|
|
איך נראית המפלגה שלו [צילום: ג'ף קובינה]
|
|
|
עשרות מיליונים אינם מאמינים בטוהר הבחירות, סבורים שג'ו ביידן איננו נשיא לגיטימי, חושבים שאין שום בעיה בהסתערות על הקפיטול ואפילו מראה עיניהם אינו משכנע אותם. יש ביניהם גזענים ואנטישמיים חמושים, ואפילו אם זה רק מיעוט – עדיין מדובר במאות אלפים ואולי במיליונים | |
|
|
|
45% מן המצביעים הרפובליקנים תומכים בהתפרעות של תומכי טראמפ בקפיטול, לעומת 43% שמתנגדים. 58% מהם מתארים את אירועי 6 בינואר כ"שלווים". אלו הם הנתונים המדהימים של סקר שפרסם השבוע אקונומיסט. זה מראה עד כמה דונלד טראמפ הרעיל את נשמותיהם ומוחותיהם של תומכי המפלגה, שהעמידה נשיאים דגולים ובהם אברהם לינקולן, יוליסס גרנט, תיאודור רוזוולט, ויליאם טאפט, דווייט אייזנהאואר ורונלד רייגן. טראמפ שיקר להם במצח נחושה בנוגע לתוצאות הבחירות והסית לאלימות מעוררת חלחלה שהועברה בשידור חי לכל העולם – והם מאמצים "עובדות חלופיות", כלשון הביטוי שטבעה קייליאן קונוויי למחרת ההשבעה ב-2017. 75 מיליון אמריקנים תמכו בטראמפ לפני חודשיים. זהו המספר הגדול ביותר אי-פעם למועמד מפסיד, וזה כמעט רבע מאוכלוסיית ארה"ב. לפי סקרים קודמים, 70% מתומכי טראמפ מאמינים שהבחירות נגזלו ממנו. המשמעות היא, שעשרות מיליונים אינם מאמינים בטוהר הבחירות, סבורים שג'ו ביידן איננו נשיא לגיטימי, חושבים שאין שום בעיה בהסתערות על הקפיטול ואפילו מראה עיניהם אינו משכנע אותם. יש ביניהם גזענים ואנטישמיים חמושים, ואפילו אם זה רק מיעוט – עדיין מדובר במאות אלפים ואולי במיליונים. יש לי תחושה, שטראמפ מאמין כעת בכל ליבו שנפל קורבן לתרמית ענקית, שעוזריו כשלו, שהשופטים אותם מינה בגדו בו, שהתקשורת קשרה קשר להפילו, שהדמוקרטים רודפים אותו – בקיצור, שכל העולם נגדו. לכן הוא לא עשה, לא עושה ולא יעשה דבר וחצי דבר כדי לשנות את דעתם של תומכיו. התוצאה היא חתירה תחת יסודות המערכת הדמוקרטית וזריעת חוסר אמון בה (תזכורת: זו הייתה המטרה המקורית של רוסיה בבחירות 2016), תוך העמקה חסרת תקדים של הפילוג בחברה האמריקנית, המגיע עד כדי התייחסות לקורונה על-פי זיהוי פוליטי. זהו הנזק החמור ביותר מארבע השנים של טראמפ, ובכלל לא בטוח שניתן יהיה לתקן אותו.
|
|
|
קרה הבלתי-יאמן [צילום: חוליו קורטז, AP]
|
|
אולי, רק אולי, ראשי המפלגה הרפובליקנית מתחילים להבין מה טראמפ עולל להם. עשרה צירים רפובליקנים בבית הנבחרים תמכו השבוע בהעמדתו לדין של טראמפ – אומנם פחות מ-5% מבין 212 חברי הסיעה, אבל בשנה שעברה (בפרשת אוקראינה) לא היה אפילו אחד כזה. רבים מבין הצירים שהתנגדו לאישום, לא הגנו על טראמפ אלא יצאו נגד ההליך החפוז (והם צודקים) והביעו חשש מפני העמקת הפילוג (טענה קצת צבועה). הרושם שלי, מצפייה ברוב הדיון, היה שרק בודדים מבין הרפובליקנים טענו שטראמפ לא עשה כל רע. כעת צריך לראות מה יקרה בסנאט. 17 רפובליקנים צריכים להצטרף ל-50 הדמוקרטים כדי להרשיע את טראמפ, מה שיאפשר למנוע ממנו להתמודד שוב. נכון לעכשיו, הסיכוי קלוש מאוד. אבל השבוע התרחש אירוע שהיה בלתי-יאמן עד התנפלות האספסוף על הקפיטול: מיץ' מקונל התנתק מטראמפ. היו"ר היוצא של הרוב, ומי שסייע לטראמפ כמעט בכל מהלך, הדליף לכתבים שהוא תומך ביוזמת ההדחה, גם אם טרם החליט האם יצביע בעד. זה בא כמה ימים אחרי שרעייתו, שרת התחבורה איילין צ'ו, הייתה הראשונה להתפטר מהקבינט תוך ביקורת קשה על הנשיא. אם מקונל יתמוך בהרשעתו של טראמפ, בהחלט ייתכן שיהיה לה רוב. כאן נכנסים לתמונה עשרות מיליוני תומכיו של טראמפ. מצד אחד, מי שרואים את עצמם כמועמדים רפובליקנים לנשיאות ב-2024, ישמחו מאוד אם טראמפ יסולק מן המסלול. מצד שני, הם רוצים לרשת את המצביעים שלו, שרבים מהם לא יסלחו למי שיפעל נגדו ( מייק פנס ולינדזי גראהם כבר חוו על בשרם את תוצאות ה"בגידה"). זהו חישוב של פוליטיקאים קטנים ואפילו קטנוניים: מהי טובת המדינה לעומת האינטרס האישי? מהי עשיית הדבר הנכון לעומת השיקול התועלתני? מהם הצדק והיושר לעומת החנופה למצביעים? אצל החבורה הזאת, MAGA של טראמפ איננה Make America Great Again אלא Make America Gamadim Again.
