X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
ראש השנה בבית הוריי היה שיאו של מסע אשר תחילתו בתפילת הסליחות בשעות המוקדמות, עת אבי היה יוצא חרש, חס עלינו, ילדיו הקטנים, ומותירנו לישון במיטה החמה עוד שעה ארוכה
▪  ▪  ▪
התרגשות גדולה [צילום: מנדי הכטמן/פלאש 90]

כשאימא סידרה לאבא את צווארון חולצת החג מחוץ לחליפת שלושת החלקים והידקה עוד קצת את לולאת העניבה, ידעתי, החג נכנס. גם בגיל בו אתה כבר סבא, עולים ובאים עם הזמנה, בלי הזמנה, הזיכרונות ההם וצפים. הזיכרונות מאלו שאהבת. ומראה פניהם ברבות שנות היתמות נותרו חקוקים בליבך, כמו אז ביום האחרון ההוא, היום בו נפרדו מהעולם, לתמיד. מאלו שאהבו אותך כמו שרק אבא ואימא יודעים לאהוב וכל האהבות בהמשך מסע החיים, חונים ליד, לפנים, לאחור, מתחת אך לעולם לא מעל.
ראש השנה בבית הוריי היה שיאו של מסע אשר תחילתו בתפילת הסליחות בשעות המוקדמות, עת אבי היה יוצא חרש, חס עלינו, ילדיו הקטנים, ומותירנו לישון במיטה החמה עוד שעה ארוכה. כשחזר, חלקנו כבר עשה דרכו לבתי הספר. חלקנו הבטנו בו ערני, מפויס, זורח, מזמזם ניגוני סליחות בסגנון שהיה מיוחד רק לו.
זמן רב לפני היה אבא מחלק יומו בין עבודתו לבין חנות המכולת הגדולה השכונתית. מעמיס ארגזי שתייה, זוכר אהבתו ובקשתו של כל אחד משניים עשר הילדים. ימים אחדים אחרי, או שמא למחרת היה זה, היה אבא מגיע לאותה חנות וקונה עוד כל שהיה נחוץ לחג. והיה גם את יום קניית הבשר המשובח והדגים הטריים, יום קניית ההפתעות לחג, שקיות אישיות, שמשום מה כיננו אותן 'מנות', לכל אחת ואחד ובהם ממתקים שטעמם עולה בחיכי, מראם מול עיני וריחם מטפס אל אפי.
בשבוע שחל בו החג, השכימה אימא עם שחר, פסעה מעדנות אל השוק השוקק, בחרה בקפידה תפוחים, רימונים, תמרים, ירקות ופירות בארגזים. את הנאים שבהם, את היפים שבהם בחרה כמו במלקטה. בין לבין, אנו הילדים יצאנו בשיירה עליזה מביתנו אל חנות הספר בעיר העתיקה. ישבנו והמתנו כל אחד לתורו, תספורת אחידה לחג. בימים הבאים הגיעה חנות האופנה הניידת, על מיטב בגדי הבוטיק שלה לסלון ביתנו. הבגדים הוצאו בשקיות כחולות עבות מרכב הסובארו הכחול, הונחו אחר כבוד על הספות שבסלון, ילד ילד הוזמן לבחור לעצמו מכנס חגיגי, חגורה חדשה תואמת, חולצת חג. תמיד תמיד, הריני מעיד על כך, אבא האיץ בנו. אימא חייכה אלינו לקחת עוד זוג מכנסיים, עוד חולצות, עוד גרביים, בעל חנות הבגדים הניידת חש בכל ערבי ראש השנה כבחנוכה, ניסים ונפלאות היה חוזה במו עיניו. נס גדול היה לו כאן.
יומיים אחרי, צעדנו שוב באותו מסלול לבחור את נעלי החג. אהבתי תמיד את נעלי היגואר השחורים ובכל שנה הם היו הבחירה המועדפת עליי. כך נמשך המסע החומרי אל ראש השנה כשלצדו פוסע יד ביד המסע האישי, רוחני. שירי החג נשמעו במגוון קולות בבית, תקיעות השופר מבית השכנים הרטיטו, ההתרגשות לקראת לבישת הבגדים החדשים, הנעליים הבוהקות, התספורות החדשות, המבט אל השולחנות הנפתחים ועליהן מפות לבנות. כל זה היה כאין ואפס לעומת בוקרו של ראש השנה.
עוד טרם נשמע קרקור התרנגולות שנרכשו לצורך מנהג הכפרות בערב יום הכיפורים הייתה אימא משכימה, מתקינה עצמה לתפילת הבוקר, בלי סידור, שגורה בפיה הייתה התפילה. בכל בוקר מימי חייה, עת הייתה פורשת ידיה אל על, נושאת עיניה לחלון המטבח ומסתכלת לשמיים, שפתיה נושאות תפילת אם על אישה, על ילדיה, הייתי מביט באימא ורואה את שערי השמיים נפתחים, מילותיה מטפסות בריקוד וחדווה עד כיסא הכבוד. משסיימה, לגמה מכוס התה המהביל וריח של נענע טרייה הציף את המטבח, ריח שעוד רגע קט ידחק על-ידי ריחות התבשילים המיוחדים ובראשם כתר השולחן, הדג המבושל.
