רקע להקמת מלון אליזבת
עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה ומעבר השלטון העותומני בעיר טבריה לידי הבריטים, החלו תושבים יהודים מהעיר טבריה העתיקה בהתארגנות להקמת שכונה יהודית חדשה מחוץ לחומות, צפונית מערבית לעיר.
את הקמת השכונה החדשה בטבריה יזמה וניהלה אגודת "אחוזת בית" שנוסדה ב-1919. מלאכת תכנון השכונה החדשה הופקדה בידיו של מתכנן ערי הגנים הנודע פטריק גדס, שצרף אליו את האדריכל יהושע סלנט ובשנת 1921 הגישו השניים לוועד האגודה תוכנית מפורטת להקמת שכונת גנים בטבריה.
על-פי תוכניתם, לצד הבתים יוקמו גנים ציבוריים, בית מרחץ, בית חולים, בית ספר, שוק, מרכז מסחרי, וגם בית מלון. אף שם נקבע לשכונה החדשה "קריית שמואל" לכבודו של הנציב העליון הראשון הרברט סמואל. לא חלף זמן רב והאגודה החלה למכור מגרשים לבנייה ובתיה הראשונים של השכונה החלו לקום.
הקמת המלון
בשנת 1925 עמדו כבר כמה עשרות מבתיה הראשונים של קריית שמואל על מכונם. בין רוכשי המגרשים היה היזם וקבלן הבניין שלמה פיינגולד שהצטרף ב-1925 לאגודה ורכש מגרש בגודל 5 דונם בפינת הרחובות אחד העם וביאליק עליו החל לבנות מלון בשנת 1926. הבנייה בוצעה על-ידי "סולל ובונה". עיקר העובדים בהקמתו היו פועלים יהודים מאנשי טבריה וכן פועלים מקבוצת גורדוניה וזאת על-פי דרישת ההסתדרות, וועד "אגודת אחוזת בית" שבניית מבני השכונה והמלון תתבסס על עבודה עברית.
את תכנון המלון מסר פיינגולד לאדריכל זליג אקסלרוד אך לאחר מספר חודשים הסתכסכו השניים ופיינגולד העביר את העבודה לאדריכל אהרון שורצבלט ואליו הצטרף האדריכל דב בוריס הרשקוביץ שהיה האדריכל השני של עיריית תל אביב, בין השנים 1923-1925.
ד"ר אסתר ינקלביץ מהחוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה חקרה את סיפורו של בנית מלון אליזבט ופרסמה מאמר על כך בשם "היהלום שבכתר. מלון אליזבת - אלישבע בטבריה", המתפרסם באתר המועצה לשימור אתרי מורשת. ד"ר ינקלביץ הרשתה לי לפרסם בכתבתי זו נתוני מידע ממחקרה ומאמרה בנושא.
חנוכת המלון
בנית מלון אליזבט ארכה כשלוש שנים. הוא נחנך ברוב פאר והדר בטקס ססגוני רב רושם ב-1 בפברואר 1929 בנוכחות נכבדי האזור, יהודים וערבים, אנשי דת והצמרת הבכירה של השלטון המנדטורי בארץ ישראל ובהם הנציב העליון סר ג’ון צ’נסלור, המזכיר הראשי הארי לוק ו"זקן השופטים" (נשיא בית המשפט העליון) ג’ון מקדונלד. טקס פתיחת בית המלון זכה לסיקור נרחב בעיתוני התקופה.
בהתחלה נקרא המלון מלון פיינגולד. בהמשך שונה שמו למלון אליזבת (אלישבע) על שם רעייתו של יזם המלון שלמה פיינגולד אליזבת קולוויל, צעירה נוצרייה יתומה ממוצא סקוטי שנפטרה ב1915 לאחר מחלה, בשעה שבני הזוג פיינגולד שהו באלכסנדריה בעקבות גירוש תושבי ארץ ישראל בעלי נתינות זרה במהלך מלחמת העולם הראשונה על-ידי השלטונות העות'מאניים. בטבריה נשא פיינגולד לאישה שנייה את יהודית, בת הרב הרמן שנדל, שעלתה לארץ ישראל בשנת 1917. אישה נוספת בחייו של שלמה פיינגולד שנראתה בחברתו לא מעט ונקשרה אליו, הייתה מרגרט אליס פלמר. אישה בריטית נוצרייה עשירה, בתו של המהנדס הבריטי סר פרדריק פלמר, שבנה את נמל חיפה. מרגרט סייעה במימון עסקיו ומפעליו של פיינגולד ובהם הקמת מלון אליזבת בטבריה.
מלון מהמפוארים בארץ
המלון המפואר אליזבת בטבריה היה מבנה בן שלוש קומות מהמלונות היפים בארץ. הוא ניצב על גבעה הצופה לנוף הכנרת ולגולן. אגפו הימני כלל 80 חדרי אירוח. מעל גגו אגפו הימני הייתה כיפה המזכירה את כיפת בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב ובאגפו השמאלי הוקמו אולם תיאטרון ובית קולנוע ובו כ-500 מקומות ישיבה. היציע והתאים באולם התיאטרון-קולנוע היו מרופדים בבד קטיפה אדום, ומהתקרות השתלשלו נברשות נטיפי זכוכית. הוצגו בו סרטים, סרטי ראינוע, הצגות ועוד.
