משבר הקורונה המשולב - הבריאותי, הכלכלי, החברתי, התודעתי, הממשלי והפוליטי - הציב את משטרת ישראל כאחת החוליות החיוניות יותר במערך הציבורי המתמודד עם האתגר המתמשך. יש בכך משום מהפך קיצוני בסדר העדיפות של המשטרה, מארגון לאומי הלוחם בעדיפות עליונה בפשיעה לסוגיה מול ציבור מצומצם (המעורב בפלילים), לארגון הנדרש להתמקד באכיפת הסדר הציבורי מול חלקים גדלים של הציבור (ה"נורמטיבי"), בתנאים של מצוקה חברתית מעמיקה בתנאים של אי-ודאות ניכרת.
ממלא-מקום המפכ"ל, מוטי קבע, באחת מהתבטאויותיו הפומביות הנדירות, אמר (28.8.20): "המשטרה היא מראה של החברה הישראלית... הגענו לצומת דרכים שמחייבת כל אחד ואחת לעצור ולנתח לאן פנינו מועדות כעם אחד וכחברה דמוקרטית... השוטרים יתייצבו תמיד... להגן ולנקוט באיזונים הנכונים, באופן הוגן ושוויוני לטובת כל הצדדים, לטובת שלום וביטחון הציבור ולטובת חוסן והמשכיות מדינתנו". השאלה העולה בעקבות מסרים ערכיים אלה היא, אם דבריו של כהן חלחלו לתוך הארגון, ואם המשטרה משכילה לנקוט בפועל באיזונים הנכונים באופן שוויוני לצורך הגנה על הציבור ועל הדמוקרטיה הישראלית.
על-פי פקודות המשטרה (2019), ייעודה הוא לאכוף את החוקים של מדינת ישראל שעניינם המשפט הפלילי ושאכיפתם לא נמסרה בדין לרשות אחרת, לקיים את הסדר הציבורי, לשמור על ביטחון הנפש והרכוש ולשאת באחריות לביטחון הפנים במדינה. כל זאת, על-פי סמכויות שבדין ומתוך כיבוד זכויות היסוד של האדם בישראל. תפקידי המשטרה (על-פי סדר הופעתם במסמך היסוד) הם לחשוף עבירות ולמונען; לחקור עבירות; לגלות עבריינים ולהביאם לדין; לשמור על ביטחון הנפש והרכוש; לשמור על הסדר הציבורי, ובכלל זה להסדיר את חופש ההפגנה והמחאה על-פי הדין; ולהסדיר את התנועה בדרכים.
לצורך ייעוד ותפקידים אלה נבנתה המשטרה כגוף לאומי ביטחוני, ריכוזי במהותו, המנסה לאורך שנים להעצים את תודעת השירות בקרב מפקדיו ושוטריו. על-פי זאת נקבעו ערכי הגישה המשטרתית, הכוללים בין היתר: ממלכתיות – שירות ל"טובת הכלל כנציגיה של מדינת ישראל בכל הנסיבות, באופן ניטרלי ומקצועי, ענייני, שוויוני וסובלני"; שירות – "נפעל כמשרתי הציבור, הבאים להגן על חרותו... לקיים את אורח חייו על-פי השקפת עולמו ובהתאם לרוח החוק... כך שתתחזק הרגשת הביטחון האישי ואמונו במשטרת ישראל"; ריסון ומידתיות - נפעל כמומחים מקצועיים להפעלה מוצדקת ומידתית של הכוח... נפעל בשיקול דעת, בעוצמה הנדרשת ובאיפוק הראוי... אך ורק באופן מוצדק ומידתי".