חלפו עשרות שנים, תמונתה של אימא עם הסינר הצחור ניצבת ועומדת לנגד עיניי, אימא המעמידה סיר שטוח ענק ובו מונחים אחר כבוד המאכלים, מפזרת בלי כף מידה, בלי הוראות כתובות תבלינים לרוב, מותירה אותו להתבשל על 'אש קטנה' כהגדרתה, שעות ארוכות.
בעוד הבית מתעורר אט אט, נערמים הסירים, אישה אחת קטנה, מיוחדת, שיערה אסוף בקפידה מלאת חיוניות, מנהלת את המטבח בשקט מופתי, מעלה סירים אל הגז ומורידה אותם, עשרים בני משפחה יתענגו הערב על ארוחת החג שהכינה, לבד.
כשהתעוררנו, נמלא הבית בבליל ריחות, כשהגענו למטבח, על השיש המסודר כבר ניצבו כמו חיילים במסדר המפקד, הסירים, חמים ומדיפים ניחוחות. הרוח הטובה שהשרתה אימא בשקט שלה העניק טעם נוסף לחג. אבא כבר בעבודה, אנחנו בחופש מבית הספר נהנים מהריחות אך ממתינים ל'לפטיפאן', עוגות הדגל הפריכות, אווריריות, טעימות, עם משיחת ביצה בראשן ועליה סוכר פשוט המוזלף במידה.
הבנות, אחיותיי החרוצות, ממרקות את הבית, מציצות מעת לעת אל הממלכה של אימא במטבח, מתרות בנו לא לזוז ממקומנו', לא לעשות 'צעדים'. שולחן החג הבלתי נגמר ערוך, כסאות מכל הסוגים, הצבעים והריפודים מונחים לצידו אחר כבוד, הצלחות מונחות לצד ארבעה סטים שונים של הסכו"ם והרגע המכונן של עיצוב מפיות הנייר לתוככי הכוסות הגיע.
ארוחת הצהריים שלנו מיוחדת מאוד ביום זה, טעימות ונגיעות קסומות מהמאכלים הממתינים לנו הערב, ארגז החלות הריחניות מקבל צורה לאחר שארבע חלות נאכלו בהנאה, הגבעה בארגז התיישרה. אימא סיימה את הבישולים, טעמה משהו קל, והחלה לטפל בבצק, עוגיות ה'לפטיפאן' יצאו לדרך ואנו נכנסו אט אט למקלחת היחידה בבית, סרט אנושי הנע במהירות וביעילות.
ואז, או אז, אחרי שריח ה'לפטיפאן' דוחק את ריח הקציצות והדגים, ריח הסלטים, החל טקס לבישת בגדי החג. זו מתלבטת בין שמלת החתול לבין הטוניקה היפה, זו כבר בחרה את השמלה הפרחונית, זה נועל את נעליו החדשות וזה מכפתר את חולצת החג תוך שהוא מפספס לולאה, ואני? מביט בכמיהה בנעלי היגואר השחורות שלי הנחות אחר כבוד בקופסת הנעליים, הקופסה שכולם זרקו עוד ביום הראשון לקנייה.
אימא מתפעלת, מחמיאה, מהללת, משבחת, מיישרת כאן, מותחת שם. אבא מתארגן במקלחת. על המיטה הגדולה בחדר השינה הניח אבא מראש את חליפת שלושת החלקים היפה שלו אשר ציבעה חום ופסי כסף עדינים שזורים בה, נעליו החדשות מנצנצות מונחות על הרצפה בוהקת, העניבה מוכנה והחולצה הלבנה המגוהצת מונחת ליד המגבעת החומה. תבניות ה'לפטיפאן' לא מספיקות להתקרר ונאכלות בחדווה על ידינו. נרות החג מוכנים, כולנו נרגשים. אימא יוצאת מחדרה, יפה כלבנה במילואה, שערה אסוף עד לקודקוד מבליט את פניה היפות, המטופחות. שמלת חג לבשה אימא, בריח של הוד והדר התמלא הבית, כמלאכית נדמתה אימא באותן השעות, השקט טיפס אט אט ונכנס דרך חלונות הבית, עוד מעט חג.
אבא יוצא מחדרו, לבוש בחליפת שלשת החלקים, מגבעת חומה לראשו, שפמו מטופח, נהרה של חג נסוכה על פניו, ממתין לאימא שתסדר לו את הצווארון ותהדק את העניבה, כל כך הרבה יופי היה ברגעי החסד האלה, רגעים של אהבה.
אבא הוציא מהספרייה את המחזור בו התפלל אביו, לכל אחד מהילדים היה מחזור משלו, עוד רגע קט אימא והבנות ידליקו נרות חג, אבא יחלק את 'המנות', שקיות המתיקה המיוחדות ונצא מחויכים, יפים ושמחים לבית הכנסת בשכונה, 'חג שמח' בירכה אימא ואנו נופפנו לה לשלום, ממהרים לבית הכנסת להתרגש עם אבא בפיוט הפתיחה: אָחוֹת קְטַנָּה תפִלּוֹתֶיהָ, עוֹרְכָה וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ, אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ, תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ.