|
|
|
התלבטות קשה [צילום: ג'ון מינצ'ילו, AP]
|
|
|
האם הנשיא צריך לצאת פטור רק משום שהוא הנשיא? האם צריך לוותר לו רק משום שממילא בעוד שבוע הוא פורש? אבל האם ראוי לפנות להליך כה קיצוני – בפעם החמישית בלבד בתולדות ארה"ב – בחופזה, בסערת רגשות, בלי לשמוע עדים ובלי לקבל חוות דעת משפטיות? | |
|
|
|
שאלות אחרות הן, האם מוצדק להיכנס להליך ההדחה של טראמפ והאם לנהל חקירות פליליות נגדו לאחר סיום תפקידו. עד אירועי השבוע שעבר, השאלה השנייה היא שעמדה על הפרק, והתשובה עליה רחוקה מלהיות פשוטה. מצד אחד, טראמפ ביצע לכאורה שורה של עבירות בתקופת כהונתו (שיבוש החקירה בפרשה הרוסית, קבלת כספים ממדינות זרות, ניסיון לקבל שוחד מנשיא אוקראינה, הזרמת כספי משלם המיסים לכיסו), ועקרון היסוד במדינת חוק הוא שאיש אינו מעליו. מצד שני, מדובר בעבירות שחלפו כמה שנים מביצוען, החקירות יגרמו למחלוקת ציבורית עזה והן ייראו כנקמנות או כניסיון למנוע ממנו להתמודד שוב. ההתפרעות בקפיטול, אשר בצורה ברורה ביותר לובתה בידי השקרים של טראמפ במשך חודשים ובנאומו בפני תומכיו באותו יום קשה, חידדה עוד יותר את ההתלבטות הזאת. אם היה זה סתם מסית מן הרחוב, אין ספק שהוא היה עומד לדין. האם הנשיא צריך לצאת פטור רק משום שהוא הנשיא? האם צריך לוותר לו רק משום שממילא בעוד שבוע הוא פורש? אבל האם ראוי לפנות להליך כה קיצוני – בפעם החמישית בלבד בתולדות ארה"ב – בחופזה, בסערת רגשות, בלי לשמוע עדים ובלי לקבל חוות דעת משפטיות? האם אין הוא נראה, כמו החקירות הפליליות, כנקמנות או כחסימת יריב פוליטי? מעבר לכך, כפי שכבר אמרתי, נכון לעכשיו – רוב הסיכויים הם שלא יהיה בסנאט הרוב הדרוש להרשיע את טראמפ. במקרה כזה, הציבור הרחב של תומכיו – שאינו שם לב לדקויות כמו האבחנה בין זיכוי מלא לבין אי-הרשעה בשל העדר רוב – יראה את טראמפ כזכאי, כמי שלא נפל כל פגם במעשיו, אפילו כקורבן. גם כאשר רוצים לעשות את הדבר הנכון – ואין ספק שטראמפ חייב לשלם את המחיר על השקרים וההסתה – צריכים להביא בחשבון מה יקרה אם זה לא יצליח. לא בטוח שהדמוקרטים עשו את זה.
