אז מה יש לנו ביד? מדינה שאינה ערוכה לגשם, אזורים רבים מוצפים ואזרחים שאף משלמים בחייהם. איך זה קורה במדינה מפותחת ב-2020? התשובה פשוטה. אין תכנון מערכתי.
בישראל חיים אנשים יצירתיים, הן בעלי הון, הן פוליטיקאים והן יזמים בראשית דרכם. הם יוצאים לדרך כששורת הרווח לנגד עיניהם. אפשר לומר שבמדינת ישראל התרבות הרווחת היא "כאן ועכשיו". ה"עכשוויזם" זורם בעורקים שלנו, אנחנו מושקעים בו עד צוואר. מסיבה זו אנחנו חוגגים על מצבורי הגז ומייצאים אותו ומרוויחים הון עתק על-פי הסדר העולה, המדינה מהתמלוגים ובעלי ההון מהרווחים. כן, גם אנחנו מרוויחים בקופות המושקעות בגז הטבעי.
"כאן ועכשיו", גם בתנופת הבנייה וסלילת כבישים ולאחרונה גם מסילות ברזל. אך הבולטת מכולם היא תנופת הבנייה, כשהתירוץ הוא הורדת מחירי הדירות, כשלכולם ברור שהמחירים נעים גם מסיבות אחרות. ובכלל בניה מואצת בפריפריה לא תשפיע על מחירי הדיור בתל אביב.
הצעירים, מממשים את ה"עכשוויזם". הם רוצים לחיות במדינת תל אביב, מוכנים להידחס בדירות קטנות ולשלם הון על שכר דירה. העיקר לחיות בעיר האורות הדחוסה ולא ברווחה בשוליים. אין מה לבוא אליהם בטענות, הם צודקים, אין להם מה לעשות בשכונות החדשות ממזרח לפתח תקוה. יתר על כן אין להם, גם למי שינסו לגור בשוליים, תחבורה ציבורית ראויה והם תקועים עם רכב פרטי שנתקע בפקקים.
וכך במדינת הסטרטאפים, הגז הטבעי והצבא החזק, ממשיכים לנוע בכבישים יותר מארבעה מיליון כלי רכב, באיטיות מחרידה. יש לנו פיתוחים מדהימים של תותחי לייזר, אבל אין לנו פתרונות מערכתיים לתחבורה ציבורית. כיסינו את המדינה בבתים וכבישים ולא חשבנו שבמשך השנה יש גם ימי גשם כאלה ואחרים.
תחרות על האקזיט הבא
אז כעת אנחנו צפים בשלוליות ובמאגרים שצצו במרכזי הערים. אנחנו צופים באסדת לוויתן ששואבת גז טבעי ליצוא ופולטת מזהמים "על-פי התקן". אנחנו נושמים את האוויר שמספקות לנו ארבעה מיליון מכוניות, תחנות כוח ומפעלי תעשיה אין ספור ואנחנו חיים בלחץ בלתי פוסק, כדי לקנות עוד מוצר צריכה שאין לנו צורך בו.
במסגרת ה"כאן ועכשיו", אנחנו, אלו הם אלה שחיים מעל קו העוני וישגם כאלה הרואים אותו ממרחק. אל מול אלה יש מאות אלפים שחיים ברמת חיים מאוד בסיסית, חייבים לקנות רק מה שצריך כדי לאכול. ולהתלבש בצורה סבירה. הם חיים ממש בשכנות לאלה שיש להם, מתביישים במצבם. במדינת כאן ועכשיו העניים לא נספרים. הם לא נספרים כי אנחנו בתחרות, על האקזיט הבא. תחרות על מי יהיה בטבלת העשירים החדשה.
ההצפות שבאו אלינו מהגשמים הם תוצאה של כשל תכנוני. תכנון מערכתי של מתחמים עירוניים חייב לקחת בחשבון את הצורך בניקוז מים יעיל ואפקטיבי והשארת מרחבים פתוחים לחילחול מים, כי למים יש את חוקי הפיזיקה והם נאגרים ומציפים את רחובות האספלט כשאין להם לאן לחלחל.
כמובן שמראות הטרקטורים בחוצות הערים, מדהימים אותנו, כי לא שיערנו עד כמה צפיפות הבנייה והמדרכות המשולבות תפגע בנו ביום סגריר. הטרקטורים שמשמשים לבניה, הם הטרקטורים שאנחנו משתמשים בהם בשיטפונות. צרוף מקרים מעניין שחייב להעיר אותנו מחלומות ה"עכשוויזם". כן, וזה מזכיר גם את ועדי הבתים המשותפים ובכלל שמחפשים בימי הגשם את בעלי המקצוע שמומחים לזיפות גגות ובכלל...
זה מזכיר לכם מה קורה בפוליטיקה לקראת מועד ג' של בחירות? לא בכדי, זאת תמונת הראי שלנו. אז מה עושים? כעת מטפלים במה שצריך וביום שלמחרת מתחילים לחשוב מערכתית ולהבין שאנחנו חיים במערכת מורכבת ולכן גם הפתרונות מורכבים.
