הבחירות הקרובות מחדדות ואפילו מקצינות את החלוקה הפוליטית הגושית בישראל: "ימין" - "הליכוד", "ימינה", "תקווה חדשה" ו"הציונות הדתית"; "שמאל" - "העבודה", "מרצ", ועוד 3-8 רשימות-ננס שאינן עוברות את אחוז החסימה. "יש עתיד" היא כביכול "מרכז", אולם לפחות בחלק מגישותיה המדיניות-פוליטיות, כגון: עתיד איו"ש ועזה, יחסי דת-ומדינה, מעמד הערבים בישראל, מהות הדמוקרטיה הישראלית ומבנה המשילות - מפלגה זו הרבה יותר "שמאל" מאשר "ימין". כמו-כן, קיימים: הגוש הערבי, 1 - 2 רשימות, "ישראל ביתנו", כביכול "ימין", אבל תזזיתי ובלתי-צפוי, והמפלגות החרדיות: "ש"ס" ("ימנית") ו"יהדות התורה" ("ימנית-אך אופורטוניסטית וחסרת עמוד-שדרה אידאולוגי מובהק).
גוש ה"ימין" מורכב ממפלגות חילוניות, דתיות ומעורבות - לכן, אך טיבעי הוא שמוקד הגוש ימצא במקום החיבור של השקפות אלה - מפלגת "ימינה". הבחירות מזמנות אפשרות לקריסטליזציה של קבוצות אלה לאגדי-מפלגות.
1 התארגנות באופן זה, בשילוב עם העלאת אחוז החסימה מ-3.25% ל-4%, תעלים סופית את רסיסי הרשימות האופורטוניסטיות, ותייצב את הגיבוש הגושי, שבו לכל רשימה הגדרה ברורה, מצע ברור, מוסדות דמוקרטיים
2 ותהליכי עבודה שקופים ופתוחים יותר. הגבלת משך כהונתם של בעלי תפקידים במסגרות אלה, יזכך ו"יטהר" את הזיהומים שהתפשטו בארגונים הפוליטיים שלנו בדור האחרון.
רשימות אופנתיות הן "גיהוק" פסאודו-דמוקרטי חולף. הן מתאפיינות בכך שהן קטנות מדי מכדי להשאיר להותיר רושם ממשי וארוך-טווח, אישיות ואינטרסנטיות. הן חסרות מצע אידאולוגי ובעלות מבנה פטריארכלי, מניפולטיבי ובלתי-דמוקרטי.
כל בעל הון מעל לממוצע יכול להקים לעצמו רשימה קיקיונית, להריצה לכנסת במימונו, להופכה ללשון מאזניים אלקטוראליים ובאמצעות "מנוף" זה לנהל מלישכתו את המדינה. אסור להניח לכך לקרות, אם חפצים אנו בדמוקרטיה אמיתית, שבה העם הוא השחקן הראשי ותכלית סדרי השלטון ולא שום גורם אחר. יש מחיר לדמוקרטיה; זה איננו המחיר היקר ביותר, אבל אחד החשובים ביותר.
דמוקרטיה אמיתית חייבת להיות קשורה בחבל הטבור לנושאי המהות המעצבים את חיי החברה והמדינה: אידיאולוגיה, מבנה הממשל ויחסי הכוחות בו לרבות הקשר בין בוחרים לנבחרים, תהליכי קבלת ההחלטות - בראש וראשונה החקיקה, המאבקים על מהות ודרך, הגינות, פתיחות וניקיון כפיים, שוויון אמיתי וציות לחוק. בכל אלה חייב הציבור כריבון, להיות שחקן מרכזי. בחלקם באמצעות נוכחות אישית בתהליכי-יסוד, כגון הבחירות עצמן, ובאחרים באמצעות הנציגים אותם בחר לייצגו על בסיס מצע חד-ערכי, ברור ומחייב; מעין; הסכם "ג'נטלמני" בין הצדדים.
