יו"ר הקואליציה מיקי זוהר, בצעד שבהחלט לא מתאים לאופי המיליטנטי שלו, החליט ליישר קו עם הלך הרוח הפייסני אשר בנימין נתניהו אימץ. על פניו זהו צעד שנתפס כבלתי צפוי וכתדהמה, שכן אפשר להגיד דברים רבים על זוהר, וממלכתי הוא לא אחד מהם, אך הוא לאו-דווקא מפתיע, שכן יו"ר הקואליציה ידוע בתור מי שפועל ככל יכולתו על-מנת לרצות את אדונו; ויש שיגידו כי הדבר נכפה עליו.
זוהר טוען כי הוא קיבל החלטה לשנות גישה, לנקוט בצורת הבעה ממלכתית ("עם כל זה שזה קשה", כלשונו), ולהגיש לציבור מסרים באופן שאינו כוחני, לוחמני ובוטה כי אם מאחד ומלכד. עם זאת, לדבריו, הוא ימשיך להיות נחרץ בעמדותיו וכי הן לא עומדות להשתנות. זוהר אומנם טוען כי הוא מפוכח וכי רה"מ, שהחל לנקוט בקו פחות מפלג, לא הטיל עליו דרישה לשנות את הרטוריקה שלו, אך כמובן שלא ניתן להפריד בין הדברים; אין זה מקרה ששניהם החליטו לשנות את השיח בערך באותו הזמן, ובין אם ניתנה הוראה מנתניהו לזוהר ובין אם האחרון הבין לבד כי עליו ליישר קו - ההלימה קיימת.
זוהר אף הגדיל לעשות והביע את רצונו שגם ח"כים נוספים יאמצו את הגישה שלו, שכן אם לא, לדבריו, הליכוד עלול לשלם מחיר, והתחייב כי יפעל לשם כך ויעודד אחרים ללכת בעקבותיו. הוא מבקש להעביר מסר לפיו העם לא אוהב שנבחרי הציבור, בהתייחסו לאלו מהליכוד, חוצים קווים אדומים, ואף הודה שהוא עצמו חצה קווים אלו.
שינוי עמדתו של זוהר באשר לדרך שבה השיח אמור להתנהל, כמו גם מצד נתניהו, אינו מגיע משינוי פנימי ואמיתי, מחשבון נפש נוקב או מרצון כנה להשכין שלום בתוך העם, שכן את רה"מ ניתן להכתיר כמלך המשסעים הגדול ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל, ושכן יו"ר הקואליציה ידוע בתור מי שנוהג לאיים על קורבנותיו ולעלוב ביריביו בדרך קבע מתוך מדיניות סדורה שהונחה לפתחו מלמעלה ומתוך רצון לרצות את נתניהו, אשר ציפיותיו חלחלו למטה; הם פשוט פוזלים לכיוונו של נפתלי בנט שנוסק בסקרים וסוגר את הפער על הליכוד. הקו שמוביל בנט הוא ממלכתי, תקיף וקוהרנטי, והוא נזהר שלא לרדת לפסים אישיים. הם צופים בו ובאופן שבו הוא מתנהל, ומבקשים לנהוג כמוהו על-מנת למצוא את הדרך הטובה ביותר לשתות ממנו כמה שיותר מנדטים ולהחזיר את הבוחרים אליהם הביתה.
שיח רווי אלימות
הצעד המדובר של זוהר מגיע על-רקע לא מעט קווים אדומים שהוא חצה בזמן האחרון: בין השאר, הוא סילף את דבריו של אייל ברקוביץ' כאילו האחרון קרא לכל מצביעי הליכוד ארגון פשע, למרות שהכדורגלן לשעבר והמגיש בהווה חזר שוב ושוב על דבריו לפיהם הוא כינה כך אך ורק קומץ מנהיגים מהליכוד, כגון זוהר ומירי רגב, במה שהפך לאיום משותף של האחרונים כנגד ברקוביץ' שאם לא יתנצל על דבריו הם יפעלו למען הטלת חרם מצד הליכוד על תוכניתו שלו ושל אופירה אסייג ויטילו את כל כובד משקלם על הגורמים הרלוונטיים במטרה שהוא לעולם לא יהפוך למאמן נבחרת ישראל בכדורגל; ולאחר פרסום הקלטת של אביחי מנדלבליט, בה הוא נשמע מדבר סרה על שי ניצן, איים זוהר על היועמ"ש כי אם לא יסגור את תיקי נתניהו ויתפטר, יפורסמו עוד הקלטות שלו.
ברקוביץ' כמובן צדק. זוהר מכפיש ומאיים ללא הרף והשיח שלו רווי באלימות - כן, ממש כמו ארגון פשע; ולאחר שהרעיד את אמות הסיפים ושם לב לכך שהליכוד מדמם מנדטים שזולגים לבנט הממלכתי, החליט לשנות כיוון, או יותר נכון - ללכת בעקבות רה"מ. נראה כי הצעד של זוהר מתחיל להשפיע עליו, ויכול להיות שמשהו השתבש אצלו בדרך; ניתן להבחין כי סיבוב הפרסה שלו נתן בו את אותותיו בראיון שלו לערוץ 20. כנראה שבערוץ החביב על נתניהו הוא הרגיש נינוחות יתר ובטעות נפלטה לו האמת: כאשר נשאל האם רה"מ מונע את העברת התקציב במטרה שלא יצטרך להחליף תפקידים עם בני גנץ - הוא ענה "ברור שבסופו של דבר גם שיקולים פוליטיים קיימים כאן".
אסור לטעות ולהאמין לזוהר ולנתניהו - פרצופם האמיתי הוא מכוער; שאיש לא יתבלבל - הנמרים האלו לא שינו את חברבורותיהם, הם רק לוקחים הפסקה קטנה עד יעבור זעם, ולא משנה כמה ינסו לחקות את התנהגותו והליכותיו של גנץ, ברור לכל כי האופי האמיתי שלהם הוא מפלג מטבעו. כאשר זוהר מדבר בשבחי האחדות ואומר כי ניתן להיאבק על עמדות ולהעביר את המסר בלי לתקוף את היריב - הוא מתכוון שלפחות כרגע הוא ישמור את ארסנל הרעל שלו לזמן שיהיה יותר נוח עבורו; בזמן שהוא מדגיש כי המאבקים והוויכוחים יימשכו, אך דרכו תהיה מאחדת, שכן יש לאחות את הקרעים וכי זהו צו השעה - הוא נגעל מעצמו וצוחק על העם בליבו בו זמנית; בעת שהוא טוען כי זוהי העת להוריד את גובה הלהבות - הוא מחכה לרגע שבו יוכל לירוק אש כפולה ומכופלת לכשיתאפשר לו.
יש להניח כי כאשר זוהר מדבר בשיח מכבד ועוצר עצמו מלהתפוצץ באגרסיביות ולהשתלח בכל העולם כמנהגו - הוא לא מצליח להסתכל על עצמו בראי; יכול להיות שאף לא מצליח להירדם בלילה. מומלץ לקוות שכל הארס האצור בתוכו לא ימצא עצמו מתפרץ החוצה בבת אחת, וכדאי לייחל שכל הלהבות שכלואות אצלו בנפש לא יערמו עוד ועוד וישתלחו החוצה על העם ביום מן הימים; אך כנראה שהיום הזה, חס וחלילה, בוא יבוא. רצוי לעמוד על המשמר ולהיות מוכנים.