X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  כתבות
ברגמן. ההסתכלות דרך משקפיים אפיגנטיות חשובה. האפיגנטיקה מכינה את הגוף להתמודד עם מה שעתיד לבוא
לפצח את מנגנון המתילציה
במשקפיים אפיגנטיות
הפרופסור יהודית ברגמן, אפיגנטיקאית, מהמחלקה לביולוגיה התפתחותית בחקר הסרטן בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, היא מהראשונים שפיצחו את המנגנון העומד בבסיס השפעת המיקרוביוטה על תאי אפיתל המעי. עם צוות המחקר הראתה לראשונה שהמיקרוביוטה מפעילה תוכנה אפיגנטית חדשה בתאי המעי, הכוללת שינויים במתילציה של הדנ"א, אשר יש לה חשיבות בהכנת הגוף לאתגרים עתידיים במהלך החיים. "המנגנון שאנו מציעים מתאים למנעד רחב של גנים שמעורבים במחלה"
בארוחה עם צוות המעבדה

תעשי חיים
כשהיה עלי לבחור בית ספר תיכון, המורים בבית הספר המליצו לי ללכת ללמוד בעירוני ד', קרוב לבית הורי, שגם נחשב לבית ספר אליו הלכו כל התלמידים המצטיינים. אבי התנגד והתעקש שאלך ל'תיכון חדש'. הוא אמר לי: 'אני יודע שאת תלמדי כל החיים, כי את אוהבת ללמוד, אבל עכשיו אני רוצה שתעשי חיים'

הפרופסור יהודית ברגמן, אם לניתאי ושירה וסבתא לארבעה נכדים, גדלה בצפון תל אביב במשפחה שהיא מכנה 'שמוצניקית' - בית סוציאליסטי ערכי, להורים ניצולי שואה. יהודית: "אני קרויה על שם סבתי ובכל העולם קוראים לי יהודית (במלרע) ולא בשום כינוי קרוב אחר".
שורשיה המשפחתיים של ברגמן שלובים בעשייתה ובבחירותיה האישיות והמקצועיות. אביה, גרשון כץ, שהיה נציג תנועת 'השומר הצעיר' בקונגרס הציוני בווינה, לחם כפרטיזן במלחמת העולם השנייה, קיבל את אות הגבורה מהצבא הרוסי, והיה מהפרטיזנים היהודים הבודדים שהצטרפו לצבא הרוסי, בתום המלחמה. ב-1946, עבר לחיות ברוסיה ועבד בתפקיד בכיר כמנהל בנק. אבא קובנר, שהיה חברו, שלח אליו את אשתו, מספרת ברגמן, שאמרה לו כי זה לא הזמן לעשות לביתו ושעליו לסייע בעלייה לישראל. כך נאלץ לברוח מרוסיה דרך אירופה, שם חילץ ילדים יהודים שנמסרו למנזרים. הוא עבר גם בין מחנות העקורים, כדי לשכנע אנשים לעלות ארצה. במחנה ברגן בלזן הוא פגש את אמה של ברגמן, ובשנת 1948 עלו ארצה לאחר שנישאו.
