ב-3 בינואר אף יחול יום השנה להריגת קאסם סולימאני, האיש והאגדה, שהעניק למנהיגות האירנית את היכולת להשתלט באופן מעשי על מדינות ערב. הריגתו הותירה חלל שמחליפיו מתקשים למלא. לא ייתכן שמנהיגי אירן יעברו על חיסול סולימאני לסדר היום ללא נקמה ראויה בסדר גודל שיהלום את חשיבותו עבורם. בונבמבר אף חוסל אבי תוכנית הגרעין הצבאית האירנית מוחסן פח'ריזדה וטהרן טוענת שיד ישראלית ביצעה "פשע" זה, אשר טרם ראה פעולת נקם שאין למשטר האירני מנוס מלבצעה.
להערכתי מתכננים מנהיגי אירן לבצע ב-19 בינואר פעולה צבאית מרשימה על שמו של סולימאני, ואולי אף פח'ריזדה, שתשיב להם - מעל לכול - את כבודם האבוד ומעמד הבריון האזורי שהם רגילים אליו.
פעולת הנקם האירנית לא תבוצע מאירן אלא משתיים, ואולי שלוש, מגרורותיה: תימן, עירק וסוריה, על-מנת שלא להפליל את טהרן באופן ישיר, בוודאי בעיני ביידן, הנשיא האמריקני הנכנס, וגם כדי להוכיח את השליטה האירנית במדינות אלה למרות הניסיונות האמריקנים והישראלים רבי השנים לעצור השתלטות זו. מבצעי הפעולה יהיו "כוחות השחרור המקומיים", כלומר המיליציות השיעיות של כוח קודס - הזרועות שסולימאני הפעיל. סביר להניח ש"יועצים" אירנים יהיו נוכחים ופעילים באתרי השיגור של הטילים והכטב"מים שישוגרו בפעולה המתוכננת שאולי תכוון (שוב) נגד שגרירות ארה"ב בבגדד ובסיסי הצבא האמריקני בעירק ובסוריה, וייתכן אף נגד מתקני נפט של סעודיה (בדומה לספטמבר 2019), בחריין ואיחוד האמירויות על-מנת להמחיש את אזלת ידה של בעלת בריתם החדשה - ישראל - שלא תנקוף אצבע להצלתן משכנתן הגדולה.
ומדוע ה-19 בינואר? זה יהיה יום אחד בלבד לפני עזיבת טראמפ את הבית הלבן והוא לא יוכל לבצע תגובת נגד רצינית נגד אירן. אם אכן יש למנהיגי אירן כוונה לבצע פעולה מעין זו, סביר להניח שארגוני המודיעין של ארה"ב, סעודיה וישראל קלטו אותה, וזו הסיבה לתגבור הכוחות האמריקנים במפרץ בשבועות האחרונים.
בחודש אחד בלבד שלחה ארה"ב למפרץ שלושה מפציצי מלחמה בי-52, צוללת גרעינית, ושתי ספינות מלחמה עמוסות בטילים, וזאת בנוסף לצוללת ישראלית שעל-פי דווחים הפליגה לאזור. ב-18 בדצמבר ביקר בישראל הרמטכ"ל האמריקני, הגנרל מילי, ונפגש עם רה"מ נתניהו, עם שר הביטחון גנץ, ועם הרמטכ"ל כוכבי. לאחר הפגישה אמר גנץ: "נפעל בשותפות למול כל תרחיש בחזית האירנית. נעבוד יחד כדי להתמודד עם האיומים המשותפים שלנו בכדי לשמור על היציבות במזרח התיכון ביחד עם בעלות בריתנו".
ב-20 בדצמבר הופצצה שגרירות ארה"ב בבגדד והממשל האמריקני האשים את טהרן באחריות לתקיפה, שבוצעה באמצעות טילים תוצרת אירן. שלושה ימים לאחר מכן דווח שזרועות הביטחון האמריקניות יציגו בקרוב בפני טראמפ מספר אפשרויות "להתמודדות עם אירן". כלומר, לפגוע באירן באופן שלא יצית מלחמה. ואכן, ב-24 בדצמבר העביר טראמפ אזהרה חמורה לטהרן בה הבהיר שבמקרה של פגיעה באזרח או חייל אמריקני כלשהו תחשב אירן כאחראית, גם אם הפגיעה תעשה ע"י מיליציה שיעית כלשהי, וקרא למנהיגי אירן "לשקול היטב" את צעדיהם. ב-25 בדצמבר דווח בישראל שצה"ל הועמד בכוננות בשל האפשרות שארה"ב תכה באירן לפני שטראמפ יעזוב את הבית הלבן. ישראל חוששת מפגיעה במתקני תשתית בדומה למתקפה על מתקני הנפט הסעודים, ויתכן שחשש זה מסביר את הפעולות בסוריה המיוחסות לישראל בשבועות האחרונים. דובר צה"ל אמר לאתר אילאף הסעודי שישראל עוקבת מקרוב אחר המהלכים האירנים בעירק ובתימן ויש לה מידע על טילים ומל"טים שאירן מפתחת ובונה בחשאי במדינות אלו.
מדינות חצי-האי-ערב מפולגות באופן קשה לשלוש קבוצות: תימן וקטר המהוות גרורות אירניות ומשרתות אותה בכל דרך אפשרית; סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות החרדות מהידרדרות שתהפכן למטרת הטילים האירנים; ועומאן וכווית היושבות על הגדר ומנסות לקשר, לגשר, ולפשר בין ארה"ב לאירן על-מנת להציל את אזור המפרץ הדליק והנפיץ ממלחמה שאין בה מנצחים אלא רק מפסידים.
במצב העדין והמורכב ביותר נמצאות סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות. מחד-גיסא חוששות מדינות אלה מפעולה אמריקנית או אירנית העלולה לגרום נזקים אדירים לתעשיית הנפט, לתיירות וליציבות הכלכלית המפוארת שבנו לאורך העשורים האחרונים. מאידך-גיסא, מדינות אלה מאוד לא מעוניינות שאירן תשוב לעוצמה שהייתה לה עד לפני ארבע שנים שכן עוצמה זו תתורגם ללחצים מדיניים וצבאיים מצד טהרן שיהפכון למריונטות של משטר האייתולות ויאלצן להיכנע לתכתיביה הפוליטיים של אירן (למשל, לנתק או להקפיא את יחסיהן עם ישראל וארה"ב ולסלק מהן את נוכחותן הצבאית ואולי אף העסקית).
גם בירושלים אין התלהבות מאפשרות התלקחות במפרץ העלולה לגלוש לישראל באמצעות מתקפת טילים מכיוון לבנון, סוריה, עירק או תימן. לאחרונה אף נשמעו אזהרות מצד החות'ים בתימן השולטים בתצפית ובאש על מיצר באב אלמנדב, השער הדרומי של הים האדום שדרכו עוברת התחבורה הימית העולמית (ואף הישראלית) בין אירופה וישראל מצד אחד, והמזרח הרחוק (הודו, סין, קוריאה) מצד שני.
כדי להרחיק את בעלות בריתה של ארה"ב מפגיעת נקמה אירנית, סביר להניח שמכה צבאית נגד אירן - אם תגיע - לא תשוגר מאף אחת ממדינות האזור. מטוסי הבי-52 - המפציץ האסטרטגי האמריקני - ימריאו למשימתם באירן מבסיסים בארה"ב או מהאי דייגו גרסיה שבאוקיאנוס ההודי. יתר על כן, יש לארה"ב באזור צוללות וספינות מלחמה - נושאות מטוסים ומשחתות. היא מסוגלת להכות באירן ובשלוחיה בכל עת, בלא שתערב את בעלות בריתה בעניין, ואלי אף בלא לקחת בחשבון את עמדותיהן.
ערב שנת 2021, ולמרות החורף, הטמפרטורה באזור המפרץ עולה והיא עלולה להגיע לנקודת הרתיחה לקראת סיום כהונתו של טראמפ.
