המפה הפוליטית משתנה והחדשה הגדולה לעת עתה היא עזיבת בנט ושקד את
הבית היהודי לטובת "הימין החדש". התזזית בה מצויות המפלגות השונות ניכרת והכול רוחשים ובוחשים בקדרה הזו. שם המשחק - הישרדות פוליטית, וה"שחקנים" השונים מתייצבים להלל ולשבח את מרכולתם. בכך אין כל פסול. מה שצורם הוא שחלק מהפוליטיקאים נוקטים מהלכים מניפולטיביים על-מנת לקדם את ענייניהם תוך שאינם בוחלים באי אמירת אמת.
קחו למשל את מסע ההפחדה של הליכוד הטוען שהמהלך של בנט ושקד "מרסק את גוש הימין". אכן? אם נעשה ממוצע של המנדטים להם זוכים בנט ושקד על-פי הסקרים האחרונים, הרי שהם "שווים" כתשעה מנדטים. המצב אליו נקלע הבית היהודי (ללא שקד ובנט מושכי הקולות) מחייב את הבית לצרף אליו גופי ימין נוספים כדוגמת עצמה יהודית,
אלי ישי ואולי נוספים. נמצא שאלה, אפילו אם יתייצבו לבחירות ב"בלוק טכני", יוכלו כנראה לאסוף בין ארבעה לשמונה מנדטים, אולי אף יותר. ניקח את המינימום והרי לכם שלושה עשר מנדטים לימין ("החדש" בצירוף ה"בלוק") שהם חמישה יותר מכפי המספר בכנסת היוצאת. "ריסוק הימין"? מישהו בלחץ וממציא בדותות.
קורה תדיר שהאדם המתמודד יבליט את מעלותיו, יספר על הישגיו וידבר בשבח עצמו. לא כל כך יפה, מצד הענווה, אבל בהחלט לגיטימי בעולם הפוליטי. אלא, שגם לכך יש גבול שהעובר אותו משים עצמו ללעג ולקלס ואפילו למשקר ביודעין. כך מפזר
אבי גבאי את הבדותה שהוא היחיד שבאמת מתמודד מול
נתניהו ומהווה אלטרנטיבה לשלטונו. אותו אבי גבאי מהמחנה ה"ציוני" המתפורר, המחובר כאנוס ל
ציפי לבני ומי שכמעט אין איש ה"סופר" אותו, במפלגתו או מחוצה לה, כך הוא טוען בכל ראיון מזדמן ומעל כל במה. אם הוא בודה מלבו שקרים הרי זה חמור, אם הוא באמת מאמין בלהג מתוצרתו המצב חמור עוד יותר.
ולא ארחיב כאן על מסיתים ו"שונאים" מקצועיים המתראיינים תדיר, משתלחים, מוציאים לעז ומכפישים והכול בצורה בוטה ופוגעת, ואיש מהם אינו נותן את הדין, זה למרות שפעמים רבות הדברים רחוקים מהאמת כמזרח ממערב.
מציאות אכזרית
ויש אחרים, לא אנקוב בשמם, שעל-פי הסקרים השונים אינם עוברים את אחוז החסימה ואילו פיהם מלא שירה כים - "נזכה בחמישה עשר מנדטים", מפנטז האחד, "נהווה את הפתעת הבחירות" מלהג השני, ומה עם האמת? מה עם המציאות? - יוק!
התופעות המתוארות אינן חדשות. ראינו גם בעבר כיצד מי שלא עברו את אחוז החסימה דברו על כך ש"סקרים אמתיים" (שהם עצמם הזמינו) נבאו להם שנים עשר מנדטים ויותר. בפועל, נעלמו מן הזירה (ובקול דממה דקה....) לאחר שהמציאות האכזרית העמידה אותם במקומם.
אבקש להתריע מפני תופעה מעניינת כשלעצמה שאיננה עולה לכדי שקר אך באותה העת היא בוודאי מהווה סוג של גניבת דעת, אחיזת עיניים והונאה. כוונתי כמובן לתופעת "
בני גנץ" שעל-פי סקרים שונים זוכה לעדנה פוליטית וצובר כחמישה עשר מנדטים. אחד הסקרים אף קבע ששלושים אחוז מהבוחרים רואים בו את המועמד הראוי ביותר להיות ראש ממשלה (נתניהו זכה באותו הסקר לשלושים וששה אחוזים).
תופעת בני גנץ מזכירה לי את ספרו של יז'י קושינסקי "להיות שם". גיבור הסיפור (צ'ונסי גרדינר) הוא גנן שהוא ספק אוטיסט, ספק מוגבל שכלית, חסר הומור חסר תסכול וחסר כעסים. כל אלה גורמים לכך שכל מה שהוא אומר הוא "תקין פוליטית" ולא מרגיז איש. להפך, לעתים הדברים מנותקי ההקשר אותם הוא מלהג מהעולם היחיד אותו הוא מכיר, עולם הגננות, מתפרשים כאמירות מטאפוריות פוליטיות מחוכמות. סוף דבר (שם), הגנן המוגבל נהיה ליועצו של נשיא ארצות הברית.
נחזור לגנץ - הוא איננו צ'ונסי גרדינר, זה ברור, אלא ששתיקתו (שאינה אפילו רועמת...) בכל העניינים שעל סדר היום והערפל הכבד הלוט לגבי אישיותו, דעותיו, מחשבותיו, אמונותיו וכוונותיו המדיניות, כלכליות וביטחוניות - כל אלה מזכירים את הגנן ההוא... גם שם וגם אצלנו (אצלנו לפחות על-פי הסקרים) האלם והשתיקה מניבים פירות. האם התנהלות כזו היא נכונה, הגונה או ראויה? בוודאי שלא, אלא ש"הציבור מטומטם והציבור ישלם"... כדברי השיר הנודע.