סופרים נוהגים מדי פעם לתת מתנות לרעיהם - ספרים פרי עטם. לאחרונה, קיבלתי ספר ילדים מקסים בציוריו ובצורתו האסתטית, שמיד שבו את לבי, אך יותר מכך, שבה את לבי תוכנו של הספר, שהזכיר לי את המשפט: "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" (נדרים פא, ע"א).
אני זוכרת איך הייתי מסתכלת בהערצה על המורים שליוו אותי, מכיתה א' ועד לאוניברסיטה העברית. הם היו עבורי בבחינת עמוד האש שהלך לפניי בדרך הלימוד, ההתמדה וההצלחה!
כמוני, כן ידידי הסופר
עמנואל בן סבו, שכתב את הספר:
"זרעים של הצלחה". לעמנואל יש כישרון מיוחד לשזור סיפור חיים עם סיפורי ילדות. הוא בונה דמויות של ילדים וגדולים ומתאר בלשון ספרותית את הקשר הסמוי והגלוי ביניהם.
הסיפור מגלה גרעין של תקווה בלבו של הילד, ואדים, של ציפיה למרחוק לעתיד טוב, הנושא בכנפיו הצלחה. היא ניתנת לכיבוש, גם אם הוא נמצא בעמדה "נחותה" ביחס לילדים אחרים בסביבתו.
לאורך כל הסיפור, נטע עמנואל זרעים של ערכים, ניסיון חיים ותקווה, שבאמצעותם ניתן לעצב את אישיותם של הילדים הנמצאים באותו מצב.
תקווה בארץ לא נודעת
המחבר מוביל אותנו, עקב בצד אגודל, במשעול חייו של גיבור הספר, ואדים, שיצא באישון לילה, ללא אם ואב, מארצו הקרה בלווית סבתו ואחיו הקטנים. בידה האחת היא נשאה מזוודה, ובידה השנייה נשאה שקיות ניילון עם חפצים נוספים. כך עלו בבהילות על ציפור ברזל גדולה שהובילה אותם לארץ לא נודעת - לארץ ישראל!
עמנואל מתאר ברגש ובנימה של גבורה את מאבקו של ואדים, הילד, בצעדיו הראשונים בארץ לא ידועה לו וללא כל סיכוי להצלחה. למרות שעבר זמנים כואבים ומאתגרים, הצליח לגדול ולהתפתח בפנימייה, בחברת ילדים עזובים כמוהו, ולהוציא מתוק מעז. הוא התבגר והיה לגבר, כבש את ספסלי האוניברסיטה והקים משפחה. ואדים חזר בגדול לפנימייה שלו והחל להדריך ילדים כמותו. הוא נטע בלבם של הילדים זרעים של הצלחה ונתן להם דוגמה אישית טובה, שהיא בבחינת: "נאה דורש - נאה מקיים"! הסופר עמנואל בן סבו, היה המנהל החינוכי באותה פנימייה בה גדל ואדים, גיבור ספרו שנגע ללבו.
מודל לחיקוי
מה שהוביל את ואדים, היא האמונה ביכולותיו למרות הכול. הוא התבונן באלון הקטן, ילד מהפנימייה, שנשא אליו עיניים מעריצות ונזכר בחייו ובחוויה הקשה אותה חווה כילד רך טרם עלייתו החפוזה ארצה, איך פסע בפסיעות הססניות בתחילת הדרך ואיך לאט-לאט עלה ופרח כתמר...
ואדים גדל, כאמור, בפנימייה, שרת כמפקד בצבא, למד באקדמיה, הפך לאיש עסקים ואף נישא לטובי רעייתו ובנה בית בריא בישראל. הוא אומנם לא שכח את חייו כילד, אך מאידך לא הביט לאחור אלא התקדם בצעדי ענק קדימה! בעוד כולו מלא אופטימיות, שאף הוא להנחילה לילדי הפנימייה שחינך וליווה, צעד אחר צעד, בתחילת דרכם בשבילי החיים. ואדים שאף לנטוע בהם חוסן, און ותקווה בצעדם לקראת עתיד, שיהיה טוב מכפי שצפו, ואמנם ניכר שהצליח!
הגשמת חלום
בספר זה, מסופר על אלון הקטן, שערב אחד בטרם לכתו לישון, שאל את המדריכה שלו: "איך נהיים ואדים? איך הופכים לוואדים? והיא השיבה לו ברוך, שיאמין בעצמו, שלא יוותר ולא יתפשר. שימשיך לחלום, ללמוד, להשקיע ובסוף הדרך, אף הוא יצליח בחייו!
כשקראתי את ספר הילדים "זרעים של הצלחה", נזכרתי בי, כילדה, תופסת בידה של אחותי הקטנה והיחידה, שרה'לה, שומרת עליה מכל משמר מילדי השכונה השובבים, ומרגישה אבודה בלי אבא, שנפטר בהיותי בת חמש וחצי. גם אם לא הייתה בבית, היא הלכה לעבוד בניקיון בבתי אנשים, כדי להביא לחם לשתי היתומות שחיכו לה בבית. רק לעת ערב, היא שבה אלינו עייפה ורצוצה.
עברתי מהמורות רבות ושונות מאלו שעבר ואדים, אך אמי, חנה סיאני, למרות מצבה ותנאי הפרנסה הקשים בהם הייתה נתונה, דאגה לנטוע בלב שרה'לה ובלבי, את "סוד הצלחה" שנבט אף בלבו של ואדים, ושהוענק לו בפנימייה.
בכוחם של חלום, התמדה ודוגמה אישית של הורה/מורה/מדריך..., להגיע לרום ההר. הדרך קשה ולעיתים מסוכנת, אך הפירות בסופה - מתוקים!
בוודאי תתפלאו לקרוא שלדעתי, ספר הילדים "זרעים של הצלחה" של עמנואל בן סבו, שכתב אותו בדרך כה מרגשת ונוגעת ללב, מתאים אף למבוגרים. לאותם אנשים שנולדו בצל, גדלו בצל והחליטו יום אחד לשנות מסלול חיים ולצאת אל האור. עמנואל הראה, שניתן לעשות זאת ובכל גיל אם רק רוצים, אם רק מאמינים ואם רק מתמידים להגיע אל המטרה, כי אף פעם אין זה מאוחר מדי!
