לאחר ההשתלטות הכושלת של לוחמי השייטת על ספינת המרמרה, הגיע רה"מ נתניהו לבקר את הלוחמים הפצועים בבית החולים. "ירו בך?" שאל נתניהו את אחד הלוחמים. "כן", השיב הלוחם. "זה היה מהנשק שלך?" המשיך נתניהו להתעניין. גם לשאלה זו השיב הלוחם בחיוב. ביבי הנהן בהבנה. כלוחם וכקצין ביחידה מובחרת, נתניהו לא שאל את שאלותיו בנימה של שיפוטיות. הוא לא האשים. ראש הממשלה ודאי שיער את עומק תחושת הכישלון שחש לוחם קומנדו שנשקו נחטף. סביר להניח שגם הוא הבין שללוחמי השייטת על המרמרה לא היה שום סיכוי מול המון תוקפני ואלים אשר כלל בריונים מנוסים ומלומדי אלימות. כל מי שאי-פעם אחז בנשק מבין כי בטווחים קרובים הופך הנשק ללא יותר ממקל חסר תועלת, שלא רק שאינו מאפשר לבעליו להגיב אלא אף מפריע לו להתגונן. יתרה מכך: במצבים כאלו מתהפכים היוצרות, והלוחם מוצא את עצמו מגונן על נשקו מפני התוקפים במקום שנשקו יגן עליו.
מפקד יחידת הקומנדו "אגוז" הגיב בילדותיות נוראית לחטיפת הנשק מלוחם היחידה אשר הופתע על-ידי שני תוקפים במהלך ניווט לילי. "ככלל, לוחם באגוז שלא יודע לנצח שני אנשים בקרב מגע וחוטפים לו את הנשק, לא יכול להיות לוחם ביחידה" התפייט הקומנדנט במסרון ששלח לסגל הפיקוד. מעבר להיותה תגובה איסטינקטיבית, שלא לומר אינפנטילית, היא אף מצביעה על כך שמפקד היחידה אינו מסוגל, או לחלופין אינו מעוניין, לתחקר את הכשל האמיתי באירוע.
האמת היא שכל לוחם, ובכלל זה מפקד היחידה, אשר היה מותקף באישון ליל על-ידי שני ערסים בריונים (שיודעים ללכת מכות כדבעי) לאחר ניווט סוחט מבחינה נפשית וגופנית, היה נאלץ לאחר מאבק קצרצר להיפרד מנשקו. הבעיה של מפקד היחידה עם החייל, כפי שמשתמע בעקיפין מהמשך דבריו, היא שהגפרור העז בכלל להישאר בחיים בתום המאבק ולא הפך ל"גופה". המפקד, שהפך את עצמו ברגע של היסח הדעת לגיבור מקלדת, לא הבין שזה בכלל לא קשור למה שהלוחם "יודע" או "לא יודע" לעשות. מי שבא לחטוף נשק מלוחם מגיע מצוייד בשוקר, בגז פלפל, בחומר הרדמה, באגרופן, בסכין. הוא עוקב אחר החייל לאורך כל הלילה ותוקף מאה מטר לפני סוף הניווט כשהמתח יורד, בנקודה הכי חשוכה, כשהגוף מיובש וכבר אין אנרגיה בשרירים.
אז נכון שכפי שהוכיחו אירועים קודמים הקשורים ביחידת הקומנדו, רמת קרב המגע הנלמדת במהלך ההכשרה איננה מספיקה בכדי לספק מענה לתרחישים בהם נתקלים הלוחמים (ע"ע לוחם הקומנדו שנמלט ממחבלת בת 16 חמושה במברג). אלא שאפילו רמה זו הייתה מספיקה לו ההכשרה הייתה מתרכזת בלזהות לכתחילה מצב של איום, במקום להתרכז בללמד להתגונן מפני התקפה מרגע שזו כבר החלה להתרחש.
כפי שעולה מתחקיר האירוע האחרון, התוקפים פנו אל הלוחם בטרם הסתערו עליו. הם שאלו אותו האם הוא "צריך טרמפ". הם חסמו את דרכו ברכבם. כבר בשלב זה היה צריך הלוחם לתפוס מרחק בטוח, לדרוך את נשקו ולהתחיל בנוהל מעצר חשוד כאשר נקודת הלייזר האדומה מרצדת קלות על מצחו של הדובר, רצוי בין עיניו.
אלא שהלוחם לא השכיל להבין שהוא נמצא במצב של איום, וזו בדיוק בעיה. מרגע שהתוקפים יצאו מרכבם, קומנדו או לא קומנדו, אגוז או לא אגוז, אתה כבר בבעיה.
ואם תורשה לי הערה נוספת הקשורה גם לאירוע זריקת הבקת"ב על לוחם הסיירת (שלא הגיב) לפני כחודשיים. אין דבר כזה חייל לבד בשטח. גם אם הוא יודע קרב מגע, גם אם הוא קומנדו, גם אם הוא אבו עאלי - במדינה שלנו, חייל לבד פירושו ניסיון חטיפה. אז נכון, שיש כזה דבר ניווט "בדד". זה היה נחמד אם האימונים היו מתרחשים בקוונטיקו, וירג'יניה. מכיוון שהניווטים הללו מתרחשים בדרך כלל בלהבים דרום, שפרעם ואום אל-פחם, אולי כדאי לעבור לניווט בזוגות, גם אם זה לא כזה מגניב ו"קומנדו".