איך נראה הבית בו גדלת?
ברגמן: "הורי הגיעו לתל אביב, ואבי קיבל משרה ודירה, בזכות מעמדו, מה שבהחלט היה נקודת פתיחה טובה. לקום בשבת בבוקר ולומר 'בואו ניסע לראות את השדות שבעמק', לא היה פרפראזה, זה מה שאכן עשינו מדי שבת בבוקר. זה היה אך טבעי שעד סיום התיכון הייתי חברה בתנועת נוער, אבל לא בתנועת 'השומר הצעיר', אלא בתנועת 'הנוער העובד' של התנועה המאוחדת, לשם הלכו כל חברי.
"בבית הייתה מוטיבציה חזקה ללימוד. כשהיה עלי לבחור בית ספר תיכון, המורים בבית הספר המליצו לי ללכת ללמוד בעירוני ד', קרוב לבית הורי, שגם נחשב לבית ספר אליו הלכו כל התלמידים המצטיינים. אבי התנגד והתעקש שאלך ל'תיכון חדש'. הוא אמר לי: 'אני יודע שאת תלמדי כל החיים, כי את אוהבת ללמוד, אבל עכשיו אני רוצה שתעשי חיים'. התקבלתי ל'תיכון חדש', שהיה תיכון סוציאליסטי עם לימודי ערבית שהייתה שפת חובה. באחד במאי צעדנו בעיר עם דגלים אדומים, וביום שישי הגענו לבית הספר עם חולצת תנועה. קראנו למורים בשמותיהם ולא עמדנו כשהם נכנסו לכיתה, כפי שנהוג היה בבתי ספר אחרים. בפועל, באמת עשיתי חיים. ביקרתי בכל הקיבוצים ברחבי הארץ, כי נקראנו מדי פעם, כתלמידי בית הספר, להושיט יד בקטיף. ביליתי גם לא מעט בים ועדיין הייתי תלמידה לא רעה".
מה היה השלב הטבעי הבא?
ברגמן: "לא שירתי בצבא מסיבות בריאותיות, והשלב הטבעי הבא היה לימודים באוניברסיטה. התקבלתי, בין היתר, לאוניברסיטה העברית בירושלים, אבל הייתי ילדת-בית, עד היום אני כזו וגם איש מחברי לא הלך ללמוד שם. באוניברסיטת תל אביב הכניסו אותי לרשימת המתנה ללימודי ביוכימיה, כי העדיפות הראשונה הייתה למי ששירת בצבא. התקבלתי בבר-אילן לתואר ראשון, למרות הבעייתיות לכאורה, שכן לא באתי מבית דתי, ובתקופה ההיא, העדיפות בבר-אילן הייתה בעיקר לדתיים. למדתי תואר ראשון ושני בביוכימיה וכמובן שהייתי מחויבת ללמוד שיעורים ביהדות, מהם נהניתי מאוד.