|
|
|
כל מה שעולה על דעתו
|
|
|
מתקבל הרושם, כי הרשתות – שהכנסותיהן תלויות בתעבורה, וטראמפ ייצר להן המון תעבורה – חיכו עד שחשיבותו העסקית של טראמפ תפחת עם סיום כהונתו. אי-אפשר לומר שהן חכמות על חלשים, כי הוא ממש אינו חלש, אבל זה הכיוון. מי שמעניק את הרמקול, שותף לפשע של מי שמשתמש בו להסתה המובילה לאלימות ולרצח | |
|
|
|
ייתכן שטראמפ כבר קיבל את העונש הגדול ביותר, ואולי אף המשמעותי ביותר, כאשר טוויטר חסמה אותו לצמיתות. פייסבוק ויוטיוב חסמו אותו לפחות עד תום כהונתו, ואם הוא ימשיך לפזר שקרים ולהסית לאלימות – בהחלט ייתכן שייאלץ להיפרד גם מהפלטפורמות הללו. מבחינת מי שממש חי את הרשתות החברתיות, ובמיוחד את טוויטר, מדובר לא רק באובדן כלים מרכזיים לתקשורת עם תומכיו, אלא גם בכורח להיגמל פיזית. בטוויטר היו לטראמפ 88,776,124 עוקבים והוא פרסם 59,558 ציוצים. בפייסבוק יש לו 33,066,788 חברים. ביוטיוב יש לו 2.79 מיליון מנויים. הציוצים היו הכלי העיקרי שלו, לא רק מבחינת התפוצה אלא גם מבחינת השימוש שעשה בהם: מינה ופיטר בכירים, שיבח ידידים וגידף יריבים, פיזר הבטחות והאשמות, ובעיקר – שיקר ללא הרף. זה אכן היה realDonaldTrump, כפי שנקרא החשבון שלו: טראמפ ללא מסננים, ללא כותבי נאומים, ללא יועצים, ללא עוזרים; כל מה שעולה על דעתו, בלי יותר מדי עבודת מטה ובכלל בלי מחשבה על ההשלכות. ההשתקה של טראמפ הובילה מיד לטענות על פגיעה ב חופש הביטוי, אך האמת היא שהטענות צריכות להיות אחרות לגמרי. חופש הביטוי אינו מתיר לערער את יסודות החברה, המדינה והמשטר – וזה בדיוק מה שעשה טראמפ בשקרים הבוטים שלו לגבי הבחירות. חופש הביטוי אינו מתיר להסית לאלימות – וזה בדיוק מה שעשה טראמפ כאשר קרא לתומכיו לבוא לוושינגטון והבטיח "יהיה פרוע!". הבעיה עם ההשתקה הזאת איננה שנעשתה, אלא שנעשתה רק עכשיו. אם הפלטפורמות החברתיות היו מחילות על טראמפ את קני המידה שהן מחילות על משתמשים מן השורה, ייתכן מאוד שהדברים היו מתגלגלים בצורה שונה – כי הוא לא יכול היה לשקר כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה פעמים לכל כך הרבה אמריקנים. מתקבל הרושם, כי הרשתות – שהכנסותיהן תלויות בתעבורה, וטראמפ ייצר להן המון תעבורה – חיכו עד שחשיבותו העסקית של טראמפ תפחת עם סיום כהונתו. אי-אפשר לומר שהן חכמות על חלשים, כי הוא ממש אינו חלש, אבל זה הכיוון. מי שמעניק את הרמקול, שותף לפשע של מי שמשתמש בו להסתה המובילה לאלימות ולרצח.
|
|
|
לבטל את שיטת האלקטורים [צילום: AP]
|
|
|
הנשיא יעביר את רכושו לנאמנות עיוורת; בני משפחתו מדרגה ראשונה לא יקבלו שום תפקיד בממשל, גם לא בהתנדבות; כל מועמד וכל נשיא יחויב לפרסם את דוחות המס שלו; הנשיא ישא בהוצאות שהייתו בביתו הפרטי; ולצד הבדיקה הרפואית הגופנית, כל מועמד וכל נשיא יעבור גם בדיקת כשירות נפשית בידי רופא ציבורי ניטראלי | |
|
|
|
