יש גנים ציבוריים יפים בשכונה. הרשות המקומית דואגת להקים גנים, למלא אותם במדשאות נרחבות ומסביב להן גדרי נוי של שיחים ועצים מפארים את השטח כולו. בפינות המשחקים יכולים ילדים לטפס על סולמות, להתנדנד או לקפץ על מתקנים. מסביב לפינות המשחק יש הרבה ספסלים וגם פחי אשפה פזורים בשטח. אני מטייל הרבה בגינות הנהדרות הללו, אבל אני מוטרד לראות את המדשאות משמשות כ"פחי אשפה".
שקיות אשפה מנייר ועטיפות מפלסטיק, קופסאות ומיכלי גלידה פזורים באי סדר מוחלט. נראה שלאנשים קשה ללכת כמה צעדים עד פח האשפה הקרוב כדי להשליך את המשא המיותר. קל יותר להשליך על הדשא סמוך לספסל או בינות לנדנדות המשחק. כשאני הולך לאיטי לטייל, אני נתקל במשפחות עם ילדים, זוגות צעירים ונערים. כל קבוצה מבלה בפינתה והילדים מוצאים פורקן במתקנים. קל לי לפנות לאנשים היושבים ולבקש: "אנא, שמרו על הנקיון".
גם כתבתי במחשב והדפסתי פתקאות בנוסח "הגינה היא שלכם. שמרו על נקיונה". ואז התשובה הרגילה היא: "זה לא אנחנו" או "אנחנו לא מלכלכים"... מעניין שאיש לא הודה כי הוא השאיר "סימנים" בשטח ואני יכול רק לומר בהבנה: "נכון, זה לא אתם. אבל כשהייתי כאן אתמול, לא היו לכלוכים. ובכלל, כוסות פלסטיק לא גדלות על הדשא"...
אני, שאינני פקח של הרשות, אלא גר במקום ורוצה שיישאר נקי, רואה תוצאות לדבריי. בלי לעשות סטטיטסטיקה, אני מתרשם שכמות הלכלוך מאוד ירדה. הגנים הרבה יותר נקיים מבעבר. אבל קפצה עלינו מכה חדשה - בונים. מקום שהיה בית צמוד קרקע, קנו אותו, הרסו ובונים חדש במקומו. יפה יותר. אבל יש בעלי מקצוע. אלה באים במכוניותיהם, כל אחד עושה את עבודתו ימים ספורים וכאן הבעיה. למרות שיש הרבה מרחב מרוצף, הם מעדיפים לחנות על המדשאות. מה שמקלקלים בשעות אחדות של חניה, יצטרכו לשקם במשך שנים. כך, גנים ציבוריים מושחתים וזמן עובר עד שהמדשאות משתקמות.
שכל עכשיו
עכשיו, לפני הבחירות, צריך לזכור כי יש חרדים שיש להם ראש מתחת לכיפה.
