האיום המוסלמי

בתחילת המאה ה-19 ניטרלו הבריטים את האיום הנפוליאוני על הדומיננטיות שלהם בעולם אך לא היו די נבונים ורואים למרחוק כדי לנטרל את האיום הפּרוסי שהם עצמם טיפחו עוד במאה ה-18, במלחמת שבע השנים. במאה העשרים איום זה איים להכחידם. הדבר מלמד שאיומים מאקרו-אסטרטגיים נולדים ומתפתחים לא מעֵבר לגבול אלא בתוך המערכת, בחשיבה הפגומה של מקבלי ההחלטות. במאה העשרים, האנגלו-אמריקנים נטרלו את האִיום הגרמני וצֵרפו אותו למערכת שלהם, אך בו בזמן הצילו את ברית המועצות מקריסה נוכח המתקפה הגרמנית עליה, ובכך העצימו את האיומים הבאים עליהם: הצבא האדום, חתרנות אידיאולוגית במערב, והכשרת ומימון לוחמת טרור בארצות ערב. כשברית המועצות קרסה ועברה מן העולם בסוף 1991, היו אנגלו-אמריקנים שהאמינו שבכך תמו האיומים והמלחמות. הפרופסור האמריקני לכלכלה פוליטית, פרנסיס פוּקוּיאמה, פרסם ב-1992 את ספרו "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון",¹ על בסיס מאמרו "קץ ההיסטוריה" שפרסם ב-1989 ובו חזה את נפילת הגוש הקומוניסטי. הוא טען שהסרת האיום של ברית המועצות לא היה עוד מהלך בהיסטוריה האנושית של סכסוכים בין השקפות אידיאולוגיות וצורות משטר, אלא היא סימנה את קִצָּהּ של ההיסטוריה הזו ואת המעבר לתקופה שבה הדמוקרטיה הליברלית תתקיים בכל מדינות העולם מבלי שאידיאולוגיה אחרת תקרא עליה תִּיגָּר וסכסוכים בין מדינות ומלחמות יתנהלו רק בפריפריה. הוא לא העלה על הדעת את קריסת הדמוקרטיה הליברלית בארה"ב היום כי הוא לא הבין את מה שקבע באינטואיציה הפילוסוף היווני הרקליטוס "האפל" ממילטוס ש"המלחמה היא אבי הכל" ולכן טעה כמו שטעה לפניו הפילוסוף הגרמני פרידריך הגל. שניהם חשבו שניתן להגיע בסופו של תהליך לשלום הנצחי. שניהם לא הבינו שבכל מערכת/בעולם/ביקום שבה שולטות אנרגיות, המובנות מעצם טבען לשרוד, והמאיימות זו על זו בעצם היותן –לא יכול להיות שלום, לא בין בעל לאשתו, לא בין סוחר למתחרהו, לא בין "ביביסטים" למפגיני בלפור וחסידי "הדגלים השחורים" על הגשרים, לא בין דונלד טראמפ ותומכיו לבין האליטות הוותיקות/"הדגלים השחורים" האמריקנים וגם לא בין מדינות ועמים. "קץ ההיסטוריה"/המלחמות שלנו לפחות יהיה קץ החיים עלי אדמות שהרי מלחמות הם הנגזרת של הדינמיקה, ובכל דינמיקה אין כלום. זה נוסח במרה היוונית העתיקה: "היש – יש, והאין – אין"!

הפרופ' האמריקני ממוצא יפני, פרנסיס פוקויאמה טעה לא רק לגבי העתיד אלא גם לגבי ההווה, כשפרסם את מאמרו וספרו: ב-1 בפברואר 1979 חזר אייתוללה סייד רוחאללה מוסאוי ח'ומייני לאירן לאחר שהשאה ברח ממנה שבועיים לפני כן, והקים את הרפובליקה האיסלאמית. מהפכה זאת הצליחה בעיקר משום שנשיא ארה"ב ג'ימי קרטר לחץ על השאה לאפשר קיום הפגנות שזעזעו את המשטר, ואיים להפסיק את משלוחי הנשק אם ייאסרו ההפגנות. כך הניע נשיא ארה"ב בשם האידיאולוגיה הדמוקרטית-ליברלית ולחץ האינטלקטואלים השמאלנים שחתרנות ברית-המועצות השפיעה עליהם, את התפתחות האיום המוסלמי על הדומיננטיות האנגלו-אמריקנית.

במקביל החלה באותה שנה מלחמת אפגניסטן שערכה ברית המועצות באפגניסטן נגד מורדים איסלאמיים שביקשו להפיל את הממשלה הקומוניסטית. ארה"ב תמכה במורדים וסיפקה להם אימון מתקדם ואמצעֵי לחימה. מתנדבים מכל ארצות האיסלאם זרמו לאפגניסטן להילחם נגד הצבא האדום. במשך עשר שנים לחמו המוסלמים נגד הצבא האדום הסובייטי לוחמת טרור וגרילה. ב-1989, שנה לפני שהסובייטים ברחו מאפגניסטן – כפי שאנחנו ברחנו אח"כ מלבנון – הקים שם פעיל הטרור הפלשתיני עבדאללה עזאם את ארגון אל-קאעידה במימונו של הארכי-טרוריסט הסעודי אוסאמה בִּן לאדן. הוא שאף להמשיך ולהרחיב את מאבק תנועת המחתרת שפעלה נגד הכיבוש הסובייטי באפגניסטן לתנועת מחתרת עולמית כלל-איסלאמית. מטרת הארגון היא להשליט את השקפת עולמו האיסלאמית על כל הדתות לרבות על האיסלאם המתון ביצירת חזית ג'יהאד נגד היהודים ו"הצלבנים", דהיינו התרבות הנוצרית של המערב תחת ההגמוניה האנגלו-אמריקנית. בשנת 1977 סיימו העירקים לבנות כור גרעיני מתוצרת צרפת. על-פי מידע מודיעיני, העירקים שאפו לייצר נשק גרעיני ועל-פי הערכת הפיסיקאי הישראלי, פרופ' יובל נאמן, העירקים יהיו מסוגלים לייצר ארבע פצצות אטום מסוג פלוטוניום מדי שנה. ב-7 ביוני 1981 הכור הושמד על-ידי רביעיית מטוסי אֵף-16 ישראלים.

שלוש ההתפתחויות הנ"ל אמורות היו ללמד את פרופ' פוקויאמה, את הממשל בוושינגטון ואת מערכת הביטחון של ארצות הברית, כי במקביל לקריסת ברית המועצות מתפתח איום אסטרטגי רביעי על ההגמוניה האנגלו-אמריקנית בעולם – איום מוסלמי. איום זה טופּח על-ידי ברית המועצות וארצות הברית בהכשרת לוחמי טרור וגרילה, ובאספקת אמצעי לחימה. הקרקע לפעילות זאת בארצות המערב הוכשרה על-ידי ברית המועצות בחתרנות אידיאולוגית ממושכת שפוררה את הלאומיות ועודדה תרבות פוסט-לאומית המקֵלה על מהגרים מוסלמים להתיישב בכל ארצות אירופה ולארגן שם חוליות טרור. חוליה כזאת מהמבורג בגרמניה של מוסלמים משכילים הייתה הגרעין של פיגוע הטרור המפורסם בהיסטוריה ב-11 בספטמבר 2001. הטרוריסטים חטפו ארבעה מטוסים, ריסקו שניים מהם בבנייני התאומים במרכז הסחר העולמי בניו-יורק ואחד בבניין הפנטגון בארלינגטון שבווירג'יניה. בפיגוע נהרגו 2,977 אזרחים חפים מפשע ו-19 טרוריסטים. ההלם הבהיר לאמריקנים וליתר העמים שמדובר במלחמת עולם רביעית שבה המוסלמים מתאמצים למוטט את הדומיננטיות האנגלו-אמריקנית.

מלחמת המפרץ הראשונה, הידועה גם כמבצע "סופה במדבר", התרחשה מ-2 באוגוסט 1990 עד 28 בפברואר 1991 ובמהלכה הוקמה, ברשות האומות המאוחדות, קואליציה בת 34 מדינות בראשות ארצות הברית שמטרתה הייתה שחרור כוויית שנכבשה על-ידי עירק. האתגרים שהעמידו נפוליאון, פרוסיה-גרמניה וברית המועצות והמרקסיזם מול התרבות האנגלו-אמריקנית וסדר העולם שלה היו לכאורה, על-פי הלֹך המחשבה של הפרדיגמה הקורסת, מאיימים הרבה יתר מהאתגר העירקי של סדאם חוסיין. ואף על-פי כן התנהגו נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש וראש ממשלת בריטניה ג'ון מייג'ור כאילו סדאם הוא האויב המסוכן ביותר שהיה לתרבות הזאת מאז ומעולם. לכן הם עוררו עליהם ביקורת חריפה של פרשנים והיסטוריונים. יש הבדל רב, אולי גם ניגוד, בין תפיסתם של בוש ומייג'ור לבין תפיסת קודמיהם בארה"ב ובבריטניה את בעיות שרידותם האישיות, הפסיכולוגיות והפוליטיות של מנהיגים טבעיים והיררכיים. כמה סיבות יש לַשּוֹני הזה: הבדלי אופי, ניסיון היסטורי מצטבר, פרשנות מיתולוגית, התפתחויות ליניאריות ומוטציוניות שעברו על בני התרבות בקצב גובר והולך במאתיים השנים האחרונות, וגם הכוח הצבאי שהיה בידי סדאם חוסיין שליט עירק. לעומת נפוליאון, היטלר וסטאלין, דומה סדאם, לכאורה, לעכבר ששאג. אבל אולי העכברים של שנות התשעים במאה העשרים מסוכנים יותר מהאריות של שנות השלושים והארבעים של אותה מאה בגלל אמצעי הלחימה המודרניים שעמדו לרשותם. בימי מלחמת העולם השנייה נהנו יהודי ארץ ישראל משגשוג כלכלי עוד לפני שנבלם צבאו של היטלר, שהתכונן להשמידם. ואילו סדאם חוסיין שלח לישראל כמה עשרות טילי סקאד, שיגע את תושביה, שיבש את חייהם, הבריח רבים מהם מבתיהם ולא מעטים מהם ברחו לחוץ לארץ. הטילים העירקיים הפחידו את כל העולם והיו עלולים לשבש את מהלכי הקואליציה ואולי לפרק אותה ובגללם הייתה מדינת ישראל יעד לחיזוריה של ארצות-הברית. אז מי היה העכבר ומי האריה? עכבר עם טילים בליסטיים ארוכי טווח מסַכן את שרידותם של אויביו יותר מאריות עם ארטילריה בנוסח סוף המאה השמונה-עשרה, אפילו שפיקד עליהם נפוליאון, וטנקים משנות השלושים של המאה העשרים, אפילו שפיקד עליהם היינץ גוּדֶריאן. ___________________ בשבוע הבא: סדאם חוסיין לעומת היטלר; פוטנציאל גרעיני עירקי הפחיד את האנגלו-אמריקנים; לסדאם חוסיין – מנטליות של בריון; ניצחון תרבותי של המוסלמים; מאבקים על הנפט המזרח־תיכוני; הרדיקליזם המוסלמי.