מה אומרת ה"הגדה"

אני מאוד אוהבת את חג הפסח, כי בתכונה לקראתו, אני רואה כמה אני עשירה. מה לא מוצאים בבית בפסח? המון תכשיטים, אומנם לא אמתיים, לצערי, אך יפהפיים: עגילים עם "יהלומים" נוצצים, שרשרות, טבעות, צמידים מזכוכית... ספרים חדשים שקניתי מ"סטימצקי", עדיין מונחים בשלווה בשקית הניילון הירוקה של החנות ועדיין לא הספיקותי לקרוא, מגנטים של ירושלים (מתנות לחברים בחו"ל), בובות, כובעים ובגדים חדשים שלא לבשתי, עדיין עם התווית... והכי הכי שמחתי למצוא השנה, עבודות שלי מהאוניברסיטה. הפעם מצאתי עבודה שכתבתי על "ההגדה", והסתמכתי על "ספר החג והמועד" של זלמן אריאל, מהדורת "דבר", הוצאת עם עובד, תל אביב.

מנהג חג הפסח

ההגדה של פסח נאמרת בערבי פסחים בכל בית בישראל, והיא לקט הכולל תיאור קצר של יציאת מצרים, פרקים מן המקרא, פרקי מדרש, הלכה ותפילות, דברי הלל ותודה לבורא עולם על הניסים והנפלאות שעשה לאבותינו בימים ההם, ובקשות על הגאולה העתידה לבוא במהרה בימינו. "ההגדה של פסח" נאמרה כנראה, על שם הפסוק: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות יג, ח). מניתוח הספר ובדיקת חלקיו ניתן להסיק, כי מנהג זה, לספר בערבי פסחים ביציאת מצרים, היה קיים עוד מימים קדמונים והחלק הקדום בלקט זה, נתחבר עוד בזמן שבית המקדש היה קיים. במשך הדורות הוגהו ושונו פרקיו ונוספו עליהם חדשים. בייחוד חל שינוי בהגדה, שינוי בולט בתכנה, מיד לאחר חורבן בית המקדש. בימי הבית, הייתה תכלית הסיפור על יציאת מצרים, על עוני אבותינו ושעבודם במצרים, ועל ההודיה על החרות ועל הנחלת הארץ. לאחר חורבן הבית, ובשנות שעבוד המלכויות, נוספה עוד תכלית אחת והיא - לעודד בני הגלויות ולהתפלל על הגאולה. עריכת ההגדה לא נעשתה בבת אחת ואף לא נתקבלה בבת אחת בכל הארצות, ולפי דעתו של רב דוד אבודרהם (במאה ה-י"ד), נקבע הנוסח שלפנינו, אחרי זמנם של אביי ורבא. לפני העורכים היה נוסח לפי דעתו של זה ונוסח לפי דעתו של זה. הנוסח השלישי הוא סינתזה של שניהם. תחילה כרבא - עבדים היינו לפרעה במצרים ואחר כך כאביי - מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו. ומזכירים תחילה פסח, מצה ומרור מונחים לפניך לסדרו של רבא, ואחר כך פסח, מצה ומרור (על שום מה) לסדרו של אביי.

נוסח ההגדה

נוסח ההגדה, כפי שנתקבל ברוב תפוצות ישראל, הוא של הרב עמרם גאון (במאה השביעית), כפי שהוא בסידור ששלח ליהודי ספרד על-פי בקשתם (ורשה תרכ"ה, ירושלים תרע"ב). ואף על-פי כן שאין בסידור זה את הנוסח בשלמותו, ומובאים בו רק ראשי פרקים וסופם, אפשר לקבוע בוודאות, שהוא תואם את הנוסח שבידינו עתה. נוסח אחר של ההגדה היה של הרב סעדיה גאון, שהיה ראש ישיבת סורא במשך שישים שנה, אחרי רב עמרם גאון, ואין להניח שהשמיט והחסיר דבר מדעת עצמו מהנוסח שנקבע בסורא על-ידי רב עמרם גאון. יש לשער, שקיבל את הנוסח הקצר יותר של ההגדה, שהיה נהוג בפומבדיתא. נוסח הרמב"ם הוא כעין מזיגה של שני הנוסחים האלה, ויתכן שנגד עיניי הרמב"ם היה גם הנוסח השלישי. לפני עשרות שנים, נתגלו בגניזת קהיר דפים בודדים מתוך שבע עשרה הגדות עתיקות, ובהן נוסח קצר אף מזה של רב סעדיה גאון והושמטו מהם: גם "עבדים היינו" וגם "כנגד ארבעה בנים". קטעים אלה מאשרים, שבזמן הגאונים היו עוד שהחזיקו בנוסח הקדמון שמתחיל בגנות: "מתחילה עובדי עבודה זרה", ולא אמרו: "עבדים היינו". נראה שהקטעים האלה הם מתוך הגדות שנערכו לפי מנהג ארץ ישראל הקדום. אולם, מכיוון שפסקיהם של גאוני בבל נתקבלו ופשטו בכל תפוצות ישראל, נשכח ובטל מנהג ארץ ישראל, שהיה גם מנהג מצרים.

