חוזרים מהצפון. עם ישראל גודש כבישים. התנועה מזדחלת. מחלף ועוד מחלף ועוד מחלף. על כל מחלף החיילים של "המהפכה". חצוצרות, דגלים, נפשם יוצאת אל הנהגים והנוסעים שמתחת אבל דממה. פה ושם צפירה בודדה. הרוב הדומם דומם. הפלופ הצפוי בא לביטוי באופן נחרץ. העם לא אתכם וגם לא יהיה. כל הכסף, המשאבים, ההשקעה בחביות השחורות, המממנים שאורבים בפינה למהפך הכל יורד לטמיון. העם ילך לקלפי ויאמר את דברו.
כי העם לא טיפש ומבין מה באמת מתחולל כאן וזו לא מחאה עממית שצוברת תאוצה. ההפך. זה פוטש מושקע שמאבד תנופה. גם השוטים והמשוטים שהתגייסו/גויסו למאמץ מתפכחים בהדרגה. האמת חזקה מהשקר גם אם חוזרים עליו פעם אחר פעם.
אז מהי האמת? אנו עדים לאחד משיאי מתקפה חתרנית מבית היוצר של ארגוני השמאל היהודי הדמופלורליסטי האמריקני. אלה שבחשו באסון אוסלו, אלה שהריצו את אהוד ברק, אלו עם קשרי הגומלין וההזדהות האידאולוגית עם ההגמוניה הישנה והמודחת, שאינם מוותרים ואינם בוחלים בדבר כדי להחזיר "עטרה ליושנה", אלה שבוחלים בנשיא הידידותי ביותר לישראל כי זו לא ישראל שלהם וגם לא הנשיא שלהם. במילה אחת נקרא לכלב בשמו. ח ת ר נ ו ת. בשתי מילים - חתרנות קלאסית.
ומה הם מרכיבי החתרנות הקלאסית - הגדר יעד, הכן תשתית נאמנים במנגנוני ההפעלה של המדינה, זהה מצוקה אמיתית, המרץ את הסובלים לצאת לרחובות, ערב בהם צוותים של אנרכיסטים במינון משתנה ליצירת כאוס ואובדן שליטה של כוחות הביטחון, גייס שוטים, משוטים ואידיוטים שימושיים - הראשונים שיזרקו לכלבים אם הפוטש יצליח חלילה. קיים יחסי גומלין עם התקשורת, החתרנות והתקשורת מזינים זו את זו, זו חתונה של אינטרסים - סקופ תמורת פרסום והמדינה אמורה ליפול כפרי בשל לידיהם של החתרנים.
זו הנוסחה ואין בילתה. אבל זה לא ילך. במוקדם או במאוחר ישובו למחילות ללקק את הפצעים. בינתיים הולך ונרקם מזרח תיכון חדש. לא זה שעליו חלם בעל האמרה ז"ל והמוץ הפלשתיני נישא ברוח. עברנו את פרעה נעבור גם זה.