משמיעה את קולה
עם חבר מדען בכנס

אם אין אני לי
ישבתי בקהל ועלתה לבמה מדענית שהרצתה על ההבדל בין הנוגדן שנמצא על ממברנת התא הלבן לבין נוגדן המופרש לדם. היא טענה שהנוגדנים הממברנליים והמופרשים שונים זה מזה ושזו תגלית חדשה פורצת דרך. ישבתי בקהל הלומה והדמעות זלגו מעיני. כשהיא סיימה את ההרצאה, אחת המדעניות הבכירות בכנס, מיהרה לעלות לבמה, בה בעת שאנשים כבר מתחילים לקום מכסאותיהם. היא אחזה במיקרופון ואמרה: 'אני רק רוצה לומר שההרצאה האחרונה ששמענו על מחקר הנוגדנים, כבר פורסמה על-ידי ברגמן וחיימוביץ לפני קרוב לשנה'. יצאנו החוצה, היא ניגשה אלי ואמרה לי: 'בפעם הבאה לא אהיה שם עבורך. עלייך לפעול בעצמך', והלכה

במסגרת המחקר בדוקטורט שעשתה במכון ויצמן בתחום האימונולוגיה, פרסמה ברגמן מאמר על תגלית פורצת דרך. מטרת המחקר הייתה לפענח האם הנוגדן הנמצא על קרום תא הדם הלבן, הנקרא לימפוציט, שונה מהנוגדן המופרש על-ידי אותו תא. ברגמן הצליחה להראות שמדובר בנוגדן בעל מבנה שונה. ב-1978, בהיותה כבר נשואה ואם לפעוט, נסעה למשך ארבע שנים לפוסט דוקטורט ראשון באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב, ולאחר מכן המשיכה למכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT), לפוסט דוקטורט שני, שם חקרה היבטים אחרים של מערכת החיסון.
חווית במהלך תקופת הפוסט דוקטורט חוויה שהתבררה כחוויה מכוננת. ספרי עליה.
ברגמן: "תמיד הייתה לי בעיה בהשמעת קולי, מאז הייתי ילדה. גם היום בסמינרים אני די שקטה, אך מביעה את דעתי כאשר אני חושבת שמה שאומר יתרום להבנה גם של אחרים. הלכתי לכנס אימונולוגי, ישבתי בקהל ועלתה לבמה מדענית שהרצתה על ההבדל בין הנוגדן שנמצא על ממברנת התא הלבן לבין נוגדן המופרש לדם. היא טענה שהנוגדנים הממברנליים והמופרשים שונים זה מזה ושזו תגלית חדשה פורצת דרך. ישבתי בקהל הלומה והדמעות זלגו מעיני.
"כשהיא סיימה את ההרצאה, אחת המדעניות הבכירות בכנס, מיהרה לעלות לבמה, בה בעת שאנשים כבר מתחילים לקום מכסאותיהם. היא אחזה במיקרופון ואמרה: 'אני רק רוצה לומר שההרצאה האחרונה ששמענו על מחקר הנוגדנים, כבר פורסמה על-ידי ברגמן וחיימוביץ לפני קרוב לשנה'. יצאנו החוצה, היא ניגשה אלי ואמרה לי: 'בפעם הבאה לא אהיה שם עבורך. עלייך לפעול בעצמך', והלכה. זה היה רגע מעצים ומכונן של התעוררות, כי הבנתי שאם אני לא אעשה זאת עבור עצמי, איש לא יעשה זאת עבורי. או במילים אחרות, אני חייבת להשמיע את קולי אם יש לי מה לומר".
עם סיום הפוסט דוקטורט הראשון, המשיכה ברגמן למכון הטכנולוגי במסצ'וסטס (MIT), לפוסט דוקטורט שני, במשך שנתיים, אצל פרופסור דיוויד בולטימור, חתן פרס נובל, מהביולוגים הגדולים בדורנו. היא התעמקה בביולוגיה מולקולרית, תחום שאז רק החל לפרוח, ופגשה את החוקרים הטובים בעולם. ברגמן מעידה על תקופה מחקרית מכוננת בצורה יוצאת דופן: "הבנתי טוב יותר מה זה אומר 'לרוץ על המחקר', את הקצב, את התחרותיות. תקופה מאירת עיניים באופן חיובי מבחינתי. את לומדת המון, יוצרת קשרים שנשארים לכל החיים ו'משתפשפת' במחקר באופן מרבי. אני בקשרי חברות אמיצים הן עם פרופסור בולטימור והן עם עמיתי מהפוסט דוקטורט עד היום".
כיצד חוויתם את החזרה ארצה?
ברגמן: "חזרנו ארצה בתחילת 1985 כי רציתי לחיות בישראל, אבל יותר מכך, לא יכולתי לתת להורי לחיות את שארית חייהם בלעדי. בעלי רצה להישאר, שכן הוא החזיק במשרה נחשקת כפרופסור באוניברסיטת בראון בפרובידנס, אך הצלחתי לשכנע אותו לשוב ארצה. חזרנו לתקופה כלכלית קשה ביותר שכללה אינפלציה נוראית. מרווחה כלכלית חזרנו להכנסה של 400 שקל בחודש. בעלי חזר ללמד באוניברסיטת בראון ועבד במתכונת של חצי שנה שם וחצי שנה בארץ, במשך שבע שנים. במהלך התקופה הזו, ילדתי את בתי השנייה".