פירושים להגדה

ההגדה של פסח זכתה לפירושים במספר רב ביותר ויותר מכל יצירה אחרת. פירשוה אישים שונים מגדולי האומה בתקופות שונות. ידועים עד היום למעלה מארבע מאות חכמים שפירשו את ההגדה. פרושי ההגדה נתחבבו על המוציאים לאור והם החלו להדפיסם בשולי ההגדה. אחד המו"לים הדפיס מאתיים שלושים ושמונה פירושים, מהם בשלמותם ומהם ליקוטים.

תרגומי ההגדה

מכיוון שעיקר ההגדה הוא לקיים את מצוות "והגדת לבנך" ולספר על נס יציאת מצרים, הוסיפו להגדה תרגומים רבים. יוצא אפוא, שבכל דור ודור, בכל ארץ וארץ טרחו להסביר לילדים ולאישה את דברי ההגדה בלשון המקומית המובנת להם. תחילה, קטעים - וסופה, כל ההגדה כולה. ההגדה תורגמה בעיקר ללשונות היהודים שנדפסו עוד במאה ה-17 והם: יהודית-אשכנזית, יהודית-ספרדית ויהודית-איטלקית. הם הודפסו בעברית. למען דוברי ערבית בצפון אפריקה, בסוריה, במצרים, בתימן ובהודו, תורגמה ההגדה לערבית. עד לזמן האחרון, תורגמה ההגדה קרוב לשלושים לשונות.

פירוש ההגדה של דון יצחק אברבאנל - 1437 - 1508

דון יצחק אברבאנל פרשן ופילוסוף, מדינאי ואיש כספים יהודי, נולד בליסבון שבפורטוגל, היה שר האוצר והכספים למלכות קסטיליה של המלך אלפונסו החמישי, והלך לגולה עם כל אחיו בני ישראל. הוא התגלגל עד שהגיע לוונציה. בשנת חמש אלפים ושלוש מאות וחמש, בבית האדון מארקו אנטוניו יושטיניאן, סיים את פירושו על ההגדה, שנקרא: "זבח פסח". הוא כואב ושואל: "הנה הוציא משה רבנו את עמו משעבוד ממצרים, ואיה משה שלנו, מי יקרע את ים אין סוף מצוקותינו?"... וכל פירושו של דון יצחק אברבאנל, אינו אלא תשובה על מאות שאלות שעלו בלבו, והשאלה הגדולה היא: מה הרווחנו, אנשי הגלות כמונו, היום, בזה שיצאו אבותינו ממצרים? וכמו שאמרו אבותינו: "הלא טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר העמים, בתוך השמדות והגירושין, אשר חרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי". בד בבד עם שאלתו, יוצאת מפיו גם התשובה: חג הפסח אינו רק חג של העבר בלבד, חג של חרות שהייתה ואיננה, אלא הוא חג של ניסים ונפלאות המתרחשים בכל דור ודור ובעיקר, חג העתיד הוא חג החרות העתידה, חג הגאולה שתבוא, חג היציאה האחרונה! הייאוש מפרה את תוחלתו, התוחלת ליציאת מצרים העתידה - תקוות המשיח.

ההגדה המצוירת

זה מאות בשנים, מקובלת ההגדה המצוירת, אם מתוך הדחיפה הפנימית של הציירים היהודיים לציירה, יחד עם התנ"ך, הסידור ודומיהם, והן משום שגרמו קורת נחת לילדים ו"שמרו" עליהם שלא יירדמו בעת ה"סדר". יש לנו מאה ויותר הגדות מצוירות, ויש בהן כדי לספר לנו, לא רק על האמנות בת התקופה, שקנתה לה מקום ברחוב היהודי, ולא רק מסורת עתיקה ביותר של תיאורים ידועים, אלא על הרפתקאותיו של כל ספר וספר כזה, בין אם הוא צרפתי, ספרדי, איטלקי או גרמני, והתפתחותה של ההגדה עד המצאת הדפוס בשנת 1436 (על-ידי יוהאן גוטנבג).

