ציפיות לעתיד
דני איילון היה סגן שר החוץ (ולמעשה שר החוץ בפועל) אחרי שהוקפץ ממקום בלתי ריאלי במפלגתו של
אביגדור ליברמן, נהיה יד ימינו והדמות הציבורית שייצגה אותו ואת מפלגתו, עד שהגיע היום וחתול שחור עבר בין השניים. עד היום, איילון לא יגיד ולו מילה טובה אחת על ליברמן, למרות שכל מה שבו זכה, הוא זכה תודות לליברמן, בגלל שהיה האדם הנכון במקום ובזמן הנכונים. ליברמן עד היום ממשיך לשרוד, ואיילון, כמו כל דיפלומט בדימוס שהיה בעמדת מפתח, זכה לאופק כלכלי המלווה אותו עד היום וכנראה עד סוף ימיו.
עמדנו בתור לטיסה מלוס אנג׳לס לארץ, ובאל על חשבו לנכון לדחוק את נוסעי מחלקת העסקים שלהם עם המאבטחים, קרי בפינה העמוסה ביותר. מזמן הפסקתי לנסות למצוא שבבי הגיון במעשים שפשוט חסרים כל הגיון בסיסי. אלא מה, בין "סליחה" לדחיפה, הסתבר שמאחורנו בדיוק עומד דני איילון, שימים לפני שהתמנה לסגן שר החוץ רצה שאעבוד בשבילו. אני רציתי באותו זמן להצטרף למפלגה, תהיה אשר תהיה, בכדי לרוץ לבחירות לכנסת, ולא חיפשתי עבודה אלא אם כן הייתה מקדמת אותי לכיוון זה עבורו עזבתי את ביתי בארה"ב והגעתי ארצה.
התחלנו לדבר, ובין הא לבין דא, הזכרתי שני דיפלומטים משכמם ומעלה, קונכ"ל ישראל בחוף המערבי, דיויד סיגל, וקונכ"ל ישראל בניו-יורק, השגריר עידו אהרוני. אני מדבר בשבחם, ואיילון אומר, "אכן, אני מאוד גאה בשני מינויים אלו שמיניתי"! סיגל עומד בראש השדולה למען ישראל בארופה (ארגון אל-נט) בעוד השגריר הוא פרופסור באוניברסיטת ניו-יורק. מעלותיהם רבות עד מאד, ומנסיון אישי של עבודה צמודה וסיקור קבוע של דיויד סיגל, הוא כנראה הדיפלומט הישראלי הטוב ביותר שהכרתי משך ארבעת העשורים האחרונים. בניגוד למינויים "מוצנחים" אחרים, שעיקרם היה התועלת האישית, אצל סיגל הדיפלומטיה זורמת בדם, והיא אוויר לנשימה וחמצן שבלעדיו הגוף לא פועל. הוא גדל וצמח בתוך משרד החוץ, צמח לתפארת, לגאוות המשרד והמדינה.
בטור הקודם, ששימש כפתיח לטור זה, הרהרתי בקול מדוע צריך לעבות את מערך כוח האדם בשגרירות בדי סי הבירה ובמסדרונות האו"ם בכדי לאזן חוסר-לכאורה בשגריר, כיוון שמגיע אדם אחד למלא שתי משרות. עוד אנשים ועוד תקציב אופיינים אולי לימים אלו של ממשלה-כפולה על חשבון הקופה הציבורית אך אינם ערובה ליעילות ולתוצאות. נהפוך הוא, הם תנאי הכרחי לכשלון מעשי, בדיוק כמו שעודף שומנים אינו דבר סקסי כי אם סכנה לגוף האדם ובריאותו.
