X
יומן ראשי
חדשות תחקירים
כתבות דעות
סיפורים חמים סקופים
מושגים ספרים
ערוצים
אקטואליה כלכלה ועסקים
משפט סדום ועמורה
משמר המשפט תיירות
בריאות פנאי
תקשורת עיתונות וברנז'ה
רכב / תחבורה לכל הערוצים
כללי
ספריה מקוונת מיוחדים ברשת
מגזינים וכתבי עת וידאו News1
פורמים משובים
שערים יציגים לוח אירועים
מינויים חדשים מוצרים חדשים
פנדורה / אנשים ואירועים
אתרים ברשת (עדכונים)
בלוגרים
בעלי טורים בלוגרים נוספים
רשימת כותבים הנקראים ביותר
מועדון + / תגיות
אישים פירמות
מוסדות מפלגות
מיוחדים
אירועי תקשורת אירועים ביטוחניים
אירועים בינלאומיים אירועים כלכליים
אירועים מדיניים אירועים משפטיים
אירועים פוליטיים אירועים פליליים
אסונות / פגעי טבע בחירות / מפלגות
יומנים אישיים כינוסים / ועדות
מבקר המדינה כל הפרשות
הרשמה למועדון VIP מנויים
הרשמה לניוזליטר
יצירת קשר עם News1
מערכת - New@News1.co.il
מנויים - Vip@News1.co.il
הנהלה - Yoav@News1.co.il
פרסום - Vip@News1.co.il
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ
X
יומן ראשי  /  יומני בלוגרים
בני גרנות עם הבת אורית [צילום: באדיבוך המשפחה]
ה"פוגה" הרג את צלם הטלוויזיה [1973]
בני גרנות צלם הטלוויזיה הישראלית, נשלח ביולי 1973 ביחד עם צוות כתבים וצלמים של הטלוויזיה הישראלית לסקר את מפגן חיל-האוויר שנערך בבסיס חיל-האוויר בחצרים בעת שעמד בני בפאתי מסלול המראת המטוסים וצילם את המפגן, פגעה בו כנף מטוס פוגה שחלף על המסלול והרגו במקום
בני גרנות עם רעייתו אילנה והבת אורית [צילום: באדיבות המשפחה]

בני גרנות עם רעייתו אילנה והבת אורית [צילום: באדיבות המשפחה]

