מה שהתרחש במועצת עיריית חיפה בשבוע שעבר,- מבחינת חברי "יהדות התורה" (סיעות אגו"י ודגה"ת במועצת עיריית חיפה), על שלושת המנדטים שלהם, היה יותר מאשר בושה וכלימה. יהודים חרדים נשלחים למועצות ערים בפרט ולבחירתם בפוליטיקה בכלל כדי לקדש שם שמים ורק אח"כ לעשות לביתם ולעצמם, או למוסדותיהם. עניין קיומה של משפחה בסיסית ביהדות הוא אמור להיות העיקר אצל יהודים כאלה, ובוודאי שאצל אלה הלובשים מדים שחורים - לבנים, חובשים מגבעות שחורות ואף עטורי זקן ופאות. עיריית חיפה הצטרפה בשבוע שעבר אל גבעתיים ותל אביב, שהעניקו זכויות ל"זוגות" מאותו מין כ"משפחה" לכול דבר.
מלחמה נגד חוקים כאלה, על-פי התורה הקדושה, היא יקרה וחשובה יותר מלחימה למען כסף ציבורי למוסדות תורה או בענייני גיוס לצבא, למשמר אזרחי וכו'. זוהי מלחמה של להיות או לחדול - חס ושלום, מלהיכלל בעם היהודי על-פי המסורה הקדושה. גם כשאין לחרדים רוב להעביר ולבטל חוק כזה הרי שחובתם למחות בפיותיהם - במהלך הדיון במועצת העיר, ובוודאי שיש להצביע כנגד הרעיון הפסול הזה, מבחינה יהודית. הסיפור של החוק הזה איננו מסתיים ב"זוגיות" המוזרה הזו אלא בילדים שלימים ייווספו ל"זוגות" הללו, ושברוב המקרים יהיו אסופים ואומללים מבתים אחרים. אבל כנראה שאת שלושת הדחלילים של "יהדות התורה" בחיפה הרי שמזמן היהדות והתורה כבר לא מעניינם.
כבר בליל הבחירות המוניציפליות האחרונות רקדו כאלה המתקראים "בחורי ישיבות" סביב גב' עינת קאליש-רותם, ראש העיר ש"דגל התורה" חברה אליה. הריקודים הללו, סביב אישה שגם איננה שומרת תורה ומצוות, כבר האירו לנו את הדרך שבה נציגי "דגל התורה" עוד ילכו בה בקדנציה הנוכחית, ואליהם הצטרף אח"כ נציג אגו"י, שבעבר הוא היה הבכיר בעיריית חיפה מ"יהדות התורה". כל השלישייה הזו ברחה מהדיון בנושא, כמובן יחד עם גב' קאליש-רותם. אין לי מה לבקר את הגב' הזו ויכול להיות שבריחתה מהדיון היה כחלק מהסכם בריחה הדדי עם שותפיה החרדים, מ"יהדות התורה".
יש לי דווקא הערכה לכול אותם חברי מועצת העיר חיפה - ובראשם גב' קאליש-רותם, שנמנעו, מאחר שעמדו בלחצי "האופנה" של הרחוב החילוני, לדרדר כל ערך שקשור ביהדות ובשמרנות. אבל חברים דתיים וחרדים, ואף מסורתיים, צריכים לזכור כי להם יש "עמוד אש" תורתי באשר לאורח החיים האמיתי של עמנו. השלישייה "החרדית" הזו כנראה שכחה שבחיפה קיימת קהילה חרדית גדולה ואילו חיפה עצמה איננה עוד עיר כגבעתיים ותל אביב, שהחרדים שם הם בבחינת "בטלים בשישים". ולראיה נציג ש"ס - הרב אורי אוזן, אומנם התנגד לחוק הזה והיה בין ארבעת המתנגדים, כשלצידו התנגד גם יואב רמתי מ"הבית היהודי". כך עשו גם דני ברבי ואף ממלא-מקום ראש העיר וחבר סיעתה - נחשון צוק.
כלומר, בין ארבעת המתנגדים היו שני חילוניים וחובש כיפה סרוגה ואילו עטורי החליפות, הזקנים, הפאות וחובשי המגבעות השחורות פחדו להצביע נגד ונמלטו מהאולם עד יעבור זעם! גם טיעוני "אחדות הקואליציה" לא יעמדו לשלושת חברי המועצה מ"יהדות התורה" משום שלא רק שחברי הקואליציה היו מפולגים בהצבעה הזו אלא שמר נחשון צוק, ממלא-מקום ראש העיר וחבר סיעתה, הצביע נגד ההצעה ולא הודח או נוטרל מתפקידו. זהו השפל הרעיוני והמוסרי הדתי אליו הידרדרו שלושת חובשי המגבעות שהמילה "חרדי" היא עבורם מקדם מכירות של שררה בלבד. אין זו הפעם הראשונה - ולצערי הרב כנראה גם לא האחרונה, שבה נציגים בחזות חרדית בורחים מלהילחם על עניינים תורתיים - עקרוניים, ובמיוחד בתחום הצניעות.
