הוויכוח העז בין אלה הסבורים שדמוקרטיה משמעותה היא שלטון הרוב בלבד, לאלה הסבורים שהדמוקרטיה היא מכלול שלם של עקרונות וזכויות, ובעת שנים האחרונות מכלול זה נמצא תחת מתקפה לא הייתה כדוגמתה, מתנהל בין שני מחנות שביניהם רב המפריד על המאחד. לעניות דעתי, אנו נמצאים במצב קריטי, על סף כינונה של דיקטטורה מבית היוצר של נתניהו וחבריו. מלכתחילה יש להדגיש שרבים מאוד בחברה הישראלית תומכים במהלך זה. סיבותיהם לתמיכה אינה נובעות, לעניות דעתי, רק מסיבות אידאולוגיות אלא סיבות שיש בהן פן פסיכולוגי, חברתי, כלכלי.
למשל, קשה שלא לתהות איך ייתכן שלאחר ארבעה דורות עדיין הזיכרון הקולקטיבי של מרבית תומכי הליכוד מתבסס על מה ש"נעשה" להורים, ולהורי ההורים, על-ידי הממסד. וכאן מתבקשת הערה: רק לפני שבוע-שבועיים היה מי שקבע בצורה גורפת ש"המזרחיים" הם ישראל השנייה וממילא הם מצביעים לליכוד/נתניהו. למותר לציין שקביעתו זו בלתי נכונה בעליל. לו רק היה טורח האיש לבדוק את הספרות המדעית בתחום, היה מגיע, אולי למסקנות אחרות. לעניינינו, אסור לקבל את הפרדיגמה שמצביעי נתניהו התומכים במהלכים האנטי-דמוקרטיים, על גבול הדיקטטורה, הם הם הרוב במדינה.
האיומים על השופטת העליונה ענת ברון שהיא אם שכולה, וגם נגד השופט העליון פוגלמן, אינם מקרה נדיר אלא תוצאה של תהליך ארוך של הסתה פרועה כלפי שופטי העליון מצד נתניהו וחבר מרעיו. איומים על שופטים אינם מאפיינים משטרים דמוקרטיים אלא טוטליטריים/פשיסטיים. לאיומים אלה מטרה ברורה: לרפות את ידי השופטים מלשפוט משפט צדק. כל מי שחי כאן יודע מה עצומה ההסתה כלפי שופטי העליון.
הוסיפו לכך את סירובו של יו"ר כנסת למלא אחר החלטת בית המשפט, ואז מקבלים ניסיון פוטש אלים כלפי בית המשפט העליון. אני מתאר לעצמי שיהיו כאלה אשר יטענו שביקורת כלפי בית המשפט היא חלק ממנגנוני הדמוקרטיה. אלאל שמה שנתניהו וחבר מרעיו מבצעים זו לא ביקורת אלא ניסיון לחסל את שליחותו העיקרית של בג"ץ: שמירה על זכויות האדם והאזרח, זכויות מיעוט או זכויות קבוצה. נתניהו רוצה להציל את עצמו מהכרעה של העליון נגדו ונגד כל ניסיונותיו להימלט מאימת הדין.
חוק דרקוני התחקירים נגד היועמ"ש המעלים מן האוב את פרשיות העבר של מנדלבליט נועדו כדי לגרום לדה-לגיטימציה שלו בעיני ציבור בוחריו ותומכיו של נתניהו. ראש ממשלה שבחר בעצמו את היועמ"ש שהיה קודם לכן מזכיר הממשלה, תוקף ומנסה להעמיד בסימן שאלה את יושרו של האיש. לו היה עושה זאת בהקשרים שונים, לפני פתיחת החקירות ולפני העמדתו לדין, מילא. נתניהו החל את מסע הצלב שלו לאחר שמהלכיו הנכונים של היועמ"ש הובילו להעמדתו לדין, ואפילו לפני כן כאשר רעייתו נחקרה והועמדה לדין. מי שפועל כדי לחסל את הפרקליטות והעומד בראשה, רוצה דיקטטורה ולא דמוקרטיה. מי שמופיע בטלוויזיה שמשסה בצורה איומה כלפי הפרקליטות, רוצה את טובתו האישית ולא טובת אזרחי ישראל כולם.
הקורונה נפלה כפרי בשל בידי נתניהו. תקנות החירום הן כלי מעולה לעקוף את הדמוקרטיה ולהנחית על האזרחים הוראות הזויות. התערבות בג"ץ והדרישה לעגן את המהלכים הללו בחוק הצמיחו את העת החוק המטורפת המכונה "חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה), התש"ף-2020". כל אדם נורמלי שיקרא את ההצעה, שבינתיים עברה בקריאה ראשונה, יתחלחל. והנה מפלגת גנץ-אשכנזי-ניסנקורן נותנת את ידה לנבלה כזו בניגוד גמור להבטחת הבחירות.