בני גרנות היה בן 28 במותו הותיר אישה ותינוקת. המפגן בו השתתף קהל מוזמנים ובהם שר הביטחון משה דיין, הרמטכ"ל דוד אלעזר ומפקד חיל-האוויר האלוף בני פלד, נמשך כרגיל כאילו דבר לא קרה. סיפור התאונה המחרידה שהתרחשה שלושה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים הוצנע משהו ונשכח עם השנים.
האסון הנורא במפגן חיל-האוויר
כששיבץ דודו הירשפלד רכז הצלמים של הטלוויזיה הישראלית את צוות הצלמים לצילום המפגן המרכזי לציון 25 שנים לחיל-האוויר, כלל בצוות כדבר ברור ומובן מאליו את הצלם בני גרנות שהיה ידוע כ"משוגע" על חיל-האוויר וכי צילם סרטים על חיל-האוויר והיה בן בית בבסיסי החייל.
המפגן נערך ביום חמישי 12 ביולי 1973 בבסיס חיל-האוויר בחצרים. צוות הטלוויזיה הישראלית הדרים בבוקרו של אותו יום לבסיס חצרים שליד באר. שבע. הצוות כלל בין השאר, את הכתב הצבאי נחמן שי, הצלם שרגא מרחב, בני גרנות ונוספים. בני יצא מביתו בשעת בוקר מוקדמת התלווה אליו קרוב משפחה פרופ' משה הדני שביקש לראות את המפגן. בני בוודאי לא שיער לעצמו כי יהיה זה יומו האחרון.
העיתונאים והצלמים שהוזמנו לסקר את האירוע רוכזו במעין "מכלאה" - מקום מגודר המשקיף על מתחם הטקס. בני היה אולי היחידי מבין הצלמים שעמד במהלך המפגן בצד המסלול מנסה לצלם את המטוסים מזווית מיוחדת בעת המראתם. בשלב מסוים במהלך המפגן, בני הלך מעט אחורה עם המצלמה, ככל הנראה, כדי לתפוס זווית צילום מעניינת של המראת מטוס או משהו בדומה. אותה עת המריא בו-זמנית להק של מטוסי פוגה מהצוות האווירובטי של חיל-האוויר במבנה אחיד. אחד ממטוסי הפוגה פגע בכנפו בבני שעמד בקצה המסלול. לבני לא היה סיכוי. הוא נהרג במקום.
קרוב משפחתו של בני, פרופ' משה הדני, לימים נירוכירורג בכיר, מספר לי כי ראה כיצד פוגע המטוס בבני, וכי הוא אץ ונזעק לדווח על התאונה לכתב הטלוויזיה הישראלית, נחמן שי, שישב מאחורי במת הכבוד של המפגן בו ישבו, שר הביטחון, הרמטכ"ל, מפקד חיל-האוויר ונוספים. נחמן שי, לימים דובר צה"ל וחבר כנסת, מיהר לדווח על כך למארגני המפגן. כעבור כמה דקות הגיע אמבולנס ופינה את בני, אולם המפגן בו השתתפו ראשי צה"ל חיל-האוויר וקהל רב - בני משפחה של פרחי הטייס, נמשך למעשה כסדרו כאילו לא קרה דבר.
בני גרנות תולדות חיו
בני גרנות נולד בשוודיה בשם בנימין גרובר. הוריו נמלטו מגרמניה מאימת השואה לדנמרק ומשם לשוודיה. עם קום המדינה עלה בני עם הוריו לארץ והמשפחה התיישבה בשכונת אבו טור בירושלים. אביו של בני, אוטו גרובר היה חובב צילום והתקין בבית מעבדת צילום. מכאן, ככל הנראה, ירש בני אהבתו לצילום. בני למד בבית ספר יסודי "גאולים" בירושלים ובנערותו היה חבר בתנועת הנוער התנועה המאוחדת ב"קן דרום" בירושלים. בתיכון למד בבית ספר חקלאי בעין כרם.
בתחילת שנות ה-60 התגייס בני גרנות לצה"ל ושירת ביחידת נח"ל מוצנח בקיבוץ צובא. לאחר שסיים שירותו הצבאי למד בבית הספר לצילום של משרד העבודה בירושלים ובהמשך עבר להתגורר בשכונת יד אליהו בתל אביב עם חברו הטוב עמנואל.
מצטרף לטלוויזיה הישראלית
בסוף שנות ה-60 זמן קצר לאחר הקמת הטלוויזיה הישראלית הצטרף בני גרנות לצוות צלמי הטלוויזיה הישראלית והיה למעשה מראשוני הצלמים בטלוויזיה הישראלית. הוא צילם אירועים ותוכניות רבות, צילומי טבע, נופים, צילם את אירועי "מלחמת ההתשה" וגם משחקי כדורגל, אולם יותר מכל, כך מספרים חבריו ומכריו, אהב לצלם מטוסים וצילומים מהאוויר. בני היה ידוע כ"משוגע" לחיל-האוויר ולמטוסים ועוד משחר נעוריו התעניין במטוסים ותעופה. מכריו מספרים כי היה מנוי על ביטאון חיל-האוויר ונהג להרכיב דגמי מטוסים מקרטון וניר שצורפו לגיליונות. "בשנות עבודתו בטלוויזיה צילם סרטים רבים על חיל-האוויר ואנשיו על הקרקע ובאוויר. הוא היה בן בית בבסיסי חיל-האוויר והכיר טייסים לא מעטים", סיפרה לי אלמנתו אילנה גרנות בראיון שערכתי עימה לפני מספר שנים.
את אילנה רעייתו הכיר בני אצל חברה משותפת בירושלים. חברים מספרים כי אהבתו של בני לאילנה הייתה אהבה גדולה. כעבור שנה ב-1969 נישאו השניים. החתונה נערכה בבית כנסת באוניברסיטה העברית בירושלים.
אילנה גרנות נזכרת איך קיבלה את הבשורה המרה על מות בעלה: "זה היה יום חמישי בצהריים. חזרתי מהעבודה עם סל קניות שקניתי לשבת הכנסתי את המצרכים למקרר. אני שומעת דפיקה. בדלת בפתח עומדים כמה עובדים של הטלוויזיה הישראלית ובניהם דודי הירשפלד והם מודיעים לי כי בני נהרג. התחלתי לצרוח, "זה לא ייתכן איך זה יכול להיות הרי רק הבוקר ראיתי אותו", סיפרה אילנה בכאב. מספרת אילנה על בני: "בני לא היה איש קל, אולם היה איש מיוחד, יצירתי, צבעוני ותוסס, חרוץ, בלתי צפוי, שלא היה רגע משעמם אתו, יחד עם זה היה רציני ואחראי". ומוסיפה אילנה: "בני היה איש משפחה, איש של שלום, ישר, הגון, אמיתי, בעל טוב לב בלתי רגיל ובעל אופטימיות חסרת תקנה. הוא בלב של כולנו. ההפסד הוא לא רק שלו אלא גם שלנו המשפחה והחברים. הפסדנו אדם מקסים ומרתק".
מותו של בני היכה בהלם את חבריו ומכריו ואת העובדים בטלוויזיה הישראלית שבה עבד. הוא הובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים. קהל רב הלך אחר ארונו.
בת הצלם פגשה במקרה ביחידתה את הטייס הפוגע
בני גרנות הותיר אחריו רעיה, אילנה ותינוקת בשם אורית, כיום אורית גרנות-נתיב, מורה במקצועה (הסכימה לפרסם את שמה). אורית מספרת לי כי שירתה בחיל-האוויר באחת היחידות, ושם נתקלה במקרה בטייס ע.ג שהתברר לה כי הוא שהטיס את מטוס הפוגה שהרג את אביה. לימים נשא ע.ג בתפקיד פיקודי בכיר בחיל-האוויר.
איש חיל-האוויר בעברו, המכיר את הנושא מקרוב, הסביר לי את מה שאירע במקום: "הצלם בני גרנות עמד סמוך מדי למסלול. המראה ברביעייה בפוגה, במבנה מכונס היא דבר שונה ומסוכן. אף מטוס לא יכול לזוז מטר הצידה, כי כל הרביעייה עלולה להתרסק, ובניגוד להמראה רגילה שמטוס ממריא במרכז המסלול, כאן שנים מהמטוסים רצים בצד המסלול, כשהכנף בולטת מהמסלול. הטייס ראה שזה הולך לקרות ולא יכל לעשות דבר. כקוריוז על השוני בין אז לימים אלה, לא רק שהנושא לא נודע, לא רק שהמפגן לא נעצר, הטייס הפוגע עשה הקפה ונחת מיד, החליף מטוס והמריא שוב, לתרגילי הצוות האווירובטי. חבל ועצוב, שאהבה למקצוע דחפה אדם מצוין, מעבר לגבול הסיכון המותר.
מלחמת הכיפורים השכיחה את סיפור התאונה
נראה כי מלחמת יום כיפורים שפרצה באוקטובר 1973, כשלושה חודשים לאחר התרחשות התאונה המזעזעת, השכיחה לא מעט את סיפור התאונה ויתכן כי גם גורמים בחיל-האוויר ובצה"ל פעלו להצניעה בתקשורת ולהשכיחה. אחרי הכל התאונה התרחשה בתוך בסיס חיל-האוויר ולא הייתה לתפארת החיל. חייל האוויר, כך נמסר, הקים זמן קצר לאחר האסון ועדת בדיקה לבדיקת וחקירת נסיבות התאונה ומן הסתם נמצא דוח מסקנות ועדת החקירה באחד מארכיוני חיל-האוויר.

