אחד הנושאים החביבים על אנשי ימין התוקפים את בית המשפט העליון, הוא דרישה לקיים שימוע פומבי למועמדים להצטרף אליו - כמו בארה"ב, הם אומרים. כבר הסברתי כאן שמדובר בפוליטיזציה של בית המשפט העליון וביצירת בית דין שדה למועמדים. עמדתי גם על כך שאין אפשרות ליטול פיסה אחת מתוך מערכת שלמה ולהשתיל אותה במערכת שונה לחלוטין; זה כמו להרכיב גלגל של סמיטריילר על אופניים, בנימוק שזה מסתובב וזה מסתובב. לא על זה נדבר הפעם, אלא על מנגנון אחר שדווקא חבל שאין לנו דומה לזה הקיים בארה"ב: הדחה בשל נבצרות. משום מה, את זה לא מציעים בימין לאמץ - למרות שהרבה יותר קל להעתיק אותו אלינו. וברור מדוע: משום שאם הייתה אצלנו אפשרות כזאת, בנימין נתניהו היה צריך ללכת הביתה מזמן. ולא מסיבות בריאותיות, חלילה, אלא מסיבה הרבה יותר פשוטה וברורה: הוא אינו ממלא את תפקידו. מהו תפקידו הראשון והבסיסי ביותר של ראש ממשלה? מעניין שחוק יסוד הממשלה אינו אומר דבר על כך, אלא מזכיר רק את סמכותו לפטר שר ולפזר את הכנסת באישור נשיא המדינה. הבה וניטול אפוא השראה מתפקידיו של יו"ר הדירקטוריון במגזר העסקי, כפי שהם מוגדרים בחוק החברות. אולי יש מי שיופתע לשמוע, אך זה כל מה שנאמר באותו חוק בהקשר זה: "יושב-ראש הדירקטוריון ינהל את ישיבות הדירקטוריון... סדר היום של ישיבות הדירקטוריון ייקבע בידי יושב-ראש הדירקטוריון". כלומר: התפקיד היחיד שהיו"ר מחויב למלא מכוח החוק, הוא לקבוע את סדר היום של ישיבות הדירקטוריון ולנהל אותן. זהו כמובן תפקיד רב-חשיבות, שהרי היו"ר - כל יו"ר בכל גוף - יכול לקבוע מה יעלה לדיון, מתי, מי ידבר, כמה זמן יוקצב לנושא, מה יוצע להחליט ומתי תתקיים ההצבעה. ובכל זאת, המחוקק אינו אומר דבר וחצי דבר נוסף על סמכויותיו של היו"ר, אלא רק על מה שאסור לו לעשות. ניתן ללמוד מכאן על החשיבות שמייחס המחוקק לכינוס ישיבות, קביעת סדר יומן וניהולן. בהעתקה לראש הממשלה, התפקיד הראשון שלו הוא לנהל את ישיבות הממשלה. ודאי שלא התפקיד החשוב ביותר, אך בהחלט התפקיד הבסיסי. ככלות הכל, זה מה שמבחין מבחינה פורמלית בינו לבין כל שר אחר. לכן, אם ראש הממשלה אינו עומד במשימה זו - הוא איננו ממלא את התפקיד לשמו נבחר.