נישות חדשות למחקר
עם סטודנט לשעבר

בקשה למענק מחקר
בישיבת המחלקה הראשונה בה השתתפתי, נאמר לי שלא אקבל כסף למחקר מתקציב המחלקה, כי אני צעירה ויכולה לכתוב בקשות למענק מחקר. עבר זמן רב עד ששונו החוקים האלה, אבל אני חושבת שאני הראשונה במחלקה הזו שכתבתי בקשה למענק מחקר

ברגמן מספרת על חבלי קליטה מאתגרים בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, במחלקה קטנה של רפואה ניסויית, שכחלק משיקולים ארגוניים אוחדה בהמשך עם מחלקות נוספות. בחדר קטן ללא חלון, ששימש גם כמעבדה וגם כמשרד והלומה גם מהאופן שבו, לדבריה, הדור המבוגר באותם ימים קלט את הדור הצעיר, החלה את דרכה כחוקרת צעירה באוניברסיטה. ברגמן: "בישיבת המחלקה הראשונה בה השתתפתי, נאמר לי שלא אקבל כסף למחקר מתקציב המחלקה, כי אני צעירה ויכולה לכתוב בקשות למענק מחקר".
היחס הזה שימש זרז עבורך כחוקרת בעלת מוטיבציה, הסוללת את דרכה?
ברגמן: "עבר זמן רב עד ששונו החוקים האלה, אבל אני חושבת שאני הראשונה במחלקה הזו שכתבתי בקשה למענק מחקר, קיבלתי מענק מחקר ואף קיבלתי פרס על מענק המחקר הראשון שכתבתי. במחקר הצעתי להנדס נוגדנים שחלקם יהיו עשויים מנוגדן שמקורו בעכבר וחלקם מנוגדן שמקורו מאדם, כך שאם מזריקים אותם לאנשים, זה יעורר תגובת נגד רק כנגד החלק הקטן המגיע מהנוגדן העכברי ולכן יגרום נזק קטן בגוף האדם".
אילו נישות נוספות למחקר רצית לפצח?
ברגמן: "חיפשתי לעצמי נישות למחקר שבהן אוכל לפצח שאלות מעניינות וחשובות. בחרתי להתמקד בשאלה שהיא אחת השאלות החשובות באימונולוגיה. כשתא לימפוציט מפריש נוגדנים, הוא מפריש נוגדן שנוצר רק מכרומוזום אחד מבין זוג כרומוזומים, שעליהם נמצאים הגנים המקודדים לנוגדן. התופעה הזאת נקראת Immunoglobulin allelic exclusion. יש לכך היגיון ביולוגי נפלא".
מה ההיגיון הביולוגי של התופעה הזאת?
ברגמן: "תחשבי על האפשרות שתא אחד יפריש שני נוגדנים שונים, נוגדן אחד כנגד פתוגן זר ומזיק, שנגדו הגוף צריך להילחם, ונוגדן שני המכוון כנגד הגוף עצמו. כלומר, תא המייצר נוגדן טוב שעוזר לגוף ונוגדן שני התוקף את הגוף. לגוף יש מנגנונים להרוג תאים המכוונים כנגד הגוף. אם התא המייצר את שני סוגי הנוגדנים יישאר בגוף בגלל שהוא מיצר את הנוגדן הטוב, זה יוביל למחלות אוטואימוניות עקב יצירת הנוגדנים כנגד הגוף. השאלה המחקרית שלי הייתה, אם כן, כיצד התא מייצר רק נוגדן מסוים אחד, למרות שיש לו שני כרומוזומים היכולים ליצור שני נוגדנים לגמרי שונים".
השאלה המחקרית הזאת, הובילה אותך לאפיגנטיקה.
ברגמן: "השאלה הזאת הובילה אותי להתעניינות באפיגנטיקה, בזה אני עוסקת כיום, כאפיגנטיקאית. יש את רצף הדנ"א שעובר בהורשה גנטית, אבל יש עוד איזה שהוא זיכרון תאי שעובר בהורשה, מתא האם לשני תאי הבת. הזיכרון הזה נקרא זיכרון אפיגנטי. זה לא הרצף של הדנ"א, אלא זה משהו 'שיושב' עליו. ישנם סוגים שונים של אפיגנטיקה, חלקם נחשבים יותר מובהקים מבחינת ההגדרה שלהם כאפיגנטיקה, וחלקם פחות. אני מתעניינת, בעיקר, באפיגנטיקה שקשורה למתילציה של דנ"א, שלגביה אין כל מחלוקת לגבי היותה מנגנון אפיגנטי העובר בהורשה".