המלון כלל מבואה שבמרכזה מזרקת שיש מפוארת, אולם מפואר עם כסאות מרופדים בקטיפה אדומה, חדרי ברידג' וביליארד. חדר אוכל, וכן אולם מפואר לנשפי ריקודים עם מרפסת גדולה משקיפה לנוף ים כנרת. גרם מדרגות מפוארות משיש, ומערכות כלים יוקרתיים, קידמו את פני האורחים. חלק מקירות וממרצפות המלון היו מעוטרים בעיטורים ובציורי קיר למיניהם. סביב המלון הייתה גינה נאה רחבת ידיים.
מוקד משיכה לתיירים, צליינים ונופשים יהודים
ד"ר אסתר ינקלביץ מספרת במאמרה כי המלון הפך מוקד משיכה לתיירים, לצליינים ולנופשים יהודים. צינורות מים הובילו מים מינרלים מחמי טבריה למלון לנוחיותם של האורחים. ותיקי האזור זכרו כי בני נוער מעמק הירדן ואיכרים מהגליל התחתון נהרו בעגלות רתומות לפרדות כדי לחזות בהופעות של תיאטרון "אוהל" ו"הבימה" שהתקיימו במלון.
לאחר פתיחת המלון החל פיינגולד לנהל אותו ובמקביל עבר להתגורר בו יחד עם אשתו השנייה, יהודית, ועם מרגרט אליס פלמר (אמה המאמצת של אשתו הראשונה אליזבת). למרות הפופולריות של המלון נאלץ פיינגולד להכריז ב-1931 על פשיטת רגל ולמכור אותו תוך שהוא ממשיך לנהל אותו כשכיר.
בפברואר 1934 עבר המלון לניהולו של פנסיון זלצמן ובתקופת מלחמת העולם השנייה השתכנו בו קצינים וחיילים בריטים והוא הפך לפופולרי בקרב אנשי צבא בריטים. פיינגולד, רעייתו יהודית ושותפתו לעסקים מרגרט פלמר המשיכו להתגורר במלון עד פטירתו של פיינגולד ב-1935 והוא בן 70. פיינגולד נקבר בבית העלמין בטבריה ועל מצבנו נחקקו הדברים: "חלוץ נאמן לארץ ישראל וליושביה שלמה בן דוד פיינגולד".
זמן קצר אחר כך עקרה מרגרט פלמר מטבריה ועברה להתגורר במושבה הגרמנית בירושלים. פלמר מתה בשנת 1944. אלמנתו של שלמה פיינגולד יהודית פיינגולד הוסיפה להתגורר במלון והתפרנסה בדוחק ממכירת מוצרים בקיוסק קטן שהפעילה בחצר המלון עד פטירתה בשנת 1953. היא נקברה בבית העלמין בטבריה.
חידוש המלון בשם מלון גינוסר
עם סיום המנדט הבריטי ב-1948 ננטש המלון. ב-15 בנובמבר 1949 הושק המלון בשמו החדש מלון גינוסר כשאולם הקולנוע בו ממשיך לפעול לצידו תחת השם אלישבע. בסוף שנות השישים נסגר המלון סופית אולם בית הקולנוע המשיך לפעול עוד מספר שנים. לאחר שמבנה המלון ניטש הוא הפך עם הזמן למזבלה ומקום משכן להומלסים ופולשים למיניהם, סבל מוונדליזם ומשריפות מסתוריות חוזרות ונשנות במתחמו.
באוגוסט 2001 נשרף המלון וכיפת המבנה קרסה. באחרונה, כך דווח בעיתונות המקומית, אירעו במתחם המלון בזה אחר זה שריפות מסתוריות חוזרות ונשנות. כבאיות אש הוזעקו לכבותן. לפני שנים ספורות רכשו את מתחם המלון ההיסטורי יזמים ונמסר כי יש כוונה להקים בשטח המלון מגדל דירות לצד מלון בוטיק.
המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל הכריזה על מבנה מלון אליזבת (אלישבע) כאתר מורשת לשימור בשל ערכו ההיסטורי והאדריכלי של מבנה בית המלון ודומה כי הכל מסכימים כי חבל ומקומם שבמשך כל כך הרבה שנים מוזנח המבנה ההיסטורי היפה הזה. האם ישומר סוף-סוף המבנה? ואם כן כיצד ישומר? פעילי שימור הגדירו את התוכנית להקמת מגדלים בצמוד למבנה המלון ההיסטורי כ"פשע היסטורי" משום שהמגדלים יאפילו על המבנה ההיסטורי וייחודו ויפגעו בצביונו המקורי של המבנה.
