לאחרונה פרסם משרד המשפטים טיוטת תקנות למינוי נאמנים בהליכי חדלות פירעון. חוק חדלות הפירעון החדש קובע, כי נאמנים ימונו מתוך רשימה סגורה, שתגובש על-ידי ועדה מקצועית שתבחן את תנאי הסף של הנאמנים. החידושים העיקריים במינוי הנאמנים הם: יצירת רשימות נאמנים לסוגים שונים של הליכים; קביעת הליך הקבלה שיעברו המועמדים; והסדרת עבודת הוועדה הציבורית, שתגבש את רשימות הנאמנים. שיקול הדעת במינוי בעל תפקיד נע בשלושת העשורים האחרונים במטוטלת שבין החברה שנקלעה לקשיים, בית המשפט הממנה וכונס הנכסים הרשמי לצידו, והנושים - בסדר זה. התחום הסוער ועתיר המשאבים גרר תשומת לב ציבורית רבה, שהביאה להיפוך של שעון החול. תחילה נשללה יכולתה של החברה להיות מעורבת במינוי, ובהמשך - תוך ביקורת ציבורית נוקבת - סמכות המינוי הצטמצמה בהדרגה. כעת הושלמה המשימה והסמכות עוברת לידיה של ועדה חיצונית, שתקבע מיהם בעלי התפקיד הראויים להתמנות. אכן, במינוי בעל תפקיד עשויים להתנגש שני אינטרסים. האחד הוא אינטרס השוויונות והשקיפות שבמינוי בעל התפקיד, והאחר הוא רצונם של החייב והנושים במינוי בעל תפקיד מקצועי. ראוי להזכיר, כי הנושים הם ה"לקוחות" והם אלה אשר יישאו בתוצאות כישלונו או הצלחתו של בעל התפקיד. באיזון שבין שני אינטרסים אלו נראה, כי המחוקק בחר כעת להעדיף, באופן מובהק, את אינטרס השוויון והשקיפות, עד שנדמה, כי מינוי בעל תפקיד הוא "משאב ציבורי" שיש לחלקו בהגינות בין המועמדים הפוטנציאליים. זאת, על-מנת שעוגת שכר הטרחה תתחלק בצורה שווה בין כל הראויים להתמנות. לטעמנו, ה"חלוקה הצודקת" כביכול, תביא לפגיעה קשה בהבראתם של תאגידים ובהשאת התמורה לנושיהם. בתקנות מוצע, כי מינוי נאמנים במחוזות, בתיקים שאין בהם הפעלה, ייעשה בדרך של "שליפה" רנדומלית מתוך המערכת הממוחשבת של מועמד אשר מצוי בראש הרשימה, וזאת מבלי להתחשב במאפיינים הספציפיים של ההליך, מורכבות התיק, ניסיון המועמד והכישורים הנדרשים לתיק הספציפי. די בכך שהמועמד צבר שלוש שנות ניסיון בהליכי חדלות פירעון כלשהם, כדי שיקבל את התיק, גם אם זה התיק מורכב ביותר. מובן שאת מחיר חוסר הניסיון של בעל התפקיד, ישלמו -"בשם השוויון" - החברה ונושיה. אומנם לבית המשפט יש שיקול דעת להיעתר או לא לרצונם של הנושים או החברה ולמנות בעל תפקיד אחר מתוך הרשימה, אולם זו איננה ברירת המחדל. המחוקק, בצדק רב, ביקש לאבחן בין תיקים בהם התאגיד מפורק ללא הפעלה, ובין תיקים בהם נדרשת הפעלה של התאגיד. אכן, הפעלה של תאגיד היא מהמלאכות המורכבות ביותר והיא אף נושאת סיכונים בלתי מבוטלים לבעל התפקיד. בתקופה מאוד קצרה (עד 30 יום) נדרש הנאמן לקלוט כמות רבה של חומר ופרטים של התאגיד ושל נושיו, להכין תוכנית הפעלה, לאתר מקורות מימון ולהציג חוות דעת כוללת לביהמ"ש. פרק הזמן הזה הוא הקריטי ביותר בחייה של החברה, והוא אשר יקבע אם פניה לחיים או למוות. מינוי נאמן חסר ניסיון יסכל את האפשרות להבראת חברות, ואף יש להניח, כי נושים, אשר שקלו להעמיד מימון לטובת הבראת החברה, יימנעו מכך אם לא יסמכו על הנאמן. חרף הכישורים הייחודים הנדרשים בהפעלת תאגיד כעסק חי, התקנות המוצעות לא דורשות כלל ניסיון של המועמד בהפעלת תאגידים, ויש הכרח לתקן זאת כך שהמועמד יהיה בעל התמחות בהפעלת תאגידים בהליכי חדלות פירעון.