המנהיגות המפלגתית והלאומית חייבת להיות חשופה באופן בלתי-אמצעי וכחלק מתרבות השלטון - לציבור ולדעותיו. רק כך תשמור על קשר ומודעות אמיתיים לנושאים החשובים לו ולתחושותיו על דרכי פעולתה. חשיפה כזו אינה מושגת ברשתות החברתיות ובסקרים "יעודיים" אלא במגע אנושי ורצוי ישיר.
מסגרות-קבע תתקיימנה, אם תהייה להן תכלית. הווה אומר אם תשמשנה צינורות השפעה, העברת מידע ומסלולי קידום לרמות תפקוד גבוהות יותר, על יסוד יכולות ביצוע מוכחות. אין להניח "לענקי הרוח" שלנו המגיעים לפעילות פוליטית ב"קפיצות נחשוניות" ממסגרות שאין להן כמעט ולא כלום עם הפוליטיקה המעשית. אין להניח להם להגיע לכנסת או לממשלה ובוודאי שלא לתפקידי שרים, בטרם התנסו בדרך החתחתים הפוליטית, אפילו יום אחד. יתר-על-כן, בפעילות מפלגתית נחשף הציבור לפעילים רבים בסביבה בעלת אופי דומה לזה הקיים בכול הרמות הפוליטיות, לומד להכיר אותם ואת פועלם ומסוגל לגבש עמדה ולהביע דעה מבוססת לגבי מידת התאמתם לתפקידים ציבוריים בכירים יותר.
אמנם מי שנחשף לתפקיד ראש הממשלה, פוגש את אחד האתגרים הקשים ביותר לניהול ושליטה ומתבקש שחזקה עליו שהוא גם יודע לקבל החלטות "טובות". אולם, הניסיון ההיסטורי מלמד שגם בתפקיד זה ישנם מצליחים ונכשלים - אלה שמתעלים על רגעי משבר ומתגברים ואלה שנשברים בעטיים או מאבדים עשתונות. במינוי ראש ממשלה הציבור אינו שומט מידיו את הריבונות ואת זכותו וחובתו לבקר ולהחליט אם ימשיך בתפקידו, אם לאו. אותה יממש באמצעות תהליכים דמוקרטיים - תחילה במערכת המפלגתית וא"כ בבחירות הכלליות. כך לומד גם הציבור, בוחן את החלטותיו בעבר ומתקן את הטעון תיקון; במישור הפוליטי, הוא איננו זקוק ל"שומרי סף" ואסור לו לוותר על יחודיות זו אם אינו רוצה להיות כסומא בארובה.
ההתגבשות הגושית המסתמנת לקראת סיבוב הבחירות שיחול החודש, עשויה לשמש כמקפצה לאומית מהמציאות ה"בלגניסטית" הקיימת, אותה יצרו כוחות הנאבקים על השילטון תוך ניסיון להפעיל אמצעים בלתי לגיטימיים כחלופה נוחה ומזורזת לדרך הדמוקרטית הישרה. אם יותר להם להצליח ב"תרגיל" הונאה זה, רק מפני שיכנוהו "בחירות דמוקרטיות", נמצא אחרי הבחירות באותו מצב ממשלי אנרכיסטי בו אנו נתונים עתה, אולם במצב רוח ומוראל לאומי ירודים יותר ובשחיקה נוספת של מעמד המנהיגות הלאומית, מוסדות השלטון, המשפט והלכידות החברתית - או 'מדד החוסן הלאומי' המושפע על-ידה השפעה מכרעת.
בפני הכוחות המתמודדים בבחירות אלה עומד מבחן משולש: זכיה בבחירות בתמיכה ציבורית מירבית, הקמת קואליציה שתאפשר ממשלה יציבה שמצעה חופף ככל האפשר את מצע הבחירות וארגון מחדש של המערכת הפוליטית הלאומית, כחלק מהרפורמה השלטונית ההכרחית, למאבק אפקטיבי בחוליי השנתיים האחרונות בנושאי הפנים ולאתגרי החוץ שהולכים ונערמים לפתחנו במהירות. האתגרים הללו מחייבים את השינויים המבניים שתוארו לעיל - מקשה אחת הם.
