דוד רוזן חיכה והמתין להזדמנות שתיפול לחיקו לעזור לחברו משכבר הימים אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה. נזכיר שהמשנה ליועץ המשפטי מנדלבליט היה בין חברי ועדת האיתור שבחרה ברוזן לתפקיד הנכסף. הרבה יוקרה וכסף בלי עבודה.
בדומה להחלטת הנציב רוזן בה ניקה ומירק מעשיהם של שי ניצן והיועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט, בפרשת סיכול מועמדותו של תא"ל הירש לתפקיד מפכ"ל המשטרה על-ידי בכירי מערכת אכיפת החוק, נהג רוזן באופן דומה בפרשת סגירת התיק הפלילי בעניין ידידו משכבר הימים מנדלבליט.
השאלה הנשאלת היא האם בדיקתו של רוזן באה לבדוק ולבקר את התנהלות מנדלבליט בפרשה או שמא באה להכשירה? מדוע בחר להיכנס רוזן דווקא בעת הזו למערכה? תהיות אלו מעלות יותר מחשש כי מדובר בבדיקה שתוצאתה הייתה ידועה מראש ושתכליתה אחת - לנקות ולהכשיר את מעמדו של מנדלבליט. לא יהיה זה בלתי סביר לטעון כי מדובר בבדיקה שהיועץ המשפטי לממשלה בירך על פתיחתה ולא היה בליבו חשש על מסקנותיה.
במציאות בה האמון ביועץ המשפטי לממשלה נמצא בשפל חסר תקדים, קבלת אישור להצהרתו מצד גוף ביקורת אובייקטיבי, לכאורה, כי לא נפל דופי בהתנהלותו בפרשת אשכנזי-מנדלבליט, חשובה לו מאין כמותה, על אחת כמה וכמה כאשר יש מי שמבקשים להקים ועדת בדיקה פרלמנטרית בנושא. כך שלמרבה הצער, עוד טרם החל השופט רוזן בבדיקתו - תוצאותיה, כך נראה, ידועות היו מראש.
רוזן פסח באלגנטיות, ללא הסבר, על שני נושאים אותם התבקש לבדוק. הראשון, התקפות חסרי הבסיס מצד מנדלבליט כלפי מ"מ פרקליט המדינה דן אלדד, לאחר שהחל בבדיקה בעניין סגירת התיק הפלילי בעניינו והבעת התנגדות להארכת כהונתו של האחרון.
השני, קשר בין מנדלבליט לבין האחים יהושע ושלמה למברגר, המבהיר מדוע פעל מנדלבליט למינויו של למברגר לתפקיד מ"מ פרקליט המדינה. נושאים אלו לא נוגעים לתקופתו של מנדלבליט בצבא ועל כן אין הסבר להתעלמות מטענות אלו. רוזן למעשה בוחן נושא שכלל לא נתבקש על-ידי הפונה, אלא ניתלה על פניה אקראית על-מנת להידרש לסוגיה בה יוכל לתת לחברו מנדלבליט הגנה אחרונה לה הוא זקוק בימים קשים אלו.
על אף הידידות ארוכת השנים וניגוד העניינים החמור בו מצוי, החליט רוזן - על דעת עצמו ולאור "כורח השעה" כהגדרתו, כי אין בהיכרותו הטובה עם הנילון מנדלבליט כדי לשמש אבן נגף מפני בירור התלונה. כה פשוט. כל איש ציבור אחר היה עומד לדין פלילי בגין החלטה זו. בנוסף לכך, רוזן לא התבייש לקיים פגישה ביום 23.6.2020 עם מנדלבליט, ידידו משכבר הימים. אמון הציבור מרקיע לשחקים ממפגש חברים זה. רוזן סיים את מכתב התשובה שהופץ לכלי התקשורת במילים שנכון היה לסגור התיק בהעדר אשמה. העדר אשמה. שתי המילים שרוזן ביקש לתת ליועץ המשפטי לממשלה.
רוזן מגלה שמנדלבליט זכה לשבת עם היועץ וינשטיין בעניין בקשתו לשנות את עילת סגירת התיק הפלילי בעניינו, הגם שהיה מיוצג על-ידי עורכי דין, ובניגוד לכלל שתובע לא יושב עם החשוד באופן אישי. לא זו אף זו, מפגש זה נעשה עוד בטרם סיימה התובעת בתיק לערוך את חוות דעתה והמלצותיה.
הפגישה בראשות פרקליט המדינה ניצן והפרקליטים שעסקו בעניינו של הפצ"ר מנדלבליט, לאחר שהחל בתפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, לאור פניית עו"ד חן, מהווה לכאורה עבירה של הפרת אמונים. בכירי מערכת אכיפת החוק דנים בבקשה גופא ורק לאחר שדנים בנושא נזכרים לדון בשאלה המקדמית האם נכון וראוי לדון בעניינו של היועץ מנדלבליט, ראש מערכת אכיפת החוק, הממונה עליהם. החלטתם שאין זה ראוי שיישבו וידונו לאור ניגוד העניינים הכבד הרובץ בעניין זה, אין בה כדי לנקותם לאחר שכבר ישבו ודנו והדליפו את מסקנתם, מסקנה השווה כקליפת השום לאור ניגוד העניינים החמור בה היו מצויים.
רוזן העדיף להתמקד בדוקטרינת "כורח השעה" לנקות את ידידו מנדלבליט.
התיק הפלילי של מנדלבליט עדיין פתוח במרשם הפלילי במשטרה והחלטת היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין לסגור התיק בעילה של חוסר ראיות, ולא מחוסר אשמה שרירה וקיימת.
מנדלבליט חייב להניח המפתחות, ויפה שעה אחת קודם.