כיון שיחסי ישראל עם ארה"ב קריטיים, וכיון שמערך האו"ם משמש כמערך לחימה אקטיבי נגד מדינת ישראל, צריך שהצוות בשני המקומות יהיה הטוב ביותר האפשרי, ולא ייצוג של כישורים שעיקרם "קישורים" וקשרים, של אנשים שהגיעו ודואגים לעצמם בלי ראיה של כמה סנטימטרים קדימה לטובת המדינה. בין אם "דיפלומטים" בשליחות ובין אם עובדים מקומיים או בני/בנות הזוג, כמעט ללא יוצא מן הכלל אין להם כל אחריות או רגש אחריות כלשהוא. אם זמנם בתפקיד מוצלח, זה כמובן תודות להם. אם הם נכשלים, זה רק בגלל גורמים חיצוניים (כמו אנטישמיות, נשיא שונא ישראל, הליגה הערבית, הגוש המוסלמי, וכו׳). בקיצור, עובדי ציבור חסרי ערך של ממש אך עם עלות לא מבוטלת.
ישראל מבצעת פשעים
שגריר חדש צריך להביא צוות משכמו ומעלה, והנה שני אנשים "מן המוכן" שהשגריר ארדן יכול לגייס מיידית לתפקיד. נדרשים אנשים שכל אחד שקול לרבים, עבורם טובת הכלל ניצבת בפני עיניהם תמיד, וכישוריהם תואמים את המשימה בשעה קשה זו למדינת ישראל.
נדמה לנו שטוב, אך לא כך הוא באמת, ולכן אזכיר לך, השר ארדן, סיור שערכת בו נפגשנו. היית אז שר לעניינים אלו או אחרים, בימים שלא היו שרים ל"שום דבר" ול"כלום". עסקת במים, כנכס אסטרטגי של מדינת ישראל, והזמנת את התקשורת הזרה לסיור בנושא ספציפי זה. (אולי הייתה זו לשכת העיתונות הממשלתית תחת דני סימן שהזמינה אותנו, ואתה היית האישיות הבכירה ביותר שאירחה אותנו באותו יום).
היו אלו הימים טרם נכתב הספר המפורסם על ישראל ומים, אך ברי היה לכולם שישראל היא מעצמה בנושא המים. הדעות היו, ונשארו, חלוקות. אנשים עם הרגלים על הקרקע, מציאותיים והגיוניים יודעים עד כמה ישראל הצליחה בנושא המים, מהשקיה לגידולים חקלאיים, התפלה ומיחזור. מלחמות פרצו בשל ריבים על מקורות מים או כתוצאה ממחסור, דבר שאינו חדש לנו - כל שצריך הוא לפתוח את התורה ולקרוא את סיפורו של יוסף ופרעה. לעומתם ישנם רבים, רבים מדי, המאמינים ויודעים שישראל היא אפרטהייד, דבר רשע ונוראי, שהיא גוזלת את המים של הפלשתינים, שהיא משקה גידולים כמו כותנה ובננות במי שתיה ואנשיה ממלאים בריכות בעוד ילדים עם בטנים נפוחות מתים מצמא בירדן, סוריה ובאזור כולו בגלל מעשיה הנבזים של ישראל. למי שאינו בטוח אם הוא בקבוצה הראשונה או השנייה, בא המגזין היוקרתי נשיונל ג׳אוגרפיק, והוציא גליון מהדורה מיוחדת שיוחד רק למים, ולמעלה ממחציתו הוקדשה לכל הפשעים שישראל מבצעת.
ישראלי שלא נחשף בחייו לשנאה התהומית או לפעילות השוטפת נגדנו פשוט לא היה מוכן למה שעלול היה להתרחש מהלך אותו יום. נציגים בכירים של התקשורת הבינלאומית הגיעו לסיור בן יום, והשר ציפה לתגובות הרגילות כשמים שקופים זורמים מברז לאחר שהוסבר שאלו מי ים שטוהרו, או מי שופכין הראויים לשתיה על-ידי בני אדם. מיד לאחר הסיור הוא היה אמור לטוס לדרום אמריקה לכנס על המים, וגם שם צפוי היה לו מארב מביך, קשה ומזיק. אך הוא פשוט לא היה מודע, כי מי יעלה על הדעת שניתן לקחת נושא כה פשוט וכה "בלתי שנוי במחלוקת" ולהפוך אותו לכלי נשק נגד ישראל?!?
