קרב המוחות סביב הנסיון להרכיב
ממשלה נמשך במלוא העוצמה. לכאורה נוצר קונסנזוס סביב "הצעת הנשיא" - ממשלת אחדות שגנץ טורח להדגיש "ממשלת אחדות ליברלית". מטבע הדברים אנשים חוששים מהכאוס שנוצר מהעדר היכולת לכונן ממשלה, ומהאפשרות שנראית באופק - בחירות בפעם השלישית. כתוצאה מחששות אלו נסללה הדרך אל תוך מלכודת פתאים, פאר היצירה של הבוחשים "העלומים" שמאחורי הקלעים.
ומהי אותה המלכודת? בהנחה שתורכב ממשלת אחדות ימחקו כל פריצות הדרך שהימין בדם יזע ודמעות הצליח לממש. אני מדבר על פריצות דרך ולא על השגים. בתנאים של דיקטטורה משפטית שמעניקה מטרייה אווירית לשמאל ומטרפדת כל מהלך משילות לימין - הקורבן הראשון יהיה חוק היסוד "ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי", המכונה "חוק הלאום". חוק הנועד לבלום את החתרנות של הלאומנים הערביים מבית עודה.
החוק המושמץ הזה הוא תמרור אזהרה לכל מי שפועל נגד מהותה המוגדרת של מדינת ישראל. פריצת הדרך השנייה אותה ממשיך היום
אמיר אוחנה רשומה על שמה של אילת שקד. עצם התנגחותה בעריצי העליון והצלחתה לאזן כמעה את הוועדה לבחירת שופטים היו צעד בכיוון הנכון.
מהות האחדות
ממשלת אחדות+ המוקש ששמו "ליברלית", יגרמו לרגרסיה בכל התחומים החיוניים למדינה לראייתי - ריסון האקטיביזם השיפוטי, ריסון הלאומנות החתרנית שמובילה הרשימה המשותפת, גרוש המסתננים והשוהים הלא חוקיים, השבת אדמות המדינה למנהל, והעיקר בלימת היוזמה ההזויה של הווקסנרים "שתי מדינות" תוך ויתור אובדני על נכסים אסטרטגיים בשטח. ממשלת אחדות תמצב את כל נציגי האג'נדה האובדנית בעמדות שיאפשרו להם בהווה ובעתיד לממש את רעיונות העיוועיים שלהם שאני רואה בהם סכנה לקיום המדינה.
אז מה נותר?
כפי שלמדנו בשעור אנגלית עוד ביסודי, יש שלוש רמות של רוע - Bad,worse,worst
מכל האופציות שעל השולחן הבחירות בשלישית היא הפחות גרועה. נכון שיש באופציה זו אלמנט ברור של הימור אבל יש מצבים שמחייבים לקחת סיכון מחושב ולהמר.
ביבי החכם מבין את זה. כלפי חוץ הוא משמיע קולות של כמיהה למימוש תוכנית הנשיא כשבתוכו הוא יודע שהסיכוי לכך אפסי. טקטיקה זה שמו השני של ביבי. ליברמן, שנרתם להפיל את נתניהו ועימו את כל הימין, כבר מבין שהמזימה שלו עולה על שרטון, מצב שגורם לו לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב - לאיים. נותרו שבועיים, נחייה ונראה.
