שנת 2021 נפתחה בחדשות מרעננות: לאחר שלוש שנות חרם מדיני וכלכלי שלווה בסגר יבשתי, עומדות סעודיה וקטר לחתום על הסכם שיביא את הסכסוך לקיצו. הסכם זה הושג כשברקע נמצא צוות המשא-ומתן האמריקני - ג'ארד קושניר, אבי ברקוביץ, אדם בולר, ובריאן הוק. הסכסוך בין סעודיה לבין קטר נבע ממספר סיבות: תמיכת קטר באירן, עמה היא שותפה בשדה הגז הגדול בעולם; תמיכת קטר בארגוני "האחים המוסלמים" שנואי נפשם של הסעודים; והתעמולה האנטי-סעודית של ערוץ אלג'זירה. סיבות אלה מצטרפות לזו ההיסטורית, והיא סירובה של משפחת אל-ת'אני השלטת בקטר להצטרף לממלכה הסעודית למרות שאף בה, בדומה לסעודיה, שלטת האסכולה ההלכתית החנבלית והענף הווהאבי שלה. חילוקי הדעות בין ריאד לבין קטר לא החלו לפני שלוש שנים, אלא שנים רבות קודם לכן. אולם במשך תקופה ארוכה הכילו הסעודים את התנהגות קטר עד שפקעה סבלנות יורש העצר מחמד בן-סלמאן, והוא החליט לשבור את הכלים לכשגילה שקטר מסייעת למורדים החות'ים בתימן. סיום הסכסוך מסמל את איחודה מחדש של "מועצת שיתוף הפעולה במפרץ", ארגון מדינות חצי-האי ערב (להוציא תימן). בשלוש השנים האחרונות עברו מסרים בין ההנהגה הסעודית לבין ההנהגה הקטרית, בעיקר באמצעות הממשלים בכווית ועומאן שניסו להרגיע את המתיחות בין המדינות בהבנה שהסכסוך מחליש את עמדתן ועמידתן מול שאיפות ההתפשטות וההשתלטות של אירן. הדחיפה מצד יועצי ממשל טראמפ הביאה את המגעים הללו לידי הבשלה. שיח' חמד בן ג'אסם אל-ת'אני, ראש הממשלה ושר החוץ הקטרי לשעבר, בירך על ההסכם עם סעודיה שפתח את הגבול היבשתי בין המדינות וכתב: "המשבר פרץ ונמשך זמן רב, והנה הוא הגיע לקיצו. איני רוצה להיכנס כעת לסיבות ולפרטי המשבר - הארוך והקשה ביותר בתולדות מועצת שיתוף הפעולה במפרץ. אנו מקדמים בברכה ממעמקי הלב את סיום המשבר וקוראים לכולם ללמוד את הלקח ולהימנע ממשברים כאלה בעתיד. כדי להימנע ממשברים בעתיד עלינו ללמוד לעומק ובמלוא הכנות את סיבות המשבר, את הפצעים הנפשיים שנגרמו לחברה במפרץ שערערו את האמון בעתיד, ובמיוחד המחלוקות הפוליטיות והנזקים הכלכליים הגדולים שנגרמו ממנו". הסכם זה, כמשבר שקדם לו, עומד תחת צילה הכבד של טהרן והושפע ממספר התפתחויות חשובות. ראשית, כניסתו הצפויה של ביידן לבית הלבן והצפי לשינוי מהותי במדיניות ארה"ב כלפי אירן. שנית, תחילת העשרת האורניום האירני לעשרים אחוזים, צעד משמעותי בכיוון הפצצה. שלישית, הכישלון הסעודי בהתמודדות עם המיליציות הפרו-אירניות בתימן ובעירק והאיום שהן מציבות על הממלכה ועל מצבה הכלכלי הבלתי מזהיר. ולבסוף, הסיוע שהגישה אירן לקטר בשלוש שנות הסגר. התקשורת האירנית דיווחה על ההסכם בין סעודיה לבין קטר ללא דברי פרשנות או התייחסות מצד ראשי השלטון האירני. הם אינם ממהרים להגיב על-אף שללא ספק היו בסוד המגעים בין סעודיה לבין קטר, הן בזכות החדירה המודיעינית העמוקה שיש לאירן במדינות המפרץ, והן בשל הקרבה הרבה בין ההנהגה הקטרית להנהגה האירנית. ברור לפיכך שההסכם הושג בהסכמה אירנית. סיבה נוספת שיש לטהרן להסכים להפשרת המתח בין קטר לבין סעודיה הוא החשש מפני פעולה אמריקנית נגד אירן במהלך השבועיים האחרונים לנשיאות טראמפ. במקביל השתלטה אירן על מכלית דרום-קוריאנית בטענות תמוהות, על-מנת לשכנע את העולם שאף כוח לא יצליח לכופף את השלטון בטהרן. הפגנת כוח זו היא קבלת הפנים שמכינה אירן לביידן על-מנת למנוע - כבר בשלב זה - כל כוונה מצידו או מצד צוות המו"מ שלו להפעיל לחץ על טהרן כדי שזו תסכים לשנות את תנאי ההסכם הגרעיני משנת 2015. השאלה המעניינת את ישראל היא האם ההתקרבות בין סעודיה לבין קטר והאפשרות להורדת המתח בין ריאד לבין טהרן תאפשר לסעודיה להתקדם בתהליך ההכרה ההדדית עם ישראל בלי לעורר זעם גדול מידי בקרב ההנהגה האירנית והארגונים שהיא מפעילה בתימן ובעירק. בשלב זה מוקדם מידי להעריך שכן העמדה האירנית נובעת ממספר גורמים: מצב המו"מ עם ממשל ביידן על התנאים לשיבת ארה"ב להסכם הגרעין; עתיד הסנקציות האמריקניות על אירן; הפעילות הסעודית בתימן; המצב הכלכלי באירן; יציבות השלטון באירן ועוד. חשוב שהעם וההנהגה בישראל יבינו שהיחסים עם מדינות חצי-האי-ערב, כולל איחוד האמירויות ובחריין, אינם חקוקים באבן אלא נתונים לשינויים הנגרמים מעליות וירידות ביחסים ביניהן, ועם אירן. חשוב לזכור שהמזה"ת - כולל הפוליטיקה שלו - בנוי על דיונות חול ואלו משנות את הפוזיציה שלהן על-פי מצב הרוח.