בין כל הכתבים הזרים באותו יום, נראתי אני ישראלי לכל דבר, כאילו אני אחד מעוזריו, יועציו או יחצ"ניו של השר, שסבבו סביבו כל היום כרגיל ואופייני בארץ. השר צעד בקצב בראש החבורה, ואני הדבקתי אותו ופניתי אליו בעברית באזהרה שקטה: מכינים לך מארב, היה ער לכך, שכן בחו"ל מים הם נושא מאוד מסוכן למדינת ישראל. (בשדרות סנסט המפורסמות בלוס אנג׳לס, מרכז חיי הלילה, שלטי חוצות נגד ישראל הגוזלת את המים הטהורים, מי שתיה כה נחוצים, מהפלשתינים המסכנים).
אנשים חשובים מאד
הסיור המשיך. הגענו כולנו לאולם תדרוכים, ולפני שנכנסנו עוד נהננו מקבלת פנים (או אולי הייתה זו ארוחת צהריים חגיגית). ברגע שהתיישבנו, עוד לא הספיק השר לפתוח בדבריו, וכבר התרוממה יד אחת ואחריה שניה ושלישית, והתחילה המתקפה. ירי ישיר בשר, וכולם חשבו שהוא יפול שדוד לפניהם, כשתדהמה פרושה על פניו הקפואות ממוות מידי. לא כך היה. גם בכנס הבינלאומי בנושא המים השר כבר היה מודע שנכונות לו הפתעות.
מדוע נזכרתי באותו היום? שכן השר המשנה את מקום חייו לארה"ב בעת מתקפת הנגיף לא הגיעה לסופה ומספר המתים כבר עבר את קו מאה האלף, התרגל במשרד לעינינים אסטרטגיים לשמוע כיצד "ידינו על העליונה" ועוד יותר כיצד הצוות במשרדו הוא "כל כך מוצלח, שתנועת החרם הוכנעה והאנטישמיות נבלמת". זו אותו הצוות שהופיע בפני התקשורת הזרה בכדי ללמדה שלפיו, ורק לפיו, ישק דבר, ולא עברה שעה ובית המשפט העליון פסק בדיוק ההפך. זה גם אותו משרד שהושפע מ"יועצים" ו"אנשים חשובים מאד" (פילנטורפים ומקורבים, המעגלים פינות וחושבים שהם מעל לחוק, עד שמגיע זה ומשיג אותם) שהעבירו כספים לארה"ב בניגוד לחוק האמריקני האוסר זאת.
גלעד ארדן האזין וידע להתאפס, או להתכייל מול הצפון, והוא חייב לעשות זאת פעם נוספת.
האנטישמיות תלך ותחמיר, שכן הנגיף עוד לא הראה את יכולותיו האמיתיות ואת הרסניותו מעבר למוות. אנשים לא שילמו שכר דירה מזה חודשים, ובעוד מספר ימים חודש שלישי ללא יכולת לשלם. בחודשים הקרובים לא תהיה תוכנית ממשלתית שתשלם את מרבית המשכורות (או לחלופין דמי אבטלה גבוהים יותר), וככל שהכאב יגבר, כן יתגברו התסכול והשנאה, ואלו יופנו לא כלפי סין, שכן היא חזקה מדי, כי אם נגד היהודים. תנועת החרם כבר הכשירה את הקרקע, ועתה כל דבר רק שיקרה ליהודים מוצדק ולא מספיק, שכן פשעיהם נוראיים.
