השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה

שני יועצים לממשלת ישראל מככבים במחוזותינו. האחד הוא פרופסור רוני גמזו שהתנדב והתגייס לתפקיד כפוי הטובה של הממונה על המאבק בנגיף הקורונה, "פרויקטור" בלעז המיותר המכה בנו, יצור וביטוי שכלל אינם קיימים, בשום מקום ושפה בעולם. גמזו מייעץ לממשלה, לפעמים עצותיו מתקבלות ולפעמים לא, וכך נכון שיהיה. הוא יועץ, והממשלה היא הרשות המחליטה והמבצעת. וכאשר הממשלה החליטה בניגוד להצעתו הודיע גמזו שזכותה להחליט והוא מתייצב לימין ההחלטה שהתקבלה על-ידי הגוף המוסמך, וכך נכון שיהיה. היועץ האחר הוא ד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה, שאינו מתנהג כיועץ אלא כרשות-על, מעל הרשות המבצעת ולעתים גם מעל הרשות המחוקקת, ואף מעז לכוף את דעתו על רשויות אלה, בשעה שתפקידו, כשמו כן הוא - יועץ. כלומר, מי שלפעמים עצותיו מתקבלות ולפעמים לא. על כן שם התפקיד שלו: יועץ. זו העת לחשבון נפש ולניתוח תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה (היועמ"ש), תפקיד רב-תחומי, כאשר בין התחומים קיימים ניגוד עניינים וסתירות מובנות. למעשה מדובר בתחומים אחדים ולא אחד בלבד, וחשוב להפריד ביניהם, כדי שיתבצעו באופן הראוי. המשכו של הפסוק "השיבה שופטינו כבראשונה" הוא "ויועצינו כבתחילה". נראה שהרישא צריכה להיות מופנית כלפי הרשות השופטת, והרישא - לעבר היועץ המשפטי לממשלה ויועצים משפטיים ברמות השונות. מעמדם התחזק לבלי הכר, עד כדי פגיעה בסמכויות הרשות המבצעת, הן כאשר מדובר בנבחרים, הן כאשר מדובר במנהלים והן כאשר מדובר במפקדים, הן בחיים האזרחיים והן בצה"ל. גם כאן יש הכרח לחזור לאיזון הנכון והראוי. חשוב שהיועץ המשפטי החדש לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, יצטנע מעט, וישיב כבתחילה את תפקודו של מוסד היועץ המשפטי.