ביקורו של הנשיא
ולדימיר פוטין בירושלים במסגרת אירועי פורום השואה הבינלאומי מעורר, מטבע הדברים, עניין ציבורי רב סביב שאלת החנינה לנעמה יששכר. עם זאת, לאור העובדה שהאירוע מתמקד בסוגיית המאבק באנטישמיות, ראוי לבחון את עמדתו של הנשיא הרוסי בנוגע לתופעה זו.
פוטין שב וציין לא פעם את החשיבות שהוא רואה בהגנת מיעוטים דתיים, והדגיש, כי רוסיה תעשה כל שביכולתה על-מנת להגן עליהם, ובמיוחד על הנוצרים במזרח התיכון. לאחרונה נשא פוטין נאום שבו הבטיח להגן על הנוצרים בסוריה בפרט. בכריסטמס האורתודוקסי, ב-7 בינואר, ביקר פוטין בקתדרלת מריאן שבדמשק על-מנת להעביר מסר למערב. לאחר ששיבח בביקורו את שליטתו והשבת ריבונותו של
בשאר אסד בשטחי סוריה, רמז, כי אסד הוא היחיד שיגן על הנוצרים בסוריה, בהכוונה ובחסות רוסית.
פוטין הוסיף, כי רוסיה מקיימת קשר קרוב עם הקהילה היהודית בסוריה, ואף מסייעת לה לשחזר את בתי הכנסת. בעוד שלא ברור מהו אופי הסיוע הרוסי ליהודים, עצם אזכור הנושא נועד להדגיש את גישתו למיעוטים ואת ראייתו הפילושמית. אומנם יש ויכוח לגבי אותנטיות התפיסה של פוטין כפילושמי, אך התנהלותו ביחס לקהילות היהודיות אופיינה ללא ספק בגישה פילושמית בעשורים האחרונים.
רבים מהאוליגרכים המקורבים לקרמלין הם יהודים, ורבה הראשי של רוסיה, הרב ברל לזר, נחשב לאחד מאנשי שלומו ונמצא במעגל הקרוב ביותר לנשיא (אם כי אוליגרכים יהודים שהתקוממו נגד פוטין נרדפו על-ידי שלטונות רוסיה ועזבו את המדינה). נראה, כי השלטונות ברוסיה אינם מאפשרים לפעילות אנטישמית להתקיים בגלוי, ובוודאי אינם מעודדים אותה. פוטין אף מקפיד להשתתף באירועים מתוקשרים המביעים כבוד ליהודים ומוקיעים אנטישמיות, כולל חנוכת אנדרטה המוקדשת למרי היהודי בגטאות ובמחנות הנאצים. בשנת 2012 הגיע פוטין לישראל על-מנת לחנוך את האנדרטה לנצחון הצבא האדום על הנאצים, וגם חנך את המוזאון היהודי במוסקבה.
בין אם גישת פוטין לנושא האנטישמיות וההגנה על מיעוטים דתיים היא אותנטית ובין אם לא, ללא ספק היא מקדמת את יעדיה האסטרטגיים והטקטיים של רוסיה בזירה הגלובלית ואף ברוסיה עצמה. הפופולריות הגואה של הכנסייה האורתודוקסית ברוסיה מביאה לכך, שמהלכים התומכים בנוצרים ברחבי העולם מעצימים את הלגיטימציה של השלטון ברוסיה מבחינת האוכלוסייה הרוסית.
תפיסתה של רוסיה כרב-לאומית מאפשרת לייצר זהות רוסית אחת תחת שלטון מרכזי, ולייצר עבר משותף כבסיס לעתיד שכולל את האימפריה הרוסית החדשה שבה מגוון לאומים ודתות. גם מיצובה של רוסיה כאנטי-נאצית ואנטי-פשיסטית מייצר מורשת משותפת וזיקה היסטורית בין רוסיה למדינות ברית המועצות לשעבר. בהתאם לקו זה, יציאתו הנחרצת של פוטין נגד פולין כמשתפת פעולה עם הנאצים ונגד אוקראינה כאנטישמית, משמשת אותו לביקורת על מדינות אלה שמולן רוסיה נמצאת במערכת יחסים שניתן לאפיינה כרגישה עד עוינת.
מיצובה של רוסיה כאנטי-פשיסטית מייצרת עבורה לגיטימציה גם בזירה הבינלאומית. על-רקע הביקורת על התנהלותה של רוסיה באוקראינה ובסוריה, עמדותיו האנטי-פשיסטיות של הקרמלין מאפשרות לפוטין להיות אורח רצוי באירועים בינלאומיים, כגון הכינוס השבוע בירושלים לציון שחרור אושוויץ. פוטין אף משתמש בסוגיית האנטישמיות על-מנת לנגח את מדינות המערב. כך למשל הדגיש פוטין, כי מצבם של יהודי רוסיה טוב יותר מזה של יהודי אירופה.
פוטין עושה שימוש גם בסוגיית ההגנה על מיעוטים על-מנת לגנות את מעורבות המערב בשינויי משטר. פוטין הדגיש את רדיפתם של המיעוטים הנוצרים במזרח התיכון במדינות כגון עירק, שהשלטון הופל בהן בסיוע כוחות חיצוניים, ואת המעורבות המערבית שהביאה למנוסתם של מיליוני נוצרים מארצותיהם. כך גם עילת השמירה על מיעוטים מחזקת את הלגיטימציה למעורבות רוסיה בסוריה, וכיוצא ממנה לבן-חסותה אסד, כיוון שהם מגנים על המיעוטים הדתיים - בניגוד לאופוזיציה לאסד, שתחת שליטתה נרדפו המיעוטים עד חורמה.
בהיבט הישראלי, ההגנה על מיעוטים יהודים וביקורת נגד אנטישמיות מאפשרות לפוטין גישה לישראל וליהדות העולם. ניתן להניח, כי בעתיד הקרוב לא יחול שינוי בגישתו של הנשיא, כל עוד זו לא תעמוד בסתירה לאינטרסים אסטרטגיים של רוסיה.