המצב ילך ויחמיר, ומי יגן על יהדות ארה"ב והישראלים פה? הישראלים יהיו הראשונים שיברחו חזרה ארצה. אך מה יעשו היהודים? מדינת ישראל לא ערוכה לקלוט אותם, ואיש אינו מתכונן. בקונסוליות בארה"ב לא יודעים כמה ישראלים ויהודים ישנם בכל מקום, ובמשך עשורים נמנעו במכוון ממאגר מידע ומספרים מדויקים. גם הנתונים הקיימים בחלקם (הגדול) אינם מעודכנים, שכן למה הם היו נחוצים? להזמין אנשים למסיבות וקבלות פנים? לקדם את התיירות לישראל? לֹתת מענה קונסולארי למי שאינו גר בארץ? אם חס וחלילה תתרחש רעידת אדמה הגדולה ביותר בהיסטוריה של קליפורניה, מה תדע הקונסוליה על מספר הישראלים בלוס אנג׳לס רבתי? יש המשתמשים במספר 350,000 ויש אחרים הטוענים שהמספר האמיתי הוא בדיוק עשירית מכך. אם צריך יהיה לסדר טיסות לפנות משפחות יהודיות וישראליות ארצה, למה נתכונן - למיליון אנשים מלוס אנג׳לס רבתי בלבד, או שזה מספר מוגזם בצורה מגוחכת?
כך הנך מגיע לתפקיד הבכיר ביותר במערך הדיפלומטי, התפקיד הנחשק ביותר, התפקיד כנראה החשוב והמשפיע ביותר. למד את כל האמצעים העומדים לרשותך, בשגרירות ובשאר הנציגויות בארה"ב, ופעל לפי מה שאתה רואה לנכון, קרי התאם את השטח אליך במקום את עצמך למנגנונים קיימים שאינם אוהבים להשתנות. מגיע ראש חדש, והגיע זמן ריענון. ודאי לא תפגע אם אשתמש בביטוי, מגיע מטאטא חדש. דאג שהשטח כולו יהיה נקי, גם אם חלק מהתהליך יהיה לפנות את כל החפצים העזובים, האשפה והרהיטים שהצטברו במקלט הציבורי. המקלט, להזכירך, אמור לשמש את כולנו בשעת חרום, ויפה להתכונן שעה קדימה - שיהיה המקלט פנוי ונקי, עם תאורה לשעת חרום ואולי גם ספסלים לשבת עליהם, במקום לאלתר בשעת צורך. אכן, אנלוגית המקלט הציבורי מתאימה ביותר, ואתה תמצא את עצמך כפי שמצאה את עצמה סינדרלה עת השעון צלצל שתים עשרה וכל הכסות הנהדרת נעלמה כלא הייתה והיא חזרה להיות מה שהייתה שעות לפני כן - לכלוכית.
יוצאי דופן
כך גם אנחנו - מדינת ישראל. אנחנו לא מעצמה כסין, רוסיה או ארה"ב. אנחנו מדינה קטנטנה בארץ בין הירדן לבין הים. אנחנו מוקפים אויבים שרוצים להשמידנו. העולם שונא אותנו, כך היה תמיד. בעולם היום אותו מספר יהודים שהיה ערב מלחמת העולם השנייה, והנה אותם פוסטרים שהיו כה מוכרים אז חוזרים ומופיעים, אותן קריקטורות, אותן עלילות דם.
אנחנו אור לגויים. אנחנו יוצאים ועוזרים בכל עת ובכל שעה. אנחנו יוצרים ומפתחים ומקדמים את העולם כולו. אנחנו פורצים גבולות שאיש לא חשב שניתן, ויש יותר זוכים בפרסי נובל יהודים מכל אחד אחר. אין ספק שאנחנו יוצאי דופן, ולכן אולי כל כך מקובל לשנוא אותנו.
אתה מגיע לתפקיד כפול, לא לשבת על זרי הדפנה כי אם לפעול, להכין את הקרקע, להיות מוכן ליום קריאה, וזה בוא יבוא, כנראה תוך כדי משמרתך. היה מוכן - ראה, הוזהרת, שעת הצורך בפנינו!
