לב שבור - משמע הוא קיים!
כשהייתי סטודנטית, בשנות העשרים שלי, לא הייתי בטוחה שהלב שלי עובד. אמרתי לעצמי: "שיבוא כבר הגבר שישבור לי את הלב - שאדע שהלב שלי קיים". ואכן, אחרי זמן לא רב, הגיע הגבר ששבר לי את הלב. (היזהרו ממה שאתם מבקשים!)
באותו רגע של פרידה וכאב - משהו בתוכי שמח! כי הרגשתי שאני יודעת לאהוב, להרגיש!
הרבה פעמים אנחנו מפחדים לשים את הלב שלנו בחוץ, על השולחן, חשוף ופגיע. עם השנים למדנו שזה לא בטוח, מסוכן, ואפשר להיפגע ולהיפצע. אז למה לנו בכלל?! שנים חייתי ככה, בהגנה על הלב, בהגנה על עצמי. חושפת אותו מעט החוצה, לאוויר העולם, ומיד מתכנסת חזרה - למסתור, למקום הבטוח והמוכר, למקום המוגן ששם אין פציעות או סיכונים. רק ששם, גם לא מרגישים.
מרוב מאמץ לשמור עליו ועליי, לא אפשרתי ללב שלי לצאת לשחק - לשחק את משחק החיים - להתחבר, להתמסר. על כל צעד קדימה, עשיתי שניים אחורה.
עם הזמן אפשרתי לו קצת יותר להיחשף ולהיפתח, והצלחתי להנגיש אותו - בהתחלה לעצמי, ואז גם לאחרים. בתחילה היססתי, אבל מהר מאוד התמלאתי תחושה של התרגשות, תחושה של 'חיים כאן ועכשיו', לא בסיפורים, לא באגדות, אלא בדברים הכי קטנים, הכי פשוטים - בחיבוק של חברה, בשיתוף מהלב שהביא איתו פרץ של חמלה ואהבה, בנתינה.
פתאום המקום שהייתי רגילה להיות בו לבד, עם עצמי - נפתח. התחלתי להכניס אנשים לחיי, לא רק בתיאוריה אלא בחיי היומיום. ראיתי איך המקום שפחד להיות נוכח, פחד להתחייב, שינה את עורו למקום נוכח, מתחייב, נמצא, בשבילי ובשביל האחר, בעקבות זה נתתי מקום גם לאנשים להיכנס לחיי, נתתי לאהבה להיכנס אלי ללב ולחיים.
כבר לא הייתי באותו מקום בודד, עצור, שומר - אלא במקום פתוח, נוכח, מחויב, אוהב. נותרתי פעורת פה לנוכח האהבה המדהימה אליה נחשפתי, אהבה שלא באמת הרגשתי קודם לכן.
אז אל תפחדו להביא את עצמכם, לפתוח את הלב, להתחבר, להתמסר כי החיים הם כאן ועכשיו - ברגע זה ממש. ובקטעים הקשים והכואבים תזכרו שזה רק סימן לכך שאתם חיים, מרגישים, נוכחים. והלב שלכם עובד, נוכח, קיים וחי! וכמו שעכשיו כואב - מחר יהיה אוהב. לב שלא כואב - גם לא אוהב!