מתילציה של הדנ"א
עם בנה בחגיגת בת המצווה של בתו

מה זו מתילציה של הדנ"א?
ברגמן: "הדנ"א בנוי מארבעה סוגי אבני בניין הנקראים בסיסים. ניתן להשוות את זה לכתב, רצף הבסיסים הוא אותיות, והאפיגנטיקה היא הניקוד שלהן כדי לדעת כיצד לקרוא אותן. המתילציה של הדנ"א היא הניקוד. אחד מהבסיסים בדנ"א שלנו שקוראים לו ציטוזין, יכול להיות עם או בלי שייר כימי, דהיינו מתיל, ש'יושב' עליו. אם דנ"א הוא 'ממותל', הוא נקרא בצורה שונה מדנ"א שאינו 'ממותל'. זאת מהות העניין.
"היינו הראשונים לחקור את הנושא הזה בהקשר של המנגנון העומד בבסיס תהליך Immunoglobulin allelic exclusion ואני חושבת שאנחנו עדיין המובילים בתחום המחקר הזה. הראינו שהמצב בו לימפוציט מבטא רק נוגדן אחד, למרות שיש לו שני כרומוזומים מהם הנוגדנים יכולים להתבטא, הוא בגלל אפיגנטיקה שסוגרת כרומוזום אחד מבין השניים. ה'ניקוד' אומר לי, תקראי רק מהכרומוזום הפתוח. ירדנו ממש לעומקו של התהליך שלהפתעתנו מתחיל בשלב מוקדם מאוד בהתפתחות העוברית".
האם התופעה הזאת ייחודית רק למולקולת הנוגדן?
ברגמן: "אין זו תופעה ייחודית רק למולקולת הנוגדן. 10% מהגנום שלנו מתבטא רק מכרומוזום אחד ולכן המנגנון שפענחנו ישים לכל הקבוצה הזו. מעניין שבקבוצה הזו יש הרבה גנים שקשורים בכל מיני מחלות נירונאליות. המנגנון שאנו מציעים הוא מנגנון שמתאים למנעד רחב של גנים שמעורבים במחלה. השאלה המחקרית הזאת היא בעיני ממש סוג של אומנות, מחקר שהוא בבסיס של הביולוגיה".
אילו תהליכים ביולוגיים נוספים את בודקת דרך המשקפיים האפיגנטיות?
ברגמן: "אני מסתכלת במשקפיים אפיגנטיות על כל מיני תהליכים נוספים. תחום מחקר נוסף שמעניין אותנו הוא תהליך הרגנרציה (לידה מחדש). בין אם זאת רגנרציה של שריר או כבד אחרי פציעה, או רגנרציה של מעי. ישנן מחלות מעי דלקתיות קשות, כגון, קרוהן או קוליטיס, שחלקן מתפתחות לסרטן. אני מתעניינת בהשפעה של האפיגנטיקה על דלקת המעי. מה שמייחד את האפיגנטיקה הוא שהיא משתנה כפונקציה של הסביבה. את הרצף של הדנ"א את לא יכולה לשנות כפונקציה של הסביבה, אלא אם כן תקריני אותו חזק מאוד. את האפיגנטיקה, את יכולה לשנות בדרכים רבות, באוכל למשל".
מה בדקתם בכל הקשור להשפעת האפיגנטיקה על דלקות מעי ועל התפתחות סרטן?
ברגמן: "הסתכלנו על המעי, כי רצינו לבדוק מה ההשפעה של האפיגנטיקה גם על הדלקת וגם על התפתחות הסרטן. גילינו כיצד מחלה כרונית של המעי גורמת לשינוי באפיגנטיקה של תאי המעי המשפיעה על ביטוי הגנים. להפתעתנו, האפיגנטיקה של הדלקת הכרונית הייתה דומה מאוד לזו שנצפתה בסרטן. במאמר האחרון שפרסמנו בפברואר 2020 ב-Nature Microbiology, שאלנו מה התפקיד של המיקרוביום (החיידקים ושאר יצורי המעי) באפיגנטיקה. הראינו שהחיידקים הללו, מפעילים תוכנה אפיגנטית בתאים שעוטפים את צינור העיכול ומאפיינים אותם. כיום אנחנו לא מסתכלים על גנים בודדים, אלא על כל הגנום. ראינו את השינוי הענק שמתרחש ושאלנו לשם מה זה טוב בעצם?".

