בשנת 1978 תיאר אקונומיסט את הבורסה של ניו-יורק כמי ש"עדיין חיה בעידן הסוס והכרכרה", והסביר שהיא איטית ומצריכה גדודים של פקידים, סוחרים ומומחים, שפעילותם ארכאית בעיני המשקיע הממוצע. 42 שנים מאוחר יותר, הרבה נותר ארכאי אך בהחלט לא איטי, כאשר הבורסות מתחרות זו בזו ביכולת לבצע עסקות של מיליארדים בתוך שניות.
למרות זאת,
וול סטריט דבקה בעבר במובן הגלוי ביותר לעין: רצפת המסחר, העמוסה בסוחרים צועקים ומנופפים בידיהם. 80% מהמסחר אומנם מתנהלים בצורה אלקטרונית, אך היתרה עודנה מתנהלת בבניין בן 117 השנים ברחוב שהעניק לבורסה את כינויה הידוע ביותר. הזירה נסגרה ב-23 במארס בשל הקורונה ונפתחה חלקית השבוע, עם מספר מוגבל של סוחרים הנדרשים לעטות מסיכות ולשמור מרחק. אבל מדוע בכלל לשמר את הזירה? היא יקרה, מסורבלת ובחודשיים האחרונים התברר שאפשר בהחלט בלעדיה.
הנהלת הבורסה טוענת, שהמסחר הפיזי ממתן את התנודתיות ותורם לתמחור הגיוני יותר, במיוחד ברגעים האחרונים של יום המסחר בהם נקבעים השערים. אולם מחקר שפרסמו לאחרונה חוקרים מאוניברסיטאות ניו-יורק ואילינוי מטיל ספק בנכונותה של טענה זו ומראה, כי המסחר בסוף היום יעיל יותר דווקא באמצעים האלקטרוניים. לדעת אקונומיסט, הסיבה האמיתית להתעקשות על המסחר הידני היא שיווקית: זהו הסמל של וול סטריט, מכאן מועברים השידורים החיים, טקסי פתיחת המסחר מסייעים ליצירת ה"באז" סביב מניות חדשות.
זירות מסחר קיימות גם בבורסות הסוחרות באופציות ובסחורות, שנאלצו גם הן לסגור אותן בשל הקורונה. הזירה בעלת ההשפעה הגדולה ביותר על המסחר היא בבורסת המתכות של לונדון, אחת האחרונות מסוגה באירופה. גם שם רוב המסחר הוא אלקטרוני, אך הצעקות ונפנופי הידיים נותרו חלק בלתי נפרד מתמונת המסחר ומקביעת המחירים. אבל ב-23 במארס, אחרי 143 שנים, גם בורסת המתכות העבירה את כל המסחר למערכת האלקטרונית.
אין זה סביר ששינויים אלו יהפכו לקבועים, צופה אקונומיסט. זירת המסחר באופציות של בורסת ניו-יורק, הפועלת בסן פרנסיסקו, נפתחה חלקית ב-4 במאי. נסדא"ק תעשה זאת ב-1 ביוני. הסוחרים המרכזיים מתגעגעים ליציבות אותה מסמלות הזירות הפיזיות. בשוקי האופציות עלולות הוראות גדולות הניתנות באמצעים אלקטרוניים לגרום לתנודות חדות, ובשל טיבו הסבוך של מסחר זה – לסוחרים בעלי המגע הפיזי יש חשיבות רבה בהשגת המחיר הנכון ללקוחותיהם.
הסוחרים בבורסת המתכות מרגישים אותו הדבר, אך לא יחזרו בעתיד הקרוב. מנהלי הבורסה מסביר, כי אין אפשרות לפתוח אותה מחדש תחת כללי הריחוק החברתי, ונכון לעכשיו – הסחר הדיגיטלי במלואו פועל היטב. בשנה שעברה היא ערכה ניסוי בן שלושה חודשים בקביעת מחיר הניקל בצורה אלקטרונית בלבד, והוא עלה יפה והקל על המעבר בזמן הקורונה. עם זאת, חלק מן הסוחרים לא אהבו אז את ביטול הזירה הפיזית, והיו אף ביניהם מי שניסו לחקות אותה על-ידי ניהול מסחר טלפוני.
זירות המסחר אינן הולכות לשום מקום, והן עושות זאת במהירות – אומר קווין קנדי, מנהל הסחר באופציות אמריקניות בנסדא"ק. חשיבותן אומנם פחתה מאז אותו מאמר ביקורתי באקונומיסט, אך הן טרם נעלמו. כל עוד יימצאו מי שיעדיפו את גישת הסוס והכרכרה, ושיהיו להם מיליוני דולרים לסחור בהם – הזירות ימשיכו לפעול. ההרגלים הישנים מחזיקים מעמד, למרות המחיר שהם גובים.