ההגדה בכתב יד

בהגדות בכתב יד אנו מבחינים בכמה טיפוסים. הם מתחלקים לחוג הספרדי, ולחוג הגרמני. החוג הספרדי נותן לנו את מחזור התמונות של יציאת מצרים מתחילתה ועד סופה. ההגדה הטיפוסית לסוג זה של הגדה היא הגדת סראייבו (ההגדה נוצרה ב-1350 והודפסה על-ידי גרשם כהן בפראג ב-1526). בעליה, גולי ספרד הביאו אותה מהבלקן. מובאים בה יצירותיהם של יוצרי המיניאטורות היהודים מכל החוגים. תוארו בה רבן גמליאל עם תלמידו. לפנינו גוש חיים יהודיים, בימי המאה ה-י"ד בספרד, שם ציירים היו מציירים מזבחות נוצריים, ולפני הגירוש לא התירו לאמנים יהודים להיכנס לכנסיות ולצייר, כדי שהעבודה בכנסיות לא תינתן ליהודים. בהגדות המצוירות בסוג הגרמני מחבל הריינס, בולטת ההשתדלות לצייר עניינים הנוגעים להגדה עצמה. הגדת דארמשטט, שאינה אילוסטרטיבית כהגדות גרמניות אחרות, אך נותנת ביטוי פורטרטי מצוין ויש בין דפיה הבעה רבה בצבע עז - כעדין. הגדה מצוירת מטיפוס גרמני - כתב יד מינכן בן המאה ה-ט"ו, היא כנראה שהשפיעה על ההגדה שבדפוס, שהייתה אף היא מצוירת, והופיעה בשנת רפ"ז בפראג. מאז, הופיעו מאות הגדות מודפסות, ועד שנת תר"ס מספרן הגיע למעלה מאלף, אך הן התבלו או אבדו ומהן נשארו טפסים בודדים בלבד.

ההגדה בדפוס

עם הדפסת הדפוס במאה ה-ט"ו, הפסיקו לכתוב בכתב יד והחלו להדפיס. זה הפך להיות סטנדרטי לרבים ולא ליחידים. ההגדה בדפוס התפתחה בשלבים בתקופה של ארבע מאות שנה ומעלה. הגדות אלו מורות, שלא פסקה אמנות מישראל. אציין כמובן אחת מאוד מפורסמת, אחת מהגדות אמסטרדם: הגדת אלכסנדר קרל פלרסהיים, שנכתבה בשנת 1737. לא ידוע באיזו עיר נכתבה ועבור מי נכתבה. היא מאוד מפוארת. נראה בה בעמוד 6 ביקור שלושת המלאכים אצל אברהם לבשר לו על לידת יצחק. בהגדה, אברהם כורע ברך לפני המלאכים לבקשם שייכנסו להתארח בביתו. אך בהגדה שלנו אברהם אומנם כורע על ברכיו, אך המלאכים אינם עומדים לפניו אלא כאילו רוקדים סביבו, כדי לבשר לו על לידת יצחק המיועדת. בגדי המלאכים וכנפיהם צבועים בצבעים שונים, כי לכל מלאך יש תפקיד: - מיכאל - בא לבשר את שרה - גבריאל - הלך להפוך את סדום - ורפאל - בא לרפא את אברהם (אחרי ניתוח המילה). אין מלאך עושה שתי מלאכות, כפי שנאמר במדרש בראשית רבה פרשה ג': "שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות".

יציאת מצרים במוזיקה

כמובן שיציאת מצרים נחשבת ליצירה דרמטית שנתנה דמיון וכנפיים למוזיקולוגים היהודיים בעולם. ואמנם האורטוריה המפורסמת הראשונה הגדולה היא: "ישראל במצרים" של גיאורג פרידריך הנדל, שנכתבה בשנת 1739. מאורטוריות של המאה ה-18 נמצא את האורטוריה של קרל פיליפ עמנואל באך בשם: "היהודים במדבר" שחוברה בשנת 1770. בשנת 1818 חוברה האופרה "משה" מאת רוסיני והוצגה לראשונה בנאפולי. ועתה לבשורה הטובה! - אחת מהגדות פסח העתיקות ביותר, וחלק מגניזת קהיר, תוצג לראווה בספרייה הלאומית שלנו בירושלים. למרות הזמן שחלף, הטקסט כמעט זהה לימינו אנו. ד"ר אביעד סטולמן, ראש אגף האוספים בספרייה הלאומית, ציין כי: "לפנינו שרידים מהגדה של פסח שנכתבה על קלף ושרדה בגניזת קהיר. ההגדה הזו מרגשת אותי במיוחד מפני שהיא בת כ-900 שנים. לא שרד ממנה אלא דף אחד, שבו ניתן לקרוא ארבעה עמודים קטנים, שמונה שורות בכל עמוד, ארבע-חמש מילים בכל שורה. מה שמפתיע הוא שלמרות שחלפו 900 שנים, הטקסט שבה כמעט זהה לזה שאנו קוראים היום". במסגרת התערוכה מוצגות הגדות שנכתבו כולן בכתב יד ב-900 השנים האחרונות ובהן הגדות מתימן, אירן, עירק, צפון אפריקה, לרבות שתי הגדות שנשדדו על-ידי הנאצים בתקופת השואה והוחזרו לעם היהודי לאחר מלחמת העולם השנייה. חג פסח שמח!