|
הימנעות מדה-לגיטימיזציה של מדינת ישראל ושל הנוכחות היהודית בארץ
- כל מפה המראה את הגבולות הנוכחיים באזור חייבת לסמן את הטריטוריה של ישראל מלפני 1967 בשם "ישראל". טריטוריה זו לא תושאר ללא שם, ובוודאי לא תיקרא "פלשתין", מאחר שהדבר מהווה עיוות של המצב הנוכחי בשטח.
- יש להציג את ישראל כמדינה ריבונית לכל דבר בכל טקסט כתוב המזכיר את מדינות האזור היום.
- כל התייחסות לאזור, יישוב או אתר בתוך ישראל בגבולותיה מלפני 1967 אסור שתתאר אותו כאזור, יישוב או אתר פלשתיני תחת כיבוש.
- כל דיון בספרי הלימוד במקומות הקדושים בארץ חייב להזכיר את המקומות הקדושים ליהודים לצד איזכור המקומות הקדושים למוסלמים ולנוצרים. כל התייחסות למקום מקודש ליהודים (כמו הכותל המערבי בירושלים, מערת המכפלה בחברון וקבר רחל בבית לחם) חייבת לציין את העובדה הזאת.
- כל דיון בנושאים הקשורים לאוכלוסייה ולדמוגרפיה בארץ חייב לכלול את מספר היהודים החיים שם (קרוב ל-7 מיליון ב-2019). כל מפה המראה ערים בארץ חייבת לכלול גם את הערים היהודיות החשובות תחת שמותיהן העבריים (כגון תל אביב, אילת, אשדוד וכו').
- אין לתאר בספרי הלימוד את שטחה של ישראל מלפני 1967 כ"פלשתין הכבושה" או להשתמש בביטויים עוקפים כגון "שטחי 48", "הפנים" או "הקו הירוק" ביחס לשטח הזה במקום הביטוי "שטח ישראל".
- אין לזייף מסמכים היסטוריים, כמו שנעשה עם מטבעות ובולים מנדטוריים שהוצגו בספרי הלימוד כאשר הכתובת העברית עליהם נמחקה.
הימנעות מדמוניזציה של ישראל ושל היהודים
- ספרי הלימוד לא יכללו קטעים שעושים דמוניזציה ארסית, או דה-הומניזציה, לישראל ו/או ליהודים, או כל תיאור החורג מהצגתה של ישראל ו/או היהודים כיריב רגיל בעל זכויות, אינטרסים ועמדות משלו. אין להציג את היהודים כאויבי האיסלאם, כפי שנעשה לעיתים.
- יש לשאוף להוסיף לספרים חומר שאינו נמצא בהם עתה ואשר ידון בישראל וביהודים בצורה אובייקטיבית (לדוגמה, חומר שידבר על מבנה הממשל הישראלי, הכלכלה, מדע וטכנולוגיה, התרבות העברית, ההיסטוריה היהודית, וכד') באופן שאמור לאזן במקצת את החומר האנטי-ישראלי העצום הנמצא בספרים.
- חשוב ביותר להדגיש בספרי הלימוד שלמרות הסכסוך, הפרט היהודי/ישראלי הוא גם בן אנוש, מלבד היותו יריב, ויש להתייחס אליו בהתאם.
- במסגרת הדיון בסכסוך, על ספרי הלימוד של הרש"פ הנלמדים בבתיה"ס של אונרא לכלול גם ביקורת עצמית (למשל, על דחיית הצעות לפתרון הסכסוך בדרכי שלום בעבר, על מעשי טבח נגד שכנים יהודים בלתי חמושים וכד').
הטפה לפתרון של שלום לסכסוך במקום קריאה למאבק אלים, ג'יהאד ומרטיריות
- על הספרים הנלמדים בבתיה"ס של אונרא להדגיש, במסגרת הדיון בפתרון לסכסוך, כי שלום ודו-קיום עם ישראל הם בחירה אסטרטגית פלשתינית והדרך היחידה להשיג פתרון היא ע"י משא-ומתן.
- על הספרים להימנע מכל הצגה של מאבק מזויין או אלים כאמצעי לפתרון הסכסוך.
- יש לאזכר את האידיאלים האיסלאמיים המסורתיים ג'יהאד ומרטיריות (שהאדה) אך ורק בהקשר היסטורי ולא כחלק ממאמץ עתידי במסגרת הסכסוך.
- המאבק הטריטוריאלי נגד ישראל חייב להיות מוגבל לשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה לבדם ולא לכלול את שטח ישראל מלפני 1967.
- על כל דיון במה שמכונה "נכבה" להדגיש את העובדה שהנכבה הייתה תוצאה ישירה של מלחמה שאותה יזם ע"י הצד הפלשתיני עצמו ולא תוצאה של תוקפנות יהודית, בניגוד למה שנאמר בספרים היום.
- בדיון על הסכסוך, על הילדים הפלשתינים ללמוד להכיר באחריות היחסית של הצד שלהם לאירועי העבר ולא להגביל זאת ליריב לבדו. לדוגמה: מה שמכונה "חומת ההפרדה" אשר נבנתה להגנה על האוכלוסייה הישראלית נגד פיגועי ההתאבדות מצד פלשתינים.
- את מה שמכונה "זכות השיבה" יש להציג כדרישה המייצגת את עמדת הצד הפלשתיני בנוגע לפתרון מה שנקרא "בעיית הפליטים", בעוד שהפתרון עצמו יושג במסגרת המו"מ בין שני הצדדים ועל בסיס של הסכמה הדדית בלבד.
|
