כן, אני מאשים, ומבלי להניד עפעף, את המדינה בחוסר שליטתה באלימות המשתוללת במגזר הערבי; בפשיעה הגואה, באובדן חיי אדם - בדם קר; בחוסר מנוחתם של אזרחים נורמטיביים מקולות הירי בלילות; ובעיקר, מאשים אותה במחדליה ובהימנעותה מהשקעת משאבים מינימאליים להשלטת סדר וביטחון אישי, אצל תושביה, עובדיה, אזרחיה - משלמי המיסים, ולא פחות מהאמור ובנוסף לו, מגניה - חייליה "הערביים" שגם הם חיים תחת אש פנימית, בלתי פוסקת!
כן, אני ערבי ואני גאה. ואני לא מאלו שיורים, ולא מאלו שאלימים ולא מאלו ששמים מטענים, ומרבית המגזר כמוני. אחדים מאורגנים הם, אלו שמפציצים את המכוניות, הבתים והכבישים ואת חייהם של אזרחים ערביים אחרים ואת התקשורת והעיתונות, בד-בבד שלמשטרה אין שליטה עליהם, והפתרון, לא קשור בנו אנו, האזרחים הפשוטים, שאיבדנו את תחושת הביטחון האישי, אלא בכם, שאמורים לספק לנו ביטחון אישי – משטרת ישראל.
ולמה אני כותב שורות אלו, ולמה לא כתבתי קודם, ישאל השואל, חרף העובדה, שישנם כ-100 נרצחים ערבים, בשנה האחרונה? התשובה פשוטה, כי עד היום התבלבלתי. האם המתרחש הוא תולדה של חינוך לקוי? אוכל מקולקל? תקופה חולפת של מודרניזציה בנשיאת נשקים במגזר? או שמא התרבות שמשתנה עם הזמן? אולם גיליתי, כשקרו שני המקרים האחרונים, שהדליקו נורה אדומה, לא רק אצלי, אלא אצל מרבית אזרחי המדינה, ובעיקר ערבים, שכל הזכור לעיל, אין לו יד ורגל במתרחש, וכל שחסרה היא ידה של המשטרה וידם של השוטרים, שהפכו להיות בלתי - נספרים.
אירוע אחד, בו נורה על רכב בכביש 9 סמוך לחדרה, שנסע אחרי אמבולנס שהוביל ירוי אחר, קרוב משפחה של הנוסעים מאחורי האמבולנס, שמצאו את מותם יחד אתו, ובמקרה זה נגבו חייהם של שלושה בני משפחה. אירוע שני, בו נורה על רכב בכביש 6 שהיה בליווי "משטרת ישראל" בכבודה ובעצמה, שמטרת הליווי המשטרתית הייתה לשמור על נוסעי אותו רכב, מפני סכנת התנקשות בחייהם.
האירועים הנ"ל אינם אירועים "קלאסיים" של ירי על בית מגורים, בזמן שהמשטרה לא הייתה מודעת למתרחש או לאשר התרחש, אלא שעסקינן באירועים שאירעו תחת עיניה "הרדומות" של משטרת ישראל, שאמונה על ביטחונם האישי של אזרחיה, לא רק מפני מסיכות ומגיפות, אלא גם, מפני רציחתם וקבירתם של אזרחים על לא עוול בכפם!!
כן, אני מאשים את השר לביטחון פנים, אני מאשים את שרי הממשלה, אני מאשים את הממשלה אני מאשים את מפכ"ל המשטרה, אני מאשים את מפקדי תחנות המשטרה, אני מאשים את השוטרים עצמם, ואני לא מאשים ולא יכול להאשים אותם נרצחים תמימים שמצאו את מותם, תחת פיקודה של מערכת אכיפת החוק – הקלוקלת.
פעם חשבתי לתומי, שלחינוך יש יד במתרחש. פעם אחרת, סברתי שלסביבה ישנה תרומה לנעשה, בהזדמנות אחרת חשבתי שלהורים יש יד באירועים ובתוצאותיהם. אבל, הפעם אין לי ספק, שהארגונים המאורגנים, הפכו להיות יותר חזקים ממשטרת ישראל, שהינה ידה הארוכה של מדינת ישראל, שאמורה להיות אמונה על ביטחוננו האישי. אגב, לא רק ביטחונם של האזרחים הערבים אלא גם, כלל אזרחיה, שיכלו גם להיפגע מתקריות הירי שתוארו לעיל, בכביש 6 ובכביש 9!!
להבהרת התמונה, מי שהחליט לירות בכביש 6, ברכב בו שהו שני צעירים בליווי ניידת משטרתית, ידע היטב הדעת, שהכלים והמשאבים המשטרתיים שהושקעו עד כה במקרה רציחות קודמים במגזר הערבי, היו אפסיים, ולא היה לו צל של ספק, כי כל עוד היעד הוא ערבי, אז, למשטרה אין אינטרס, להילחם, על ביטחונו של אותו יעד.
כן, אני מאשים את המדינה, שלא התעוררה בזמן אמת, כי לימים, אזרחים ימצאו את מותם, ירויים, בתוך תחנות משטרה, מקום, שאותן תחנות לפחות אמורות לשמש כמקלט ביטחון מקסימאלי אף עבור עצורים, הלא כך הדבר?
כולי צער, שנאלצתי לכתוב שורות אלו, במדינה מתוקנת כמו שלנו. מדינה שבה החשוד ברצח אישה ביער ריחן, בת 52 שנים, אסתר הורגן, מוצא עצמו מאחורי סורג ובריח כעבור מספר ימים, אולם החשוד ברצח עאידה אבו חוסין, בת 46 שנים, מבאקה אלגרבייה, עודנו מסתובב חופשי – בושה וחרפה, וזו בלשון המעטה, למדינה שדוגלת בשוויון בין אזרחים, שכנראה, לא אחרי מותם!
כן, אני לא מאשים את ההורים ואת חינוכם לילדיהם, אני לא מאשים את הסביבה "הטבעית", אני לא מאשים את הצעירים. כן אני מאשים את השר לביטחון פנים – אמיר אוחנה, אני מאשים את מפכ"ל המשטרה, אני מאשים את הדרג המקצועי שאמון על ביטחון תושבי ואזרחי המדינה, כי אני כאזרח מן השורה – כל שמבקש הוא שלא אקבל כדור תועה, וזכותי!
אתם הערבים, מה קורה אצלכם במגזר, נשאל לא פעם, בשיחות נפש עם חברים מהמגזר היהודי. הנשק משתולל, הפשיעה גואה והרציחות לא פוסקות. אז מה באמת קורה? התשובה היחידה לשאלה זו, היא אחת: הראשון שנרצח מבין ה–100 נרצחים, בשנה האחרונה, ודמו הופקר על-ידי המדינה, הביא לשרשרת שלמה של עוד 99 רציחות, שדמם גם הופקר על-ידי המדינה!! וכל עוד המשטרה איבדה את אפקט ההרתעה שלה, אז כל שנותר הוא שהנורמטיביים יסתובבו עם שחפץ או עם נשק צמוד – והפעם, ההחלטה בידי המדינה והמשטרה ולא בידינו!
