ארה"ב כמדינה מינהלית נמצאת תחת מתקפה חוקתית, במידה הרבה ביותר מזה 80 שנה – טוענים קאס סנשטיין ואדריאן ורמולה, שניהם פרופסורים למשפט באוניברסיטת הרוורד, במאמר בניו-יורק טיימס. הסיבה לדעתם: בית המשפט העליון, בו יש ארבעה שופטים ואולי גם חמישה, המוכנים לשנות את הדוקטרינה לפיה הקונגרס אינו מתערב בעבודתן של סמכויות מקצועיות עצמאיות, כמו הסוכנות להגנת הסביבה, משרד התחבורה ומשרד העבודה.
בחודש יוני ביטל הרוב בבית המשפט העליון את עצמאותה של הלשכה הפיננסית להגנת הצרכן, ובכך הטיל צל כבד על העיקרון הוותיק לפיו הקונגרס יכול לאפשר לגופי ממשל לפעול בלא תלות בנשיא. גישתו של בית המשפט מעוררת שאלות כבדות לגבי עתיד הפדרל ריזרב, ועדת הסחר הפדרלית, הוועדה לאסדרה גרעינית וגופים רבי חשיבות דומים. זהו רק חלק ממאמץ מתמשך של בתי משפט פדרליים לפגוע בכוחן של סוכנויות עצמאיות ואולי אף לבטל אותן, לפחות במבנה הנוכחי שלהן.
לפני כ-60 שנה הצביע ההוגה המשפטי פרופ' לון פולר על התנאים המינימליים ההכרחיים לקיומו של חוק: קביעת כללים רוחביים, שקיפות של הכללים, החלתם מכאן והלאה, ניסוחם בלשון מובנת, הימנעות מכללים סותרים, הימנעות מכללים המטילים חובות בלתי אפשריות, יציבות שלהם ואכיפתם כראוי. בכותבו נגד הפשיזם והקומוניזם הזהיר פולר, כי אם ממשלה תיכשל לחלוטין בעמידה בתנאים אלו – לא תהיה מערכת חוקית כלשהי. לדעת פולר, לחוק יש סוג של מוסר פנימי – ולדעת ורמולה וסנשטיין, המוסר הזה הוא התשובה הטובה ביותר למי שרוצים להגביל את כוחם של אנשי המינהל.
בתי המשפט צריכים להתייחס ברצינות למוסריות של החוק – ולמרבה המזל, זה מה שהם עושים בדרך כלל. בית המשפט העליון בראשותו של ג'ון רוברטס אימץ רבים מהכללים של פולר בשורה של מקרים. כך למשל, הוא קבע שסוכנויות ממשלתיות חייבות לפעול על-פי כלליהן ובכך להבטיח אחידות. הוא הדגיש שוב ושוב את עקרון ההסתמכות – פעילות על-פי הכללים הקיימים – ושבשל כך בית המשפט ייצא נגד שינויים תכופים בכללים.
עקרונות המוסר בחוק מדברים לא רק אל בתי המשפט, אלא גם אל כל זרועות הממשל – כולל הסוכנויות המינהליות, הקונגרס והנשיא. חלק מהם ראויים לעיגון. קחו למשל את הצו הנשיאותי של דונלד טראמפ משנת 2019 שכותרתו "קידום שלטון החוק באמצעות שקיפות והוגנות באכיפת המינהל האזרחי", ובו נקבע שאסור לסוכנויות לפעול בדרך שתפתיע את האזרח בצורה בלתי הוגנת. פולר היה מאמץ בכל לב עיקרון זה.
ורמולה וסנשטיין טוענים, כי כל אלו מצביעים על הדרך קדימה מבחינת החוק ועל הדרך ליישב ולהסדיר את חילוקי הדעות התכופים בנוגע למדינה המינהלית. כדי להגן על הבריאות והבטיחות, ועל החרות עצמה, כל מדינה מתקדמת צריכה גופים ציבוריים חזקים הפועלת לרווחת הכלל. היא גם זקוקה לשלטון החוק, והכללים של מוסר החוק מציעים את התפיסה הטובה והמועילה ביותר להשיג זאת.