הכותב הינו מחנך, משורר, סופר ופובליציסט.
תאריך:  16/09/2020   |   עודכן:  16/09/2020
+10 מיליון ישראלים - בשנת 2024
19:32 16/09/20  |  איציק וולף   |   לרשימה המלאה

קצב גידול האוכלוסייה בישראל עומד על 1.6%  ▪  בשנת 2048 צפויים לחיות בארץ 15 מיליון תושבים וב-2065 - 20 מיליון תושבים

[צילום: רפיק מקבול/AP]
+חזנים ותוקעי שופר יוכלו להגיש בקשות עד היום בארבע
14:21 16/09/20  |  עידן יוסף

במשרד לשירותי דת מבהירים: הגשת בקשות לאישורי מעבר לחזנים ובעלי תקיעה יתקבלו עד היום בשעה 16:00. האישורים יהיו בתוקף רק לאחר אישור התקנות. בנוגע לתוקפם של האישורים ליום כיפור נוציא הודעה מסודרת.

+המהפכן השמרן תקע בשופר ברה"ש שחל בשבת
12:16 16/09/20  |  מנחם רהט   |   לרשימה המלאה

הרב עקיבא יוסף שלזינגר, חרדי קנאי, פעל לפני 115 שנה לחידוש התקיעה בראש השנה שחל בשבת, כבימי קדם, אך יוזמתו לא תפסה תאוצה

מהדהדים בסמטאות ירושלים [צילום: פלאש 90]

מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
הריחות של אימא, המתנות של אבא
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
מרגש מאד!! היו זמנים יפים... ל"ת
וינטר הניה  |  19/09/20 09:23
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות חגים ומועדים
שמחה סיאני
בעת זו של הקורונה, עליי לדאוג לשמוח ביתר שאת ולגרש מלבי את הצער והבדידות    בדרך זו אני נוטעת בלבי שמחה, תקווה לעתיד טוב יותר והעיקר - בריאות!
עמנואל בן-סבו
זו הייתה השנה בה קמה ממשלה, טובה או לא, תלוי בעיני המתבונן, אחרי שלושה ניסיונות כושלים. ממשלה מנופחת, מחציתה נושאי תארים, ביצועיה קשים, משל היו בתחרות המושכים בחבל
חנה נגאר וקנין
השפע תלוי ביכולת שלנו לגלות 'חמלה' כלפי אחר ו'חמלה כלפי עצמינו'    'חמלה' - זה הרצון להקל על אדם אחר את סבלו, 'חמלה עצמית' היא הרצון הטבעי שיש לאדם להקל על סבלו
עידן יוסף
הרבנות הצבאית הראשית הפיקה סרטון הסברה באשר לאופן התקיעה בשופר, תוך התאמה מיוחדת לימי הקורונה
מירב ארד
הישראלי הממוצע צורך כ-21 ק"ג דגים בממוצע בשנה    בשבוע הקניות לחג עולה הצריכה הממוצעת של הדגים בכ-78%    הישראלי הממוצע צורך כ-4.9 ק"ג רימונים לנפש בשנה    בשנת 2019, צרך הישראלי הממוצע כ-14.7 ק"ג תפוחים
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il