השמאל האובדני, זה שאיבד בוחרים רבים שהתפכחו מתעמולת הכזב ומאיוולת שתי המדינות, מוצא את עצמו במלכוד: מצד אחד, הוא מפיץ שנאה והסתה כלפי ראש הממשלה נתניהו, עד כדי כך שהוא מוכן להקריב את עצמו על מזבח "רק לא נתניהו". ובינתיים נתניהו, על-אף כל חסרונותיו ושגיאותיו, הוא המועמד המוביל לראשות הממשלה גם אחרי הבחירות, והאדם הנתפש כמתאים ביותר לתפקיד. מצד שני, מודרך השמאל האובדני על-ידי שנאה לחרדים - ואלה משחקים לא פעם לידיו - הגובלת לא פעם באנטישמיות. הקוראים מוזמנים להציב "יהודים" בכל מקום שבו נאמר "חרדים" בפי השמאל/תקשורת, ואז לעצום את העיניים ולהיזכר בתקופות אפלות בהיסטוריה.
זכורה אמירתו האלמותית של חיים רמון בנאום הלוויתנים שלו מלפני 27 שנים, וכך הוא אמר ב-1994: "כמו לוויתן שאיבד את חוש הכיוון, אתם מסתערים על החוף שוב ושוב, ורוצים להתאבד. ..... אתם מתעקשים להתאבד". ככל הנראה, בשמאל אין כל חדש. שוב ושוב חושפים דוברי השמאל/תקשורת את שנאתם הן לנתניהו והן לחרדים. שוב ושוב הם שוכחים לחשב חישוב מתמטי פשוט, ולהפנים שלא ניתן להקים ממשלה גם בלי נתניהו וגם בלי החרדים. שוב ושוב הם אינם מחליטים במי לבחור - בנתניהו או בחרדים - ועל מי מהם לוותר.
יתר על כן, כאשר דוברי השמאל/תקשורת פועלים מתוך גישה של הכל או לא כלום הם דוחפים את נתניהו לזרועותיהם של החרדים וכופים עליו ליצור קואליציה עם ציבור זה. במו ידיהם הם משאירים בשלטון את שני שנואי נפשם, נתניהו והחרדים. התוצאה: השמאל האובדני מתוסכל, מתפורר ומסית. לא על דרך זו תהיה תפארתו.
כאשר תקום ממשלת נתניהו נוספת הנשענת על החרדים, אין למחנה השמאל/תקשורת על מי להלין, אלא על עצמו. ואם יכפה מחנה זה בחירות נוספות (חמישיות) במדינת ישראל, שוב יהיה זה פרי באושים של החישוב השגוי של השמאל. במציאות זו, אין פלא שמחנה השמאל/תקשורת מחליף את מנהיגיו בכל מערכת בחירות, ואלה שוב ושוב מתנהגים "כמו לוויתן שאיבד את חוש הכיוון, (אתם) מסתערים על החוף שוב ושוב, ורוצים להתאבד. ..... (אתם) מתעקשים להתאבד".
השבוע נפלטה לחוף ניצנים גופתו של לוויתן מת. אין כתמונה זאת כדי להמחיש את מצבו של השמאל האובדני, החוזר שוב ושוב על שגיאת החישוב.
