתה הנקודה שבה הבנתי:
יש מי שזוקף הכפופים ויש מי שמכופף הזקופים!
C וכל הזכויות שמורות לזוקף הכפופים.