תאריך:  11/03/2021   |   עודכן:  11/03/2021
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט
סדום ועמורה עיתונות
ה"פוגה" הרג את צלם הטלוויזיה [1973]
תגובות  [ 1 ] מוצגות  [ 1 ]  כתוב תגובה 
1
הייתי שם.
יוסי מ.  |  11/03/21 14:27
 
תגובות בפייסבוק
 
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
שאול מנשה
השליטים החדשים היו ערניים לסכנות שאורבות להם, הפעילו כוח אכזרי ושפכו דם כדי לשמור על מעמדם    כך פעלו דיקטטורות העלויים בסוריה והסונים בעירק וגם זו של החות'ים בתימן
עו"ד אברהם הללי
החכמה לא נקנית היא ניתנת לאדם בלידתו, הוא נולד חכם    זה קיבל ביטוי בספר דניאל: יהב חכמתא לחכימין    פירוש הדברים בערבית הקרובה לארמית: והב אל חכמא או אל עלם אלא אל עולמאא, שפרושה: נתן חכמתו לחכמים
יוני בן-מנחם
אירן מסלימה את ההתקפות על סעודיה מתימן, באמצעות המורדים החות'ים, כדי לאלץ את הנשיא ביידן להסיר את הסנקציות. ההתקפות האירניות מכוונות ללב תעשיית הנפט בסעודיה כדי לגרום לה נזק כלכלי גדול
רצון ערוסי
הדרכתה המושכלת של תורת ישראל היא אשר חידשה בעולם שמצד אחד יש את הערך של "כבוד האדם וחירותו" אולם היא זאת שאמרה שיש את ערך "קדושת החיים" ושאדם חייב לשמור על קדושת חייו ולא להפקירם, על אחת כמה וכמה חייהם של אחרים
יגאל יששכרוב
ד"ר מנשה רוזנפלד, קונסול כבוד של אל סלבדור בישראל, גם שותף להקמת בית חולים אוניברסיטאי ברומניה ומחלקת הקרנות לסרטן, וגם משמש יועץ עסקי לפיתוח, ייזום, בקרה וניהול עסקי, נציג חברות בינ"ל    בתפקידו כקונסול ולאחר עבודת מחקר של כ-10 שנים (2001 - 2010) הצליח להביא להכרתו כ"חסיד אומות העולם" (על-ידי "יד ושם") של קונסול הכללי של אל סלבדור, בז'נבה, שוויץ (Jose A. Castellanos) במלחמת העולם השנייה שבפעילותו הציל מאות יהודים
כל הזכויות שמורות
מו"ל ועורך ראשי: יואב יצחק
עיתונות זהב בע"מ New@News1.co.il