מבחנם הגדול של שופטי נתניהו

בשנת 2006 ניתן בבית המשפט העליון, בהרכב תשעה שופטים, פסק דין העוסק בקבילות/פסילת ראיות (ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי ואח') פסק הדין המשתרע על פני כ-100 עמודים ניתן על-ידי השופטת, לימים הנשיאה, דורית ביניש ואליה הצטרפו בהסכמה שבעת השופטים הבכירים של בית המשפט העליון באותם ימים - בהם הנשיא אהרן ברק והמשנה לנשיא חשין (השופט גרוניס היה היחיד שחלק על פסק הדין). המדובר בפסק דין חשוב וממצה, בנוי לתלפיות - מלאכת מחשבת ממש, ואין ספק שהוא מהווה אחת מאבני הדרך החשובות בעשייתו של בית המשפט העליון. שאלת עתה השאלה אם וכיצד מתכוונים שופטיו של נתניהו ליישם את פסק הדין הנ"ל כלפי טענותיו הצפויות של נתניהו להגנה מן הצדק. ראוי, אפוא, להביא כאן ציטוט מתוך 100 עמודי פסק הדין והדברים ידברו בעד עצמם: "אין חולק כי על רשויות אכיפת החוק לפעול בדרכים חוקיות לשם מילוי תפקידן, תוך שמירה על זכויות הנחקר והנאשם. עוד אין חולק כי המטרה של אכיפת החוק אינה מקדשת את האמצעים להשגתן של ראיות מפלילות. "חברה דמוקרטית, שוחרת חופש, אינה מוכנה שחוקרים ישתמשו בכל האמצעים על-מנת לחשוף את האמת" (דברי הנשיא ברק בבג"ץ 5100/94...) ובמילותיו של השופט ד' לוין: "אסור לה לרשות לפגוע בזכויות המגיעות לנאשם במטרה להביא להרשעתו בכל מחיר, שכן טוהר ההליך השיפוטי הוא תנאי מוקדם לקיומה של מערכת משפט תקינה אשר בלעדיה אין" (ע"פ 2910/94)... קבלתה במשפט של ראיה שהושגה שלא כדין על-ידי גורמי אכיפת החוק, עשויה בנסיבות מסוימות לפגוע בערכים מרכזיים בשיטתנו המשפטית ובהם - עשיית הצדק, שמירה על הגינות ההליך הפלילי וטוהרו וכן הגנה על כבודו של הנאשם וחירותו. על-פי תפיסה רחבה של מלאכת עשיית הצדק, אין היא מתמצית בחשיפת האמת וביישום נכון של הדין על עובדותיו של מקרה נתון; עשיית הצדק מבוססת גם על הדרך באמצעותה מגיע בית המשפט להכרעה בנסיבות העניין שבפניו. השתתת ההרשעה על ראיה שהשגתה נעשתה בדרך בלתי חוקית או תוך פגיעה משמעותית בזכות אדם מוגנת, מאפשרת לגורמי החקירה ליהנות מפרי חטאם והיא עלולה ליצור תמריץ לפעולות חקירה בלתי כשרות בעתיד. קבלת ראיה כאמור עלולה להצטייר כמתן גושפנקא מצד בית המשפט לאי-החוקיות האמורה וכמתן יד גם אם לאחר מעשה להתנהגותם הבלתי כשרה של גורמי החקירה. בהתחשב בכך, בנסיבות מסוימות עלולה קבלתה של הראיה במשפט, לפגוע בהגינות ההליך השיפוטי ובטוהרו. עוד עלול להיפגע אמון הציבור במערכת השיפוטית שתפקידה להגן על זכויות הפרט מפני מעשים שלטוניים בלתי חוקיים. כבר נאמר בפסיקתנו בהקשר אחר כי: "תוצאת ההליך אינה הכרעה משפטית התלויה בחלל האוויר. יש עימה גם הכרעה באשר לדרך הראויה לניהול ההליך ולשמירה על זכויותיהם של המתדיינים בפניו של בית המשפט... פגם דיוני חמור הינו במידה רבה פגם מהותי חמור" (דברי הנשיא ברק במ"ח 7929/96)... אשר על כן, עשיית הצדק במובנה הרחב ושמירה על אמון הציבור במערכת השיפוטית; ההגנה על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי וטוהרו; וכן האינטרס המשותף לכלל ולפרט גם יחד בפסילת אמצעי חקירה בלתי חוקיים ובהרתעת הרשות החוקרת מפני נקיטת אמצעים דומים בעתיד; כל אלה תומכים בכך כי בנסיבות מתאימות, אי-חוקיות משמעותית בהשגת הראיה תוביל לפסילתה אף אם אין חשש לגבי אמיתות תוכנה". עד כאן הציטוט מפסק הדין, שניתן כאמור ע"י בית המשפט העליון בהרכב של תשעת שופטיו הבכירים. יש לשים לב לסיפא של הציטוט הקובעת כי: "אי חוקיות משמעותית בהשגת הראיה תוביל לפסילתה אף אם אין חשש לגבי אמיתות תוכנה". שופטיו של נתניהו לא יוכלו להתעלם מפסק דין יששכרוב הנ"ל, ועליהם יהיה ליישמו - הן באופן ישיר והן בשינויים המחויבים - תוך גזירת אנלוגיות מתבקשות. כך למשל, סביר להניח, שאחת הטענות העיקריות בפיו של נתניהו, כשיטען להגנה מן הצדק, תתייחס להתנהלות גורמי האכיפה כשגייסו את ניר חפץ כעד מדינה נגדו. אם יש ממש במה שפורסם בתקשורת בהקשר לנסיבות גיוסו של ניר חפץ כעד מדינה כנגד נתניהו - יהיה על שופטיו לפסול את העדות של חפץ על קירבה וכרעיה, וזאת תוך התעלמות מהקולות והצרחות העולים מן הרחוב. האם השופטים יעמדו בכך? זהו תפקידם.