אפיגנטיקה של המעי
בארוחה עם צוות המעבדה

מתילציה שונה
אם את לוקחת עכברים שכלל לא ראו חיידקים ומשווה מעי של עכבר כזה למעי של עכבר שגדל בסביבה חסרת חיידקים, את רואה שהמתילציה של הדנ"א לגמרי שונה באלפי מקומות. האם זה טוב או רע? מה החיידקים האלה עושים שם?

כיצד חקרתם זאת בפועל?
ברגמן: "אם את לוקחת עכברים שכלל לא ראו חיידקים ומשווה מעי של עכבר כזה למעי של עכבר שגדל בסביבה חסרת חיידקים, את רואה שהמתילציה של הדנ"א לגמרי שונה באלפי מקומות. האם זה טוב או רע? מה החיידקים האלה עושים שם? הסתכלנו גם על הביטוי של הגנים וראינו שהחיידקים הללו מפעילים תוכנה אפיגנטית, שגורמת לביטוי של גנים שהם אנטי דלקתיים. כלומר, בהתחלה המיקרוביום הוא טוב מאוד בשבילנו, כי הוא מייצר אפיגנטיקה בתוך המעי שעובדת בשבילנו וגורמת לכך שהגוף יהיה מוכן להתמודד עם קשיים בעתיד. לכן, אם תיקחי עכברים סטריליים מחיידקים שהתוכנה לא הופעלה ותגרמי להם דלקת, הם ימותו מיד, כי הם פחות עמידים משמעותית לדלקת.
"אך מה קורה כשאני משרה דלקת חריפה בעכבר שנחשף לחיידקים? המעי מכוסה במעטפת של תאים שצמודים אחד לשני שלא מאפשרים לחיידקים להיכנס פנימה, אך כשאת משרה דלקת, הרווחים בין התאים מעט גדלים ואז החיידקים נכנסים פנימה לתוך הרקמה ומפעילים דלקת חזקה מאוד. במצב זה באים לידי ביטוי גנים ששייכים לקוליטיס, לקרוהן ולסרטן. המשמעות היא שהמקרוביוטיקה היא כמו חרב פיפיות. בהתחלה היא טובה לנו, כי היא מאפשרת לנו לבנות מערכת הגנה טובה, אבל במצב של דלקת מתמשכת וחזקה היא משפיעה על האפיגנטיקה לרעה".

משמעות יישומית
בטיול עם צוות המעבדה

אוהבת לשבת אתכם
ישבתי שנים רבות כמעט בכל הוועדות האפשריות באוניברסיטה, כולל בוועדה המתמדת שמנהלת את האוניברסיטה, שיושבים בה, נשיא האוניברסיטה, דיקנים, רקטור, ארבעה פרופסורים מהסנאט, כאשר אני הייתי אחד מהם. תמיד כשחזרתי למעבדה, אמרתי לסטודנטים שלי: 'אני כל כך אוהבת לשבת אתכם'

