ישראל, כמו דמוקרטיות רבות בעולם, רצה בבטחה ורודפת אחרי הזנב של עצמה. סחור סחור של מלמולים של פוליטיקאים, משפטנים ועיתונאים שכבר שוחקים עצמם עם או בלי מישים. הביטויים שלטון החוק, משילות, דמוקרטיה ועוד כגון אלה עולים ויורדים כמילות מפתח לחיזוק עמדות מקומיות שמשרתות אינטרסים צרים.
כך נתניהו מצא את הסעיף בחוק שמאפשר לו לפזר את הכנסת תוך כדי הרכבת ה
ממשלה, כך הנשיא, שפועל כפקיד מסור להוראות החוק הנוחות לו ולא כראש מדינה וכך גם החוק שכולם מתמסרים לו, שראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום יכול להמשיך ולכהן, כמעט עד כניסתו לכלא. אלה רק דוגמאות על קצה המזלג של התנהלות לא סבירה ולא ראויה שמתאפשרת משתי סיבות עיקריות והראשונה שבהן חקיקה לא סבירה ולא אתית שהשתרשה בספר החוקים במשך השנים. די בשתי הדוגמאות שמצויות בחוק יסוד הממשלה ובחוק שמסדיר את מעמדו של ראש המדינה, הנשיא כדי להבין את הפער בין חוק לבין אתיקה.
חוק יסוד הממשלה, כמו חוקים אחרים שקוע בערפל של אי-בהירות, שפתח ופותח שער לפרשנות של בית המשפט ועל פיו ישר דבר. ערפל שגורם למדינת ישראל ללכת בפעם השלישית ברציפות לבחירות. במצב סביר נתניהו לא יכול היה לפזר את הכנסת בתוך הליך הרכבת הממשלה. כמובן אם ידם של המחוקקים לא הייתה זו שקובעת שאפשר לפזר את הכנסת במצב כזה. במצב סביר ראש ממשלה מכהן היה צריך להחזיר את המפתחות עם הגשת כתב אישום נגדו ולהתפנות להגנה על שמו הטוב עד זיכוי בבית משפט.
הטיעון של תפירת תיקים, מגמתיות, הם טיעונים לא מופרכים, אך יש למצוא דרכים אחרות להיאבק בתופעה ולא בתוצאה. אחת הדרכים היא הליך הבירור העמוק שעושה היועץ המשפטי לממשלה קודם להגשת כתב האישום. לכל אותם היראים מתפירת תיקים, כולל אני, יש פתרונות אף טובים יותר, כמו למשל הצגת הראיות בפני ועדת שופטים מכהנים שיערכו בחינת עומק בראיות ובטענות ההגנה ויחזקו את הסבירות לכאן או לכאן. בשורה התחתונה אל להם לאזרחים להקל בכתבי האישום. ראש ממשלה שמואשם בפלילים זה עניין שיש למגר. מובן שאני הייתי מעדיף שיהיה קוד אתי ברור שיקבע את הסרגל שעל פיו יעבדו אנשי שרות המדינה על כל גווניהם.
מוסר ואתיקה
וכעת נחשוב מחוץ לקופסא, מחוץ לבנאליות שאופפת אותנו בכל מקום. חשיבה יצירתית שתוביל אותנו לממשל ראוי, לעסקים ראויים ולחברה אזרחית ראויה. במילים אחרות, חשיבה יצירתית של כל אחד ואחת מאיתנו. ראשית בואו ונחשוב מה אנחנו רוצים? התשובה ברורה למדי, לחיות בכבוד ובאושר. אני מאמין שהתשובה שנתתי משקפת את כולם. מדובר בחזון שצריך להיות אל מול עיננו בבואנו לדון בסוגיה זו.
איך מפרשים את החזון הזה? שאלה טובה בעידן ניאוליברלי ותחרות אינסופית שמובילה אותנו אל מסלולי הריצה ולא אל מעגלי הריקודים. אקח אתכם לרגע אל הנמלה בואו נלמד מדרכיה. בצפייה בקן פעיל ומסביבו אפשר לראות נמלים עם מוכוונות מטרה. אין תחרות, יש מטרה משותפת. החשיבה של הנמלים היא קבוצתית וזה מה שמאפשר להם לפעול כך. בני אדם, כמו יונקים אחרים, נוצר עם מוח עצמאי שיכול לבצע הכל בלי יוצא מהכלל, תוך הסתייגות אחת, המוח המפותחת שלנו לא בהכרח יודע לעשות את מה שעושות הנמלים וטוב שכך. החשיבה העצמאית חשובה מאין כמוה ליצירתיות מצד אחד ולהפעלת מנגנוני מוסר ואתיקה מצד שני. דומה שהמוסר והאתיקה הן תכונות תרבותיות לעומת היצירתיות שהיא אישית, קשורה למבנה והתכונות האישיות.
הפתרון נראה פשוט לרתום את היצירתיות של כל הפרטים ליצירת חברה מוסרית ואתית. חברה שלצד החוקים שהיא יוצרת מציבה רף של התנהגות ראויה, התנהגות מוסרית ואתית שמושתת על הברית שעלינו לכרות כדי ליצור חברה שנעים לחיות בה. ברית שמושתת על הסינרגיה האפשריים כשהרבה פרטים מצטרפים ואורגים את היצירתיות למערכת כללים של ביחד ולחוד. לסיכום עולים על מסילת ברזל שבנוי מרבדים של מוסר ואתיקה ויוצרים גישה אחרת לקבלת החלטות שמתבססת על הסכמה מלאה.