הפסל הסיני
בקדנציה הקודמת של עיריית חיפה, תחת ראש העיר הקודם, יונה יהב, נחנך האצטדיון העירוני בכדורגל של העיר חיפה. ראש העיר דאז יזם הצבת פסל של אישה מעורטלת בפתח האצטדיון. הדיין הרב גדליה אקסלורד, מחסידות חב"ד בחיפה, פנה אל אריה בליטנטל, אז יו"ר הסיעה המאוחדת של "יהדות התורה" וסגן ראש העיר, וביקש ממנו לנסות למנוע את הצבת הפסל הזה, בעיר כמו חיפה שתמיד נחשבה יותר לשמרנית עם ציבורים כחרדים וערבים שאינם מתומכי הרעיון הזה. בליטנטל כמובן שפחד לעמוד על העניין ובמקום תשובה עניינית הוא פלט כי "זו מתנה לראש העיר מסין". מהו הקשר בין הפניה לתשובה רק ה' הטוב יודע... גם מיכי הלפר מ"דגל התורה", התחמק אז מהעניין וטען כי "סגן ראש העיר מטעם "יהדות התורה" הוא בליטנטל, אז תפנה אליו".
או - אז הופנתה בקשת הרב אקסלורד דרכי לחברת מועצת העיר מטעם חד"ש, גב' אסתר טולידנו-זריצקי, וזו אומנם שוכנעה כי הפסל הזה איננו רק פגע אנטי דתי אלא פגיעה אנטי נשית, ויכול להוות פרובוקציה להטרדות נשים שתגענה למשחקי הכדורגל. במקביל סירבו "יהדות התורה" וש"ס להתערב בעניין במישור הארצי (בהמלצת סיעותיהן המקומיות בחיפה...) ואילו בפרלמנט הישראלי מי שהעלה זאת ופנה למשרד הפנים לבטל זאת (אז שר הפנים היה גדעון סער) היה יו"ר התנועה האיסלאמית הדרומית דאז, ח"כ לשעבר שי'ח איברהים צרצור. התשובה של יהב למשרד הפנים הייתה מוזרה בטוענו כי "סין היא מדינה צנועה ולכן גם פסל כזה איננו פוגע ברגשות הצניעות"...
רק הליכוד יכול
כדאי לציין שהחלטת מועצת עיריית חיפה נדחפה דווקא על-ידי האופוזיציה שלה, ובמיוחד שלושת חברי מועצת העיר מועם הליכוד. כבר מזמן שציינתי כי הליכוד בישראל איננה עוד מפלגה ימנית-שמרנית בנוסח העולמי של מפלגות השמרנים במדינות דמוקרטיות. הפעם זו ראיה נוספת כי הליכוד היא מפלגת שמאל חברתית לכול דבר עם אוריינטציה לאומנית ותו לא, וכי מצביעיה הדתיים והמסורתיים מולכים שולל שוב ושוב. שני נציגי חד"ש אף הם נמנעו מההצבעה הזו, בבריחתם מהאולם בעת הדיון וההצבעה, שהרי הסכמתם לרעיון הייתה ידועה אבל כדי לא לעורר מדנים אצל שולחיהם הערבים הם בחרו לברוח מההצבעה, בדיוק כמו שעשו שמונת חברי "הרשימה הערבית המשותפת" כשנושא ביטול הטיפול בטיפולי המרה עלה בפרלמנט הישראלי, והם חששו להצביע בעד הביטול הזה מזעם הרחוב הערבי, שגם כך זעם על הימנעותם וחפץ היה בהתנגדותם לחוק.
ההצבעות הללו - של חברי הליכוד, שתמכו בחיפה בהצעה האנטי משפחתית-יהודית, והימנעות חברי "יהדות התורה" וחד"ש מהצבעה נגד, מוכיחים שוב ושוב כי הקשר בין רצון הבוחר לנבחריו הוא מקרי בהחלט. חרדים, ערבים וגם טוב מצביעי הליכוד המסורתיים של חיפה, לצד עולי חבר העמים, היו חפצים להפיל את ההצעה הזו, הפוגמת במסורתם ובציוויונה האמיתי של העיר השקטה, הרדומה והשמרנית הזו. ובכלל, מעניין אותי לדעת מיהם "הרבנים" שאישרו לחברי "יהדות התורה" להימנע מלהצביע נגד ההצעה הזו. זו בושה לעיר היפה והחשובה הזו, שאליהו הנביא עמד בראש רכס הכרמל שלה וממנו הוא ביטל את עבודת הבעל הצידוני בממלכת ישראל.