דונלד טראמפ לא היה המחלה אלא התסמין – למדינה מפולגת ומקוטבת, מכורה לריאליטי, מוכת אפליה ורגשי נחיתות, המחפשת פתרונות קסם מיידיים. לא בטוח שניתן לרפא חולאים אלו: הפוליטיקאים משני הצדדים ממשיכים להקצין עד כדי תיעוב הדדי, משפחת קרדישיאן ודומיה ממשיכים לעשות מיליונים, הגזענות ממשיכה לרדוף את החברה, הפופוליזם הזול ממשיך לזכות בתמיכה. מה שכן אפשר לעשות, הוא לתקן כמה מן הליקויים במערכת הפוליטית המחמירים את המצב. הדבר הראשון הוא להיפטר משיטת האלקטורים. כבר עמדתי על כך, שהטירוף של החודשיים האחרונים, על כל הנזק האדיר שנגרם לארה"ב, היה נמנע אילו שיטת הבחירות הייתה זו המקובלת בכל העולם: המנצח הוא הזוכה במירב הקולות. ב-2021 אין שום הצדקה להמשך קיומה של השיטה, שהומצאה ברגע האחרון של כתיבת החוקה ב-1788. האמריקנים דבקים בה מכוח שמרנות המגיעה לכדי התאבנות, וגם משום שקשה מאוד לשנות את החוקה. אבל המציאות מלמדת שהם חייבים להתגבר על העכבות הללו. זה יקרה? מן הסתם לא. הדבר השני הוא הצורך ברוב של 60 סנאטורים כדי להעביר כל חקיקה שאינה קשורה לתקציב. מאחר ששום מפלגה אינה מגיעה לרוב כזה, התוצאה אמורה להיות פשרה ביניהן. אלא שבאקלים הנוכחי, "פשרה" היא מילה גסה וניסיון להגיע אליה נתפס כמעט כבגידה – ולכן מה שקורה בפועל הוא שיתוק ושימוש בצווים נשיאותיים במקום חקיקה. זוהי פגיעה קשה בעקרון הפרדת הרשויות ובאיזונים והבלמים בהם מתגאה ארה"ב, ובמידה רבה – העברת הכוח לידי המיעוט. גם כאן, הפתרון הוא פשוט ביותר: רוב רגיל וזהו. וגם זה לא יקרה, כי מפלגת הרוב תמיד תחשוב על היום בו תהיה במיעוט. הדבר השלישי הוא קביעת כללים אתיים ברורים לנשיא. עד לפני ארבע שנים די היה במסורת ובנוהג, אבל אז בא דונלד טראמפ ורמס אותם עד עפר. לכן, אין מנוס מהעלאתם עלי ספר: הנשיא יעביר את רכושו לנאמנות עיוורת; בני משפחתו מדרגה ראשונה לא יקבלו שום תפקיד בממשל, גם לא בהתנדבות; כל מועמד וכל נשיא יחויב לפרסם את דוחות המס שלו; הנשיא ישא בהוצאות שהייתו בביתו הפרטי; ולצד הבדיקה הרפואית הגופנית, כל מועמד וכל נשיא יעבור גם בדיקת כשירות נפשית בידי רופא ציבורי ניטראלי. זה יקרה? הלוואי.
|
|
|
השתלטו על המפלגות [צילום: פלאש 90, AP]
|
|
אירועי השבוע האחרון בוושינגטון העלו את השאלה האם זה יכול לקרות אצלנו. למרבה הצער, התשובה היא חיובית – והיא מתחלקת לשני חלקים בהתאם לשני חלקי הזירה הפוליטית: הצד הממשלי (הימין) והצד האזרחי (השמאל). בנימין נתניהו ו דונלד טראמפ דומים בהרבה מובנים, כולל תחושת הקורבן והנרדף, השנאה לתקשורת הממסדית והזלזול בעקרונות יסוד של שלטון החוק והמינהל התקין. יש גם דמיון בין המפלגה הרפובליקנית (המסומלת בידי פיל) לבין הליכוד: על שתיהן השתלט מנהיג חזק, שחיסל כל אופוזיציה פנימית והקיף את עצמו באומרי הן שעתידם הפוליטי תלוי בו. בארה"ב הדבר בא לידי ביטוי בתמיכה המוחלטת של המחוקקים הרפובליקנים בטראמפ, ובישראל – בכך שבליכוד נותרו בעיקר אנשים חסרי כישורים, שבלא נאמנות מוחלטת לנתניהו לא היו מגיעים לשום מקום. אולי יש דמיון גם בתחילת ההשתחררות מצילם: עמדנו על כך שחלק מן הרפובליקנים מסתייגים בפומבי מטראמפ, ואצלנו יש בימין שני מועמדים נוספים לראשות הממשלה. אלו הן התפתחויות חיוניות לעתיד הדמוקרטיה ולסיכוי לפיוס לאומי. המפגינים מול בלפור אינם המתפרעים של הקפיטול, אך הם עלולים להוות סכנה דומה. כאשר מפרים חוק ותוקפים שוטרים – זהו מדרון חלקלק. המפגינים נגד נתניהו עושים זאת על בסיס קבוע, תוך חיבוק מצד תקשורת שברובה עוינת את נתניהו ורוח גבית בדמות אוזלת יד משטרתית מתמשכת. אל תתבלבלו: ניסיון לפגוע בצורה אלימה בתהליך הדמוקרטי אינו נחלתו של הימין בלבד, ולא צריך להיות גלוח ראש או חבוש כיפה ענקית כדי להוות סכנה שכזאת.
|
|