אני שמחה ונרגשת להתכבד בנוכחותכם היום, בכנס היובל של מערכת בתי הדין לעבודה. זהו יום חג לנו.
לפני חמישה עשורים, הפקידה הכנסת את מלאכת השפיטה הייחודית ועיצוב משפט העבודה והביטחון הסוציאלי, בידי בית הדין לעבודה, וביום י"ח באלול התשכ"ט (1 בספטמבר 1969) פתח בית הדין לעבודה את שעריו לציבור בישראל.
במהלך תקופה זו תחומי משפט העבודה והביטחון הסוציאלי הלכו והתרחבו, הן בחקיקה והן בפסיקה, וצמח אמון הציבור בכללו בבתי הדין לעבודה כמקום הראוי ליישוב עניינו. כיום בתי הדין לעבודה כוללים חמישה מחוזות של בתי דין אזוריים, ובית דין ארצי כערכאת ערעור, אשר מונים 82 שופטים ורשמים, 343 נציגי ציבור ו- 313 עובדים.
ברשותכם אפתח בסיפור אישי ומרגש: יום אחד, לפני שנים, בעודי עורכת קניות בסופר, פגשתי אם עם תינוקת מתוקה וחייכנית. האם, נרגשת כולה, הפתיעה אותי ואמרה - "התינוקת הזו באה לעולם הרבה בזכותך".
אחד מתפקידינו החשובים בבית הדין לעבודה הוא לפקח על ועדת החריגים שמטפלת ומאשרת תרופות או טיפולים, שאינם נכללים במסגרת סל התרופות. לפני מספר שנים, הגיעה לפתחי פנייתם של שבעה זוגות שתבעו מאחת מקופות החולים להגדיל את מספר טיפולי ההפריה במימון הקופה. בתום הדיונים בבקשה אישרתי, בהסכמת הקופה, את הגדלת מספר טיפולי ההפריה במימונה, בשני טיפולים נוספים. מסתבר שהתינוקת הזו הייתה אחת מ"פירות הפסיקה".
מאוד התרגשתי, זוהי תחושה של סיפוק עצום, לפגוש בזמן אמת את פירות הפסיקה שלנו, ובמקרה הזה קיבלתי משוב אמיתי ומרגש, שמזין את תחושת השליחות שלנו בידיעה שבתפקידנו אנו משנים גורלות וחיים של אנשים, בכל תחומי המשפט שאנו עוסקים בהם.
משפט העבודה הוא מכלול זכויות של כל אדם החי בישראל "מטרום הלידה ועד כינון המצבה". עניינו של המכלול הזה בשמירה ובהגנה על זכויותיהם של המעסיק ושל העובד, במהלך חיי העבודה ובסיומם, בזכות לביטחון סוציאלי ולקיום מינימאלי ב
כבוד, ובזכות להבטחת בריאותו של האדם ולהגנה על כבודו לעת זקנה.
משפט העבודה כולל גם סכסוכים קיבוציים, בין ארגוני עובדים, מעסיקים וארגוניהם, ובכללם המדינה עצמה כמעסיק ולעיתים כריבון. הסכסוכים לפעמים מורכבים וקשים, עם השלכות רחבות על הכלכלה ועל המשק כולו. ולעיתים, כשעומדת לפרוץ שביתה אנו מתפקדים גם כ"בית דין לילי", ומסתבר שיש משהו פסטורלי ומרגיע כאשר הדיונים בסכסוכים האלה נמשכים עד עלות השחר.
מערכת בתי הדין לעבודה, שהינה חלק בלתי נפרד ממערכת בתי המשפט, היא המערכת המשפטית החברתית המרכזית, המופקדת ואמונה על כל אלה, ושופטיה ורשמיה הם שומרי הסף מפני פגיעה בצדק החברתי ובזכויות כל אדם, שהם מיסודותיה של הדמוקרטיה בישראל.
נציגי שלושת הגופים שכוננו את מערכת בתי הדין לעבודה מכבדים אותנו כאן בנוכחותם. כוונתי היא לאבות המייסדים, שעמדו על ערש חקיקתו של חוק בית הדין לעבודה: ההסתדרות, התאחדות התעשיינים, ומדינת ישראל, שגם הוזמנו לשאת דברים באירוע חגיגי זה. הם שראו את החשיבות המיוחדת בהקמת בית הדין כערכאה בעלת סמכות ייחודית ומומחיות מיוחדת בתחומי משפט העבודה הפרטי והקיבוצי והביטחון הסוציאלי, היושבת במותב של שופטים מקצועיים ונציגי ציבור, מעסיקים ועובדים. נציגי הציבור מביאים איתם את ניסיונם בחיי המעשה, וכן מגבירים את אמון הציבור במערכת, הן מצד העובדים והן מצד המעסיקים.
הקמת בית דין מיוחד למשפט עבודה וביטחון סוציאלי נעשתה כדי להשיג תכליות עיקריות אלה: עידוד השותפים ליחסי העבודה לפנות לבית הדין כתחליף להכרזה על שביתה - כפי שהיטיב לומר זאת כבוד נשיא המדינה בברכתו; ריכוז הטיפול בנושאי משפט העבודה והביטחון הסוציאלי בערכאה אחת, אשר תשקוד על גיבוש דוקטרינות ייחודיות, שמביאות בחשבון את המייחד ענפי משפט אלה, תפתח את התמחותה המקצועית, ותקבע נורמות שיביאו לייצוב מערך יחסי העבודה, תוך שימת לב גם להקשר התעשייתי; קידום הנגישות לצדק - פתיחת שערי בתי המשפט לעובדים, למעסיקים ולמקבלי קצבאות הביטוח הלאומי, אשר אינם בקיאים ברזי המשפט. זאת, בין היתר, באמצעות: הקלה בסדרי הדין ובדיני הראיות והפחתת עלות ניהול ההליכים על-ידי הנהגת אגרות נמוכות ופסיקת הוצאות משפט נמוכות; הקמת מערכת שבה עובדים ומעסיקים יכולים לממש את זכויותיהם ביעילות ובמהירות.
בית הדין לעבודה, על ערכאותיו, ממשיך בהגשמת המטרות שלשמן הוקם, פסיקתו הפכה ליסוד מוסד במערכת החברתית של מדינת ישראל - נקבעו בה נורמות יסוד ביחסי העבודה, במשפט העבודה ובמשפט הביטחון הסוציאלי.
בהחלט ניתן לומר בגאון ובגאווה כי בית הדין הגשים את ייעודו. מערכת בתי הדין לעבודה ניצבת היום על בסיס איתן, שחלק חשוב ממנו יש לזקוף לזכות חבריי הנשיאים שקדמו לי: הנשיא
צבי בר-ניב ז"ל, בעל החזון ומי שהקים את בתי הדין לעבודה, הנשיא
מנחם גולדברג ז"ל, וייבדלו לחיים ארוכים, חברי: הנשיא סטיב אדלר, הנשיאה
נילי ארד, והנשיא
יגאל פליטמן.
בנוסף אליהם, ראויים לציון שופטות שופטי רשמות ורשמי בתי הדין לדורותיהם, ונציגי הציבור, שביססו והביאו את בתי הדין לעבודה למקומם היום, וכמובן אין לשכוח את תרומתם המסורה של כלל עובדי בתי הדין לאורך השנים. בהכירי את הנפשות הפועלות, אני סמוכה ובטוחה שכל הנושאים בעול כיום ימשיכו בדרך המפוארת אל מול אתגרי השעה.
וכשמדברים על "אתגרי השעה", ברצוני לייחד מספר מילים על "זכות ההתארגנות" ביחסי העבודה. בעת האחרונה נשמעים יותר ויותר קולות המבטאים כוונה לצמצם את זכות ההתארגנות של העובדים בישראל. אלא שחשוב להבין: חופש ההתאגדות הוא "אחד מעיקרי המשטר הדמוקרטי ואחת מזכויות היסוד של האזרח". הזכות הזאת היא בעלת מעמד נורמטיבי חוקתי על-חוקי, בהיותה זכות הנגזרת מכבוד האדם, שכן כבוד האדם הוא גם החופש להתאגד.
לחופש ההתאגדות נודעת משמעות מיוחדת בתחום יחסי עבודה ומשפט העבודה, שכן בגדרו מצויה "זכות ההתארגנות", דהיינו זאת זכותם של העובדים להתארגן במסגרת של ארגוני עובדים, וזכותם של המעסיקים להתארגן בארגוני מעסיקים. מלבד זאת, חופש ההתאגדות כולל גם את הזכות לנהל משא-ומתן קיבוצי, וגם את חופש השביתה.
זכות ההתארגנות מאפשרת את הגשמת יעדיו של משפט העבודה הקיבוצי, ובכללם איזון החֶסֶר הדמוקרטי. זכות ההתארגנות מקדמת שוויון בין העובדים עצמם, ומאפשרת השמעת קולם של העובדים והגדלת השתתפותם.
ואולם, חשוב להדגיש כי לצד היתרונות הגלומים בכך לעובד, זכות ההתארגנות ומימושה תורמת מאוד אף למעסיק. בראש ובראשונה, היא תורמת ליתר יעילות במקום העבודה. זאת, בכך שהיחסים הקיבוציים במהותם מרחיבים את שיתוף הפעולה בין העובדים והמעסיק, מצמצמים עלויות של ניהול ומשא-ומתן מול קבוצות עובדים שונות, ומאפשרים רציונליזציה של השקעת המשאבים במקום העבודה, מתוך חשיבה לטווח רחוק. בעת משבר בין הצדדים שאינם יכולים לפתור אותו בעצמם, הם באים לבתי הדין שתחום מומחיותנו הוא לעשות את האיזונים הנכונים, זאת בין היתר, בין זכותו של המעסיק לנהל את עסקו כחלק מזכות הקניין שלו לבין זכות ההתארגנות של העובדים.
ואני שואלת אתכם - אם כה נעלה זכות זו, האם אין זה מתפקידנו לדאוג לכך שזכות זו תישמר ותתקיים, ולא תישאר רק עלי ספר? האם לא מחובתנו להגן על זכות יסוד זו?
בתי הדין לעבודה נדרשים גם למקרים סבוכים וקשים, הן משפטית והן אנושית. כאלו, בין היתר, הן תביעות לקצבת נכות, הבטחת הכנסה לקיום מינימלי בכבוד, שוויון לאנשים עם מוגבלויות, שוויון מגדרי ונטייה מינית, שוויון לעובדים ללא הבדלי דת, מוצא וגיל, הטרדות מיניות והתעמרות בעבודה, זכותם של הצדדים ליחסי העבודה לסיים את היחסים ביניהם בצורה מכבדת, ומתן תרופה לחולים שנשקפת להם סכנת חיים ומזורם לא נכלל במסגרת סל התרופות.
בית הדין לעבודה, בשבתו בדין, שם על לוח ליבו גם את "עקרון החמלה". לעיתים נדרש מאמץ עילאי, במסגרת גבולות החוק והמשפט, לתת ביטוי לעקרון החמלה, אבל זוהי חובתו של כל שופט הנוטל על עצמו את המחויבות לעשיית צדק. הסופר דוד גרוסמן כתב: "רק הלבבות יפתחו מעט זה לזה ולהיפתחות הזו יש כוח עצום. כוח של איתן טבע יש לחמלה אנושית פשוטה". סבורה אני, כי שופט הניגש לדין מתוך תפיסה זו, חזקה כי יעשה מלאכתו נאמנה.
אנחנו נמצאים בתקופה בה מתרחשים תמורות ושינויים שמשפיעים על שוק העבודה. שלושת מנועי השינוי העיקריים הם: חידושים בתחום הטכנולוגיה והמדע, השינויים הדמוגרפיים ושינויים חברתיים.
בתי הדין לעבודה ערים למציאות המשתנה. משפט העבודה חי ומתעדכן כל הזמן. ישנה מודעות לכך ששינוי העיתים אכן מחייב בחינה מחודשת של הלכות, כדי להתאים את המשפט למציאות המתחדשת. זאת, לצד ההקפדה על הוודאות והיציבות המשפטית.
אני רואה חשיבות רבה באמון שניתן עד כה לבתי הדין לעבודה, כחלק בלתי נפרד מהרשות השופטת. האמון הזה בבית הדין הוא ערך ראשון במעלה, ואנחנו נמשיך לעשות את המיטב כדי לשומרו. במעמד חגיגי זה, אני מרשה לעצמי לומר, כי אנחנו יכולים להיות גאים על כל מה שנבנה עד כה ונעשה כל שביכולתנו ובכוחנו להוסיף ולהגביר חיל.
ולסיום: אנו בימים שבין תחילתה של שנת המשפט לבין תחילתה של שנה חדשה, וברוח זו אסיים בדבריו של הרב עדין שטיינזלץ, חתן פרס ישראל למדעי היהדות:
"שנה חדשה היא פתח חדש, שער הנפתח לעולם, שונה מזה של שנה שעברה.שנה חדשה היא תקווה חדשה, אפשרות למציאות אחרת. אין לצפות לניסים שיתרחשו נגד עינינו: עצי האורן לא יצמיחו תפוחים וקורות הבקתה לא יפריחו שושנים. אבל, מכלול הפרטים, הקשרים והיחסים בין הדברים, הם יכולים להשתנות.
"ייתכן שהכל יישאר כמו שהיה, אבל שנה חדשה משמעה, שהדברים נקשרים זה בזה, זורמים זה אל זה בדרכים חדשות. ומשום כך, אנו צריכים להתפלל שיהיו לנו העיניים לראות ולב להבין את האפשרויות הנפתחות לפנינו, ולהתפלל שיהיה בנו הכוח והאומץ לעשות את השינויים בתוך עצמנו ובתוך העולם".