ההסתכלות דרך משקפיים אפיגנטיות היא חשובה מאוד, מבהירה ברגמן, כי התפקיד של האפיגנטיקה הוא ליצר מצב בו הגוף יוכל להתמודד עם דברים בטווח הרחוק, לגרום לתא לבטא את הדברים הטובים שיוכלו לסייע לו להתמודד עם מה שיגיע בהמשך. ברגמן: "רק אם את מסתכלת במשקפיים אפיגנטיות ולאחר מכן משליכה את מה שאת רואה לאיזה ביטוי גנים את מקבלת, את מבינה לעומק את התהליך. זהו שלב חיוני ביותר להבנה כיצד ניתן לטפל במחלות אלו. גם האפיגנטיקה של ההריון, אגב, מכינה את הגוף להתמודד עם מה שיבוא בעתיד".
מה באופק המחקרי?
ברגמן: "באופק המחקרי שלנו, אנחנו רוצים להמשיך ולהבין את המנגנון, איך המתילציה של הדנ"א עושה זאת. מעניין אותי מאוד, למשל, מה קורה בזקנה. בזקנה, האפיגנטיקה מתחילה 'לפשל' ויש שינויים גדולים מאוד אותם אני רוצה להבין. גם מערכת החיסון היא כבר הרבה פחות עמידה בזקנה ואני חושבת שהאפיגנטיקה היא אחד השחקנים הכי חשובים בתהליך הזה. אם אצליח להבין את זה טוב יותר, אבין כיצד ניתן לשפר את המערכות השונות בגוף של אדם זקן".
מה בדיוק ניתן לחקור באפיגנטיקה של הגיל השלישי?
ברגמן: "למשל, מדוע קורונה מתקיפה משמעותית יותר את הזקנים מאשר את הצעירים? ייתכן שהאפיגנטיקה של הזקן כבר לא עובדת כפי שצריך, הם לא מייצרים נוגדנים כמו שצריך, ואינם מיצרים תאים התוקפים את התאים המודבקים בנגיף. אני משקיעה הרבה מחשבה בנושא הזה, כדי להתערב בתהליך ולמצוא את הפתרונות".
מה הערך המוסף של היותך חוקרת שהיא גם מרצה בכירה?
ברגמן: "ישבתי שנים רבות כמעט בכל הוועדות האפשריות באוניברסיטה, כולל בוועדה המתמדת שמנהלת את האוניברסיטה, שיושבים בה, נשיא האוניברסיטה, דיקנים, רקטור, ארבעה פרופסורים מהסנאט, כאשר אני הייתי אחד מהם. תמיד כשחזרתי למעבדה, אמרתי לסטודנטים שלי: 'אני כל כך אוהבת לשבת אתכם'. אני מנסה לבחור סטודנטים כאלה שאני יודעת, שהערך המוסף שלי יהיה משמעותי עבורם. כגון, סטודנטית שהיא אם לילדים מהרשות הפלשתינית, או בכלל סטודנטים ערבים, גם בזמנים שלקבל סטודנטים ערבים לשורות האקדמיה לא היה מקובל כל כך. היה לי סטודנט ערבי שפנה אלי למרות שאנחנו לא מאותו תחום ולמד אצלי ולאחר מכן נסע לארה"ב לפוסט דוקטורט. בסיום הפוסט דוקטורט, הוא בא אלי ואמר: 'באתי להודות לך שנתת לי את הפוסט דוקטורט הכי טוב בקריירה שלי'. אנחנו עד היום חברים קרובים ואף ערכתי לו את החתונה שלו אצלי בבית".
שילוב של משפחה, ילדים ומדע הוא שילוב מאתגר או שילוב הכרחי מבחינתך?
ברגמן: "השילוב של משפחה ילדים ומדע חשוב לי מאוד ולא הייתי יכולה לעשות את מה שעשיתי עד כה בלי השילוב של שלושת הפרמטרים הללו. משפחה וילדים הם עמודי התווך שבזכות היותם בחיי, אני יכולה לעשות מדע כל הזמן וזו המשמעות מבחינתי. אני באה למעבדה גם ביום שישי, לפעמים, זה המקום שלי, אבל העוגן הוא הבית".
מה גישתך לגבי יישום מסחרי של תגליות מדעיות?
ברגמן: "ילדיי, כמו בעלי, באים מתחום הכלכלה ומנקודת המבט שלהם, הם מתבדחים ואומרים לי 'מתי כבר תעשי כסף'. שיתוף פעולה עם חברות מסחריות כדי לקדם את הרפואה הוא חשוב, ההשקעה שלהם היא הכרחית וחשובה, אבל חברות בתעשיה יעשו רק מדע שבעזרתו ניתן להרוויח כסף".
ברגמן חוזרת לשורשיה ומייחלת שנדע לא רק לקדש את הפרט, אלא גם את החברה, 'חטאנו קצת בזה', היא אומרת. למרות שגדלה בבית של ניצולי שואה, לא גדלה עם ניכור לדת. היא מחוברת לקהילה הדתית באזור מגוריה בירושלים והמחשבה על בית כנסת עושה לה רווחה בלב. ברגמן: "הכרתי בקהילה הזאת ערכים נפלאים שהלוואי ויכולתי להשליך אותם על כלל החברה. נוח לי מאוד בחברת האוכלוסייה הזאת, למרות היותי חילונית. אני מרגישה חיבור עמוק ליהדות, לשורשים העמוקים שלה, לא רק לישראליות, זה נותן לי כוח".

בטיול עם צוות המעבדה
בטיול עם צוות המעבדה
תאריך:  04/10/2020   |   עודכן:  04/10/2020
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
ד"ר כרמית פדן
המאבק הפוליטי בישראל העצים בשנים האחרונות והפך לכזה שמטרתו בראש ובראשונה לפגוע בקבוצה האחרת, תוך משחק סכום אפס    התוצאות הקשות שלו באות לידי ביטוי במשבר הקורונה, כאשר כל שבט עושה דין לעצמו ומתעלם מהנזק שהתנהגותו גורמת לאחרים    קשה למצוא עיקרון חברתי משותף, לפחות בטווח הקצר
ד"ר לירן ענתבי
מדובר בתחום בעל חשיבות מכרעת לישראל, גם ובעיקר ברמת הביטחון הלאומי    הטיפול בו מציב שורה של אתגרים, המחייבים מענה רוחבי ונקודתי מתואם ומושכל
טובה ספרא
הקורונה תמשיך להשפיע על חיי היומיום, ולא יהיה קל, גם בחודשים הבאים. נובמבר יהיה קשה במיוחד. פתיחת הגבולות וחידוש הטיסות מסתמנים מפברואר. בנט צריך לזכור ש"סקרים הם כמו בושם". כוכב מארס בנסיגה משפיע על כולנו
איתמר לוין
נזקי הקורונה ילוו אותנו שנים רבות ולכן צריך להתחיל לתכנן את ההבראה    החיסון למגיפה יהיה מבצע לוגיסטי ורפואי מורכב ביותר, המחייב היערכות מדוקדקת    תחזית קודרת ליום שאחרי הבחירות בארה"ב    כדאי לימין בארץ ללמוד לקח מקוצר הראות של הדמוקרטים האמריקנים    כיצד למנוע איסורי פרסום בעייתיים בדיוני מעצרים    הייחודיות של חג הסוכות הבא עלינו לטובה
דוד חרמץ
פרופ' יובל אלבשן, דיקן הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, ראה כילד את אביו נלחם בשחיתויות שחשף במקום עבודתו. אביו מת בן 44 מוחרם ומנודה. מאז אביו הפך אצלו למודל לחיקוי. אלא שגם למקום מגוריו בילדותו יש משקל משמעותי לשחייה רבת השנים שלו נגד הזרם. ואיך כל זה קשור למשפט אלאור אזריה ולתיקי נתניהו
רשימות נוספות
בחירה היא שם המשחק  /  שרון מגנזי
חמישים גוונים של אפור  /  שרון מגנזי
רצה למרחקים ארוכים  /  שרון מגנזי
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il