ראו במה דנה הממשלה

כעת, הבה נראה האם וכיצד בנימין נתניהו עושה זאת. בדקנו באתר משרד ראש הממשלה את סדר היום של ישיבות הממשלה בחודשיים האחרונים - אם בכלל התקיימו. כל הנושאים מובאים כאן. אם מישהו שכח, מדובר בחודשיים של זינוק חסר תקדים בקורונה ושל הבאת החיסונים לישראל - וגם של קריסת הממשלה, פיזור הכנסת ומדינה המתפקדת מזה שנה ונכנסת לשנה שנייה רצופה בלי תקציב מעודכן ובלא רפורמות חיוניות. חודשיים בהם ברור לחלוטין שהשיקום הכלכלי, החינוכי והחברתי מן הקורונה יצריך השקעת משאבי עתק במשך שנים רבות ומחייב תכנון מדוקדק וקביעת סדרי עדיפות לאומיים. אחרי ההקדמה הזאת, בואו נראה מה העלה נתניהו לדיון כאשר כינס, אם כינס, את ממשלת הענק שלו. 15.11.20: אשרור ההסכם עם בחריין, מרכזי חוסן ביהודה ושומרון, העצמת יישובי הדרוזים והצ'רקסים, הוספת סמכות לקבינט הקורונה. 22.11.20: מסתננים, אשרות לאיחוד האמירויות, הסכם קרנות עם ארה"ב, העסקת עולים במקצועות רפואיים, הכשרה מקצועית בענפי הבנייה והתשתית, הוצאות הביטחון של חברות התעופה, מינויים בכירים, הטבות מס בפריפריה. 29.11.20: הסכמים עם איחוד האמירויות, שפת הסימנים, סמים ואלכוהול, הגנה מפני רעידות אדמה, ביטול טיסות בשל הקורונה, אזרחים ותיקים בשירות המדינה, חלוקת תפקידים בין שרים, קליטת חיילים משוחררים. 6.12.20: מוקד פניות ברשות לפיתוח כלכלי, ביקורים בכותל המערבי, שיתוף ציבור בעבודת הממשלה, הפחתת שכר נושאי משרה, הוספת שבעה תושבי ארעי לצורך גיור, פטור ממכרז למנהל הרשות להתחדשות עירונית, משתלמים זרים בחקלאות, קשרי תעופה עם בחריין, שני מינויים. 13.12.20: לא התקיימה ישיבה. 20.12.20: לא התקיימה ישיבה. 22.12.20: הטבות בשיכון, חיזוק אשקלון, תקציבים פוליטיים ל-2020, יום העצמאות, השכר הממוצע בקורונה, הוצאות ביהודה ושומרון, התקציב ההמשכי ל-2021, חסמים בדיור לצ'רקסים ולדרוזים, יישובים לבדואים בנגב. 27.12.20: לא התקיימה ישיבה. 3.1.21: לא התקיימה ישיבה. 4.1.21: סדר היום המפורט נמחק מן האתר. 10.1.21: לא התקיימה ישיבה. מה היה לנו? חמש ישיבות ממשלה מתוך התשע שאמורות היו להתקיים, כאשר הקורונה עולה לדיון שלוש פעמים בלבד ובהקשרים שוליים לחלוטין שלה, העדר התקציב עולה לדיון רק פעם אחת בדמות הימנעות מהכנת תקציב מעודכן, הגרעון לא נדון אפילו פעם אחת, החינוך לא נדון אפילו פעם אחת, האלימות הגואה לא נדונה אפילו פעם אחת, איוש משרות בכירות ברשויות אכיפת החוק לא נדון אפילו פעם אחת.

הוא מזניח את תפקידו

כך לא נראה ראש ממשלה הממלא את תפקידו. כך נראה ראש ממשלה המזניח ביודעין את חובותיו הבסיסיות ביותר. כל השאר הוא לכל היותר תירוצים דחוקים וחסרי רלוונטיות. אם יש לנתניהו בעיה עם בני גנץ - אז או שיפתור אותה או שיכנס את הממשלה גם בלי פתרון כזה; הנושאים הבוערים ביותר של המדינה וחיי תושביה אינם בני ערובה בידי פוליטיקאים קטנוניים. חוץ מזה, נתניהו לא ממש אוהב להביא נושאים לדיון בממשלה; הוא קיטר על כך במפורש כאשר היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט קבע שחובתו לעשות זאת בכמה מהיבטי הקורונה. בנימין נתניהו הוא ראש ממשלה שנבצר ממנו למלא את תפקידו; עובדה שהוא איננו עושה זאת. חוק יסוד הממשלה אינו מגדיר מהי נבצרות ומהן סיבותיה; הוא מדבר על רק מצב בו "נבצר מראש הממשלה זמנית למלא את תפקידו". אבל הוא אינו מסדיר מנגנון המאפשר למישהו לקבוע שקיימת נבצרות כזאת, וממילא מניח שמדובר רק בכוח עליון (כמו במקרה של אריאל שרון). כאן נכנס לתמונה המנגנון האמריקני בדמות התיקון 25 לחוקה, שעלה לכותרות בשבוע האחרון. סעיף 4 של תיקון זה אומר: "כל אימת שסגן הנשיא ורוב ראשי המחלקות [משרדי הממשלה] או ראשיהם של גופים אחרים שיוסמכו על-ידי הקונגרס, יעבירו לנשיא הזמני של הסנאט וליושב-ראש בית הנבחרים הצהרה בכתב ידם שנבצר מהנשיא למלא את תפקידו, סגן הנשיא יקבל בו ברגע את כל סמכויות ותפקידי הנשיא וישמש כנשיא בפועל". כלומר: יש מי שיכול לקבוע שהנשיא בנבצרות. אומנם כמעט בלתי אפשרי להפעיל מנגנון זה, אבל עצם קיומו אמור להוות גורם מרתיע (כאשר עסקינן בנשיא שפוי). אצלנו אין אפילו חובה בחוק למנות סגן, משנה או ממלא-מקום לראש הממשלה (כן, כן, ממש כך. בקבוצת כדורגל יש עוזר מאמן; בממשלת ישראל אין מספר שתיים). אצלנו רק הקב"ה יכול לגרום לנבצרות, אפילו אם ראש הממשלה מתנהג בצורה בלתי אחראית בעליל. רוצים ללמוד מארה"ב? בבקשה, בואו נתחיל כאן. ובואו נכריח את בנימין נתניהו לעבוד כראש הממשלה, או שניתן יהיה לשלוח אותו הביתה.