מה ברא הקדוש ברוך הוא ביום השבת? אנחנו מדברים על "ששת ימי המעשה" אבל על "שבעת ימי הבריאה", כלומר - גם בשבת נברא משהו. לכאורה, הקב"ה ברא בה את השביתה ממלאכה, את המנוחה. אבל זה מוקשה: בריאה היא יצירת משהו חדש, ואילו מנוחה היא הימנעות מעשייה; איך אפשר ליצור אי-עשייה?
ד"ר יעקב ברויאר המנוח, שהיה במקצועו מורה לאנגלית ובמהותו תלמיד חכם מבריק ומעמיק, הסביר זאת כך: בשבת ברא הקב"ה את הקביעה שחוקי הטבע פועלים ואינם משתנים. המנוחה של הקב"ה, פירושה שהתפוח של ניוטון תמיד יפול, שהמים תמיד ירתחו באותה טמפרטורה, שהשמש תמיד תזרח במזרח ותשקע במערב, שחוק שימור החומר וחוק שימור תמיד יפעלו. כלומר: ההכרה בחוקי הטבע היא חלק מן האמונה בבריאת העולם. מי שאמר והיה העולם, הוא גם מי שאמר והיה הטבע. וכבר אמרו דורשי רשומות, שהמילה "אלוהים" שווה בגימטריא למילה "הטבע".
קביעתו של ד"ר ברויאר מסבירה משנה תמוהה-משהו בפרקי אבות, שם מדברים חז"ל על מה שנברא ב"ערב שבת בין השמשות". כל הרשימה היא של מכשירים או אירועיים ניסיים - פי הארץ שבלעה את קרח ועדתו, פי אתונו המדברת של בלעם, לוחות הברית ועוד. חז"ל התחבטו בשאלה, כיצד ייתכן שבעולם הטבע - שבריאתו הסתיימה בששת ימי בראשית - ייתכנו דברים בלתי טבעיים כאלה. תשובתם הייתה: הם נבראו בשעת דמדומים, בתוך הטבע אבל גם מחוצה לו; חוסר הטבעיות שלהם נקבע מראש בתוך מערכת הטבע.
המשמעות הנצחית של חוקי הטבע חלה גם על הרפואה. הקב"ה קבע כחוק, שנגיפים וחיידקים מסוגלים לגרום למחלות ואפילו למוות - וקבע כחוק, שיש דרכים להתמודד איתן. חוק הטבע האלוקי הוא, שניתן לחסל חיידקים על-ידי אנטיביוטיקה, שניתן לחסן את הגוף מפני נגיפים - ושניתן להפחית משמעותית את פגיעתם על-ידי הישמעות לכללים אותם קובעים הרופאים. העובדה שמסיכה מפחיתה מאוד את סכנת ההידבקות, היא חלק מן הטבע שיצר הקב"ה. העובדה שהתקהלות מגבירה מאוד את סכנת ההידבקות, היא חלק מן הטבע שיצר הקב"ה. מי שחוזר לתלמודי התורה ולישיבות בניגוד גמור לכללים הרפואיים, למחרת השבת בה קראנו בתורה את מעשה בראשית, רומס ברגל גסה את עקרונות היסוד הללו של העולם.
ההלכה היא ברורה וחד-משמעית: בענייני בריאות שומעים לרופא, ורק אז שואלים את הרב כיצד ליישם מבחינה הלכתית את הציווי הרפואי. אם מאה גדולי הדור יגידו לפלוני לצום ביום הכיפורים ואילו רופאו הבודד והחילוני יאסור עליו לצום - אסור לו לצום, נקודה וסוף פסוק. ר' חיים מבריסק, מגדולי התורה במאה ה-19, נהג להורות לחולים שלא לצום ביום הכיפורים, והסביר לתוהים: אני לא מקל ביום הכיפורים; אני מחמיר בפיקוח נפש. מי ששואל רב האם לבצע ניתוח עליו ממליץ הרופא, הוא שוטה העלול להפוך לרוצח או למתאבד. ורבנים שנותנים תשובות כאלו על סמך "רוח הקודש", עלולים אף הם להפוך לרוצחים.
התנהלותם של חלק מן החרדים במגיפת הקורונה - הן מנהיגים דתיים שלהם, הן נציגים פוליטיים שלהם והן ברמת האיש ברחוב - היא שורה ארוכה של עבירות דתיות חמורות ביותר. היא מהווה גזל, כי בין היתר בגללם יש צורך לסגור עסקים ולהשקיע יותר משאבים ציבוריים בחולים מן המגזר הזה. גזל הוא עוון חמור במיוחד, וגזל של כספי ציבור כמעט ואינו ניתן לכפרה. לא לחינם, העבירה האחרונה עליה אנו מבקשים מחילה בדקות האחרונות של יום הכיפורים היא הגזל.
התנהגות זו מהווה שפיכות דמים, כי אין ספק שהיא גורמת למקרי מוות. זוהי שפיכות דמים כמעט ישירה, כמעט במזיד, משום שתוצאותיה ידועות מראש והיא נגרמת בשל אדישות פושעת. העונש על שפיכות דמים, בדין תורה, הוא מוות. התנהגות זו מהווה חילול השם, כי היא גורמת לבזיון התורה ולומדיה. העונש על חילול השם, אומר הרמב"ם, הוא מוות - ורק אם האדם חזר בתשובה, התענה ביום הכיפורים והתייסר בחייו; אוי לו למי שחילל את השם ונמנע מתהליך זה.
כעת למדנו, כי התנהגות זו מהווה גם כפירה באחד מעיקרי האמונה: בריאת העולם בידי הקב"ה. שכן, כאמור, הנהגת העולם בדרך הטבע היא חלק בלתי נפרד מבריאתו. מי שמתעלם מן הטבע, מתעלם ממי שיצר אותו. מי שמצפצף על הרופאים, מצפצף על מי שקבע את מציאות המחלה וההחלמה. מי שרומס את בריאות הציבור, רומס את יסודות היהדות. מי שמתנהג כמו אותם חרדים, הוא בפועל גזלן, שופך דמים, מחלל השם וכופר בעיקר.