גם לאחר התיקונים, החוק המוצע הוא דרקוני ודיקטטורי. ואם אלה אינם מספיקים, הרי שהממונה על ביצוע החוק הוא ראש הממשלה. ההסכם הקואליציוני קובע שהחלטות מסוג זה חייבות להתקבל במסגרת פריטטית, בהסכמה. ומה יקרה אם נתניהו ירצה ללכת לבחירות ולא לקיים את ההסכם? הוא יישאר עוד חודשים רבים כראש ממשלת מעבר שהחוק מסמיך אותו לצבע את החוק המוזכר לעיל. האם מהלך מסוג זה עומד בכפיפה אחת עם הדמוקרטיה? לא רבתי.
ואם לא הגעתם למסקנה שגנץ הוא פתי פוליטי, הרי ברגע כתיבת שורות אלה, הידיעה המרכזית היא לחצו של נתניהו לשנות את ההסכם הקואליציוני או כדברי דפנה ליאל "קיימת מתיחות בין הצדדים על-רקע סוגיית הפסילה האפשרית של ההסכם הקואליציוני בבג"ץ - ודרישת נתניהו להאריך את משך הזמן שבו התערבות בהסכם תוביל לבחירות". נתניהו רוצה להבטיח לעצמו שגם אם ההסכם הקואליציוני בלתי חוקי, הוא ימשיך להיות ראש ממשלה. אם גנץ ייתן לו זאת בתמורה ל"חוק הנורווגי", כי אז יש לנו כאן עוד דוגמה של התקרבות אל דיקטטורה. כל סטודנט שנה ראשונה הלומד דיני חוזים יודע שאם ההסכם הוא בלתי חוקי, הרי שהוא בטל מעיקרו.
איש קיצוני נתניהו רוצה להיות מעל החוק כמו ארדואן. דברי לפיד בישיבת סיעתו נאמנים עלי לחלוטין: "זה מה שקורה כשבראש המדינה עומד נאשם בעבירות פליליות חמורות. זה מה שקורה כשיש ראש ממשלה שאיבד את הברקסים. זה מה שקורה כשהשותפים שלו הפכו לתעודת כשרות. תלויים אצלו על הקיר במשרד", אמר לפיד. "נתניהו הוא ראש ממשלה לא לגיטימי. הוא נאשם בפלילים. הוא מסית לאלימות. הוא מחליש את המדינה במקום לחזק אותה. הוא לא בסכנה, הוא מסוכן".
התקשורת קוצרת כיום את הפירות הבאושים של התנהלותה המבזה, המתרפסת, הבלתי לוחמנית, אפילו התומכת בשקט במעשיו של נתניהו וחבר מרעיו. האשליה שמא "התקשורת" היא שמאלנית אינה אלא תעתוע. מעטים מאוד הם העיתונאים המצבעים את מקצועם החשוב ושליחותם. נתניהו הצליח להכניע אותה ולהפוך אותה מכלב השמירה של הדמוקרטיה לכלב השמירה שלו ושל משפחתו. אל תנסו לסתור את דברי על-ידי דוגמאות המעידות על השתלחות, כביכול, על משפחתו. מידי פעם זה קורה אך אין בכך כדי להעיד על הכלל. קריאה של הפוסטים של יאיר נתניהו שמייצג נאמנה את אביו, תוביל אנשים ישרים למסקנה שיש לנו עסק כאן עם אחד האנשים הקיצוניים שיש במדינה. הניסיון של נתניהו האבא להסיר ממנו את האחריות, הוא עלבון לאינטליגנציה. הכל נעשה בהשראתו והנחיותיו. ככל התקשורת תתרפס יותר ויותר ותיכנס למגננה, כך מתקרבים יותר ויותר לדיקטטורה.
ועדיין לא הרחבנו על מעקבים אחר פוליטיקאים, כתבי נאמנות עליהם נדרשו השותפים לחתום לפני הבחירות, פרשת הצוללות-מניות המצביעה לכאורה על התנהלות נוסח מנהיגי המדינות הדיקטטוריים. דמוקרטיות רבות נפלו לידי דיקטטורים מבלי שהעם היה מודע לכך. הזלזול הנוכח אצלנו, התמיכה של רבים מבין האזרחים במהלכיו של ביבי ומרעיו, הם סכנה. מוטב להתעורר לפני שיהיה